>> اقرؤوا مسح تموز/ يوليو 2023
עבור הישראלים, דמוקרטיה אינה מושג חלול. במהלך שנת 2023, למשך תקופה ממושכת שנראית עתה מרוחקת שנות דור, לפני אסון השבעה באוקטובר, הציבור המחיש שאינו מסתפק בבחירות בלבד למימוש זכויותיו הדמוקרטיות. הוא יצא לרחובות בהמוניו, בגילוי מחויבות מרשימה להגנה על מוסדות הדמוקרטיה וביתר שאת על מערכת המשפט, אשר מגנה על זכויות האדם והאזרח. לפי הסקר השנתי של מדד זכויות האדם של מכון זולת לשוויון וזכויות אדם ושל המכון לחירות ואחריות באוניברסיטת רייכמן, שנערך ביולי 2023, הציבור תומך באופן נרחב ונלהב בזכויות בסיסיות כמו שוויון בפני החוק, שוויון בין אזרחים ללא אפליה, הזכות לבחור ולהיבחר, הזכות לשירותי בריאות ולפרנסה בכבוד, ועוד.
יחד עם זאת, ישראלים רבים מאמינים כי המדינה אינה שומרת די על הזכויות הללו. הפער בין הציפייה שהמדינה תשמור על הזכויות והחוויה בפועל מסבירים את הלהט של רבים בציבור לשמור על מוסדות המדינה: הם מבינים שגם כעת, ההגנה על הזכויות היא חלקית בלבד במדינה, והיחלשותם עלולה לפגוע באופן ממשי בחיי האזרחים.
פער זה בין הרצוי למצוי בשמירה על זכויות האדם במדינה הוא הממצא העיקרי שעומד במרכז הניתוח המובא כאן. כאמור, מאחר והסקר נערך לפני ה-7.10, ממצאיו מבטאים את העמדות ששררו בציבור לפני מתקפת חמאס והמלחמה שהחלה בעקבותיה.
פער בין רצון הציבור לבין תפקוד המדינה בנוגע להגנה על זכויות האדם והאזרח
בנוגע לערך היסודי ביותר בדמוקרטיה, השוויון, קיים פער גדול בין התפיסה כי על המדינה להגן עליו לבין האמונה כי היא מגנה עליו בפועל. הסקר שאל למשל עד כמה חשוב שמדינת ישראל תפעל להגן על הזכות לשוויון בפני החוק: לא פחות משלושה רבעים מהמשיבים היהודים, ושיעור דומה של המשיבים הערבים, השיבו שזה חשוב “במידה רבה מאוד”. בסך הכל, רוב גורף של 91% מכלל הציבור השיבו כי המדינה צריכה לשמור על הזכות לשוויון בפני החוק (צירוף העונים “במידה רבה” ו”במידה רבה מאוד”). אלא שפחות מחצי מהם, רק 38% מכלל המשיבים, מאמינים כי המדינה אכן פועלת היום להגן על הזכות הזאת. המענה לשאלה השנייה הנוגעת לשמירה על הזכות בפועל משקף את חוסר השוויון בין אזרחים מקבוצות שונות: בקרב יהודים, 42% מאמינים שהממשלה מגִנה על שוויון בפני החוק, בעוד שרק רבע מהמשיבים הערבים (24%) חושבים כך. בחלוקה דומה, בקרב משיבים שהגדירו את עצמם כימין אידיאולוגי, 47% ענו כי המדינה מגִנה בפועל על השוויון בפני החוק, לעומת 25% ממי שהגדירו את עצמם כשמאל.
פער דומה עלה בנוגע לשאלה נוספת על “הזכות לשוויון בין אזרחים, ללא אפליה על בסיס גזע, צבע עור, מין, שפה, דת או עמדה פוליטית”. 86% מכלל המשיבים סברו שחשוב במידה רבה או רבה מאוד שישראל תפעל להגן על הזכות הזאת. אך רק 35% מאמינים (במידה רבה או רבה מאוד) כי המדינה מגִנה עליה בפועל. גם במקרה זה קיים פער משמעותי בין יהודים וערבים: 38% מהיהודים השיבו שהמדינה מגִנה על הזכות לשוויון מפני אפליה בין אזרחים, ורק 21% מקרב הערבים.
החברה הישראלית ידועה גם בשיעור השתתפות גבוה במוסד דמוקרטי מרכזי אחר – הבחירות – גם ביחס למדינות דמוקרטיות אחרות (אם כי שיעור זה ירד ביחס לעשורים הראשונים של המדינה). גם בסקר הנוכחי, בנוגע לזכות לבחור בבחירות לכנסת, הפער בין הרצוי והמצוי היה הקטן ביותר מבין התשובות לגבי 12 זכויות אדם ואזרח שונות שעליהן נשאלו המשיבים: קונצנזוס של 94% בציבור מאמין שחשוב להגן על הזכות לבחור, ו-81% השיבו שהמדינה אכן מגִנה על הזכות הזאת. אך גם בנושא הזה, קיים הבדל משמעותי בין החוויה של בוחרים יהודים וערבים: 86% מהיהודים בסקר השיבו כי המדינה פועלת להגן על הזכות לבחור בפועל, בעוד שרק 59% מהערבים השיבו כך.
לאור חילוקי הדעות שקרעו את החברה הישראלית סביב מערכת המשפט, ניכר שהפער הכי גדול בסקר בין השאיפה להגנה על זכויות ויישומן בפועל קשור לתחום המשפט ואכיפת החוק. הסקר שאל עד כמה חשוב שמדינה תפעל להגן על הזכות לחקירה וענישה הוגנת. גם בנושא זה קיים קונצנזוס בחברה הישראלית על החשיבות: 93% מכלל המשיבים סברו שחשוב במידה רבה או רבה מאוד שהמדינה תפעל להגן על הזכות להליך משפטי הוגן. למרות זאת, רק שליש (32%) סברו כי המדינה פועלת כיום כדי להגן על הזכות בפועל.
במספר תחומים נוספים, הפער בין הרצוי למצוי גדול מאוד גם כן: הזכות להתפרנס בכבוד נחשבת חשובה במידה רבה או רבה מאוד לפי 95% מהמשיבים, אך רק 43% מאמינים שהמדינה אכן פועלת כדי לקדם את הזכות הזאת. פער משמעותי עלה גם בנוגע לזכות להינשא בישראל באופן חופשי – 69% מכלל המשיבים סברו שהמדינה צריכה לפעול להגן על הזכות הזאת, ורק רבע מאמינים שהיא פועלת לקידומה כיום. אף כי הזכות להינשא באופן חופשי זכתה לשיעור התמיכה הנמוך ביותר מבין 12 הזכויות עליהן שאל הסקר, ממצאיו מראים כי קיים רוב מובהק התומך בזכות להינשא באופן חופשי בישראל – כמעט 70%. אין זה מפתיע לגלות כי 90% מהיהודים החילונים סברו שחשוב שהמדינה תפעל להגן על הזכות הזו, בפער עצום לעומת החרדים – רק 12% מהם מצאו בזה חשיבות, ואילו 71% מהם השיבו שהזכות הזו אינה חשובה. בקרב המסורתיים, שלושה רבעים השיבו שהזכות לנישואים חופשיים היא חשובה במידה רבה או רבה מאוד.
תוצאות הסקר מעידות על רצון הציבור שהמדינה תשתפר ותחזק את מחויבותה לקידום זכויות האדם והאזרח במגוון תחומים, מהזכויות לבחור ולהיבחר ועד לזכות לשוויון בין אזרחים, מזכויות סוציאליות לפרנסה בכבוד ולשירותי בריאות ועד לחופש הדת, הביטוי וההפגנה.
סדקים וסתירות בתפיסת הזכויות בקרב האזרחים עצמם ולא רק בין האזרח למדינה
יחד עם זאת, הפער בין הרצוי למצוי בתפקוד המדינה לגבי שמירה על זכויות אזרחיה אינו הפער היחיד שעולה מהסקר. גם בקרב המשיבים, קרי, האזרחים עצמם, קיימים פערים ואפילו סתירות בנוגע לערכים ליברליים-דמוקרטיים. לדוגמה, 80% מהמשיבים היהודים ענו שחשוב במידה רבה מאוד שהמדינה תפעל להגן על הזכות לבחור לכנסת (ועוד 15% השיבו שהדבר חשוב במידה רבה), אך רק 64% ענו כך ביחס לזכות להיבחר לכנסת (26% נוספים השיבו שזה חשוב במידה רבה). גם בקרב המשיבים הערבים, שיעור נמוך יותר סבר שהמדינה צריכה להגן על הזכות להיבחר במידה רבה מאוד, בהשוואה לזכות לבחור (66% ענו כך לגבי הזכות לבחור, ו-57% לגבי הזכות להיבחר).
בקרב המשיבים היהודים, ניתן לשער כי העדיפות הנמוכה יותר שמקבלת הזכות להיבחר לכנסת ביחס לזכות לבחור אליה, קשורה לערבים. אכן, למרות התמיכה הרווחת מאוד בכך שהמדינה תגן על הזכות לשוויון (94% מהיהודים סברו כי חשוב להגן על הזכות לשוויון בפני החוק במידה רבה או רבה מאוד ו-87% מהם סברו כך ביחס להגנה על הזכות לשוויון ללא אפליה), בפועל כשנשאלו עד כמה המדינה צריכה לפעול כדי להבטיח שוויון בין יהודים וערבים, רק מחצית היהודים ענו שעליה לעשות כן במידה רבה או רבה מאוד, לעומת 73% מהערבים. בקרב הימין היהודי, רק 39% ענו שהמדינה צריכה לקדם שוויון בין יהודים וערבים. ההבדלים בלטו עוד יותר במענה לשאלה האם ממשלת ישראל מעניקה שוויון זכויות לאזרחיה הערבים. בעוד ש-61% מהמשיבים היהודים הסכימו במידה כלשהי (“מאוד הסכימו” או “די הסכימו”) עם הקביעה שישראל מעניקה שוויון לאזרחיה הערבים, רק 21% מהמשיבים הערבים הסכימו במידה כלשהי. ניתן להניח כי הפער בתשובות בין יהודים לערבים לגבי המצב בפועל משקף את ההבדלים שישנם בפועל בין חוויות החיים של אזרחים משתי הקבוצות, שמשפיעים על נקודות המבט שלהן.
אין זה מפתיע שהשסע היהודי-ערבי הוא שמערער את ההתחייבות של ישראלים לערכי יסוד דמוקרטיים. פער זה נותר יציב גם לאחר תנועת המחאה הדמוקרטית שסחפה חלקים רבים בציבור במהלך השנה האחרונה – שאלנו את השאלה הזו גם בדצמבר 2022, לפני הקמת הממשלה הנוכחית וההצהרה על “הרפורמה המשפטית” ותחילת ההפגנות נגדה, ופילוח התשובות מאז נותר כמעט ללא שינוי.
לעומת התמיכה הפושרת בקידום שוויון יהודי-ערבי, 80% בקרב היהודים סברו שישראל צריכה לפעול על מנת להבטיח שוויון בין גברים ונשים (ההסכמה על כך היא כללית – 78% מכלל הציבור, יהודים וערבים יחד). גם נושא השוויון לזוגות חד-מיניים זוכה לתמיכה גבוהה יותר בציבור היהודי: 71% מהיהודים חושבים שיש להעניק להם שוויון זכויות (בקרב יהודים חילונים מדובר בתמיכה גורפת של 89%, וגם בקרב הציבור היהודי המסורתי 82% תומכים בכך). בנושא זה, הציבור הערבי פחות תומך: רק 29% מהמשיבים הערבים הסכימים שיש להעניק שוויון זכויות לזוגות חד-מיניים, לעומת 73% מהערבים שתומכים בכך שהמדינה תבטיח שוויון בין יהודים וערבים.
מגמות אלו מלמדות כי התמיכה בערכים דמוקרטיים-ליברליים של שוויון אינה מתבססת על עקרונות עקביים, אלא בזהות ובמיקום חברתיים שמייצרים נקודות מבט שונות.
לאור חולשת העקרונות הדמוקרטיים, המתבטאת בתפיסה של הזכויות השונות כתלויות הקשר ובאימוצן “על תנאי” ולא באופן אוניברסלי, גם אין זה מפתיע שישראלים רבים אינם קושרים בין הכיבוש של הפלסטינים בשטחים לבין יציבות הדמוקרטיה בישראל. כך למשל, במענה לשאלה שבדקה האם “הפרת זכויות אדם מטעם ממשלת ישראל בשטחי יהודה ושומרון מהווה איום על אופייה הדמוקרטיה של מדינת ישראל”, יותר משיבים מבין היהודים לא הסכימו שיש בכך איום על הדמוקרטיה (45% “לא כל-כך הסכימו” או “כלל לא הסכימו”), לעומת 41% שהסכימו במידה כלשהי (די או מאוד). לעומת זאת, בקרב המשיבים הערבים, 50% מאוד הסכימו שהפרת זכויות האדם של הפלסטינים ביהודה ושומרון מאיימת על אופייה הדמוקרטי של ישראל, ו-20% נוספים די הסכימו עם קביעה זו – 70% סף הכל.
לסיכום, החברה הישראלית מגלה מחויבות חלקית לערכים של שוויון ולזכויות האדם והאזרח. התמיכה החזקה ביותר עולה במענה לשאלות העקרוניות, שבדקו לדוגמה עד כמה המדינה אמורה לקדם את הזכויות השונות. אמנם במקרים רבים קיים רוב מבין המשיבים שמטיל ביקורת על המדינה שלא עושה די כדי לקדם את זכויות האדם, אך נראה כי כשהדבר נוגע להענקת זכויות לקבוצות מיעוט שונות בחברה, ובעיקר לזכויות האזרחים הערבים, מתגלים סדקים או סתירות בין העמדות העקרוניות בנוגע לזכויות האדם לבין התפיסה למי הן מיועדות בפועל ועד כמה צריכה מדינת ישראל להעניקן באופן שוויוני לכלל אזרחיה.
הסקר שנתוניו מובאים כאן נערך עבור מדד זכויות האדם של מכון זולת לשוויון וזכויות אדם והמכון לחירות ואחריות בין התאריכים 31-24 ליולי 2023. שאלות הסקר וניתוח הממצאים שלו נכתבו על ידי ד”ר דליה שיינדלין. הנתונים נאספו באופן מקוון על ידי חברת iPanel מ-1611 משיבים בגירים שמהווים מדגם מייצג של החברה הישראלית, כולל 1302 משיבים יהודים (בעברית) ו-309 משיבים ערבים (בערבית). טעות הדגימה המירבית של המדגם היא 2.4%. הממצאים שוקללו על בסיס תוצאות הבחירות בנובמבר 2022.
יחד עם זאת, עלו הבדלים בין משיבים שהצביעו עבור הממשלה לבין מצביעי האופוזיציה, אשר נוטים לראות פגיעה חמורה יותר בדמוקרטיה ובשוויון כתוצאה משחיתות שלטונית. כך לדוגמה, בקרב כל מפלגות האופוזיציה הציוניות, שיעור כמעט מוחלט מהמשיבים סבור שהשחיתות פוגעת בדמוקרטיה, ובכולן שיעור של 90% מהמשיבים לפחות ענו את התשובה המובהקת ביותר (“מאוד”) לגבי פגיעת השחיתות בדמוקרטיה. גם מצביעי המפלגות הערביות ענו באופן דומה: בין 92% ל-94% סבורים כי השחיתות פוגעת בדמוקרטיה במידה כלשהי.
בקרב מצביעי מפלגות הקואליציה, שיעור המשיבים הסבורים כי שחיתות שלטונית פוגעת בדמוקרטיה נמוך יותר, אך עדיין מדובר ברוב גורף: למעלה מ-80% ממצביעי מפלגות הקואליציה השונות סבורים כי היא פוגעת בדמוקרטיה, למעט בקרב מצביעי יהדות התורה אשר השיבו ברוב מתון יותר של כשני שלישים כי קיימת פגיעה כלשהי בדמוקרטיה. ממצאים דומים קיימים גם ביחס לשאלה האם שחיתות שלטונית פוגעת בשוויון בין אזרחים בישראל.
ניתן להניח כי מצביעי מפלגות האופוזיציה מייחסים נזק רב יותר לשחיתות מאשר מצביעי מפלגות השלטון, מאחר והם אינם מחזיקים במוקדי הכוח השלטוני. בנוסף, מכיוון שקיים רוב משמעותי משני צדי המפה הפוליטית הסבור כי השחיתות השלטונית פוגעת בדמוקרטיה ובשוויון, סביר להניח שהצדדים אינם מאשימים בתופעה את אותם הגורמים. בעוד מצביעי האופוזיציה תולים את האשם ככל הנראה בממשלה הנוכחית ופעולותיה, ניתן לשער כי לפחות בקרב חלק ממצביעי הקואליציה האשם נמצא גם בגורמים אחרים כמו מערכת המשפט, “הפקידים” בשירות הציבורי, או “האליטות” הוותיקות של השמאל.
פער משמעותי יותר קיים בין העמדות של יהודים ברמות הדתיות השונות: רק 50% מקרב החרדים סבורים כי הדמוקרטיה נפגעת “מאוד”, לעומת 87% מהחילונים. המסורתיים קרובים יותר לחילונים בשיעור התשובות שהשחיתות מאוד פוגעת בדמוקרטיה (71%),לעומת הדתיים הלאומיים, שקרובים בכך יותר לחרדים (57%). מגמה דומה למדי עולה בהתייחסות לפגיעה בשוויון בין אזרחים כתוצאה משחיתות: 76% מהחילונים סבורים שהוא מאוד נפגע, לעומת 39% מהחרדים. גם במקרה זה המסורתיים קרובים יותר לחילונים בעמדתם, והדתיים קרובים לחרדים. אבל בכל הקבוצות, גם בקרב דתיים וחרדים, הרוב חושבים ששחיתות פוגעת קצת או מאוד בשוויון בין אזרחים.
