חיפוש
סגור את תיבת החיפוש
חיפוש
סגור את תיבת החיפוש
EN

המשימה שלנו

לשמור על האור דולק: לקדם מדיניות של שוויון וזכויות אדם

בנובמבר 2022 חזר הימין לשלטון – וחזר קיצוני מתמיד, בוער בתחושת נקמה, מונהג על ידי קואליציה של עליונות יהודית, משיחית, שמרנית ודתית, ששמה לה למטרה לרמוס את הערכים הליברליים והדמוקרטיים וזכויות האדם.

הימין פעל במשך למעלה מעשור להחדרת רעיונות מסוכנים וגזענים משולי המחנה המהפכני-דתי אל המיינסטרים של השיח הישראלי. הוא פעל לדה-לגיטימציה כנגד ארגונים ויחידים שקידמו תפיסות של שוויון וזכויות אדם; הוא פעל לקידום תפיסות ליברטריאניות, לפירוק החברה לגורמיה; קידם את נרמול הכיבוש ומשטר העליונות היהודית בגדה המערבית; ולדחיקה והכחשה של המסורת הארוכה של הומניזם ואהבת אדם של היהדות, שבאו לידי ביטוי, בין השאר, במגילת העצמאות.

בעקבות הפעולה המתמשכת של הימין, הצטמצמה באופן חסר תקדים החשיפה לקולות שמקדמים סדר יום הומניסטי. אסור לנו לאפשר לקול הזה להיעדר מהשיח הציבורי הישראלי. תפקידנו להציג חזון שמושתת על שותפות, ועל שוויון בין כל תושבי הארץ, יהודים וערבים כאחד.

מדינת ישראל נמצאת כעת במשבר הדמוקרטי והחברתי הקשה בתולדותיה. לאחר חמש מערכות בחירות לכנסת בשלוש שנים – שבעצמן מהוות שחיקה בבסיס הדמוקרטי – מצביעי המחנה הדמוקרטי חשים נטושים ואחוזי הלם, חוששים שהדמוקרטיה הליברלית על סף קריסה.

האיום על התשתית הדמוקרטית הישראלית נובע במידה ניכרת מפעולתם של ארגוני ימין, בראשם פורום קהלת, ארגון שמרני קיצוני, שחותרים תחת הדמוקרטיה הליברלית. נצחון הימין בבחירות 2022 מעלה חשש שבסיוע פורום קהלת, הוא יבצע הפיכה משטרית דמוית זו של הונגריה ופולין, יעביר מעשית את השליטה בפלסטינים בשטחים לידי המתנחלים, ויוביל לסיפוח דה-פאקטו של השטחים.

זולת, שהוקם ב-2020 על ידי זהבה גלאון, לשעבר ראשת מרצ והמנכ”לית המייסדת של בצלם, מעמיד מכון מחקר הומני וליברלי מול מכון קהלת וארגונים דומים, ומספק למחנה הליברלי כלים לגיבוש מחדש של המאבק על זהותה הדמוקרטית של ישראל. בשנת 2022 פרסמנו דוח פורץ-דרך, “דמוקרטיה לכאורה – מצב המשטר בישראל” מאת עו”ד איתי מק. הדוח מראה שמדינת ישראל מעולם לא היתה מופת לדמוקרטיה ליברלית. המשטר שלה הוא היברידי שמשלב הן רכיבים דמוקרטיים והן רכיבים סמכותניים, כאשר בתקופות שונות המשטר נטה יותר לאחד מן הקצוות –  הדמוקרטי או הסמכותני. כינונה של ממשלת נתניהו החדשה והיוזמות שמעלים חבריה לוקחים אותנו לכיוון משטר סמכותני.

ההפיכה האמיתית תתבצע בדיוני הוועדות בכנסת ובמהלכי החקיקה. חיוני שמול ההפיכה הזו יעמוד ארגון שיחשוף את מהלכיה האפורים, המייגעים והגורליים. זולת יבצע תפקיד זה בעקשנות, נחישות וללא מורא.

מול ההפיכה המתגבשת, מכון זולת מביא שורה של כלים הכרחיים ויחודיים. ראשית, אנחנו רואים את זכויות האדם כמכלול אחד של זכויות אוניברסליות, פרטיות, קולקטיביות וחברתיות. כולן הכרחיות, כולן תלויות זו בזו: התפיסה שלעני יש זכות לישון מתחת לגשר היא לעג לרש, ומחלישה את הזכויות כולן. החזון שלנו יביא אותן יחדיו.

אנחנו מתמחים באיסוף, ניתוח והנגשה של מידע כדי לקדם סינגור (advocacy) של מטרותינו. אנו פועלים כעת מול חברי כנסת באופוזיציה באמצעות הכנת חוות דעת,  דוחות וניירות מדיניות, שמשמשים כמסד להתמודדות עם חקיקה אנטי דמוקרטית ולקידום חקיקה פרוגרסיבית. אנחנו פועלים בשיתוף פעולה הדוק עם חברי כנסת ושרים לשעבר וארגוני חברה אזרחית אחרים לקידום החזון שלנו, עורכים הכשרות חינוכיות ופעילים במדיה החברתית ובתקשורת הממוסדת כאחד.

בעוד שמכוני מחקר אחרים עורכים מחקרים חשובים, ולרוב הם מסתפקים בתיאור את המצב הנתון; המטרה שלנו היא לפעול לשינוי מדיניות בזירה הפרלמנטרית בהתבסס על המידע שאספנו. זולת מציע רפורמות חדשניות, מדיניות חלופית לזו הקיימת, וקמפיינים נשכניים.

 

אנחנו פועלים להשיב את ישראל לתפיסה שנזנחה, שחובתה של ישראל להיות אור לגויים; אנו מתייצבות מול התפיסה שנתניהו הוא המקדם העיקרי שלה, שרואה בכוח חזות הכל. מדינת ישראל שכחה את שנכתב במגילת העצמאות, על פיה המדינה “תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; תהא מושתתה על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שוויון זכויות חברתית ומדיני גמור לכל אזרחיה, בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות”.

תפקידנו, גם אם אדמתנו בוערת, להזכיר כי אין לנו מדינה אחרת, ושחובתנו לתקן ואף להציל אותה.

במשך זמן רב מדי היה המחנה הפרוגרסיבי בישראל תחת מתקפה; אך אנחנו זוכרות שזכויות אדם הן זכויות אדם, בין אם הוא של יהודי או פלסטיני, גבר או אשה, הטרו-נורמטיבי או חלק מהקהילה הגאה. בהתאם, אנו מחויבים להגן על זכויות של כל בני האדם, ולפעול למיגור הכיבוש, שהוא מפעל גועש של הפרת זכויות אדם. בהתאם, זולת מאמין כי חובתו של המחנה הפרוגרסיבי היא לעבור ממגננה למתקפה.

אנו מאמינים שהימין חצה גשר אחד יותר מדי, וכשהוא טועה צריך לנצל את שכרון הכוח שלו – ושיש בישראל מספיק תומכים בחירות ובשוויון כדי לעשות זאת. יש להגיע אליהם ולספק להם כלים למאבק.

זולת יתמקד בשנים הקרובות בשתי תכניות פעולה, לטווח הקצר ולטווח הארוך. בטווח הקצר, לא נלך בראש מורכן ולא נתייאש, וניאבק על האמונות והערכים שלנו בכל כוחנו ונגד ניסיונות להפיכה משטרית של הקואליציה החדשה. ניאבק על שימור זכויות ונגד כרסום בהן. נקדם מהלך של התנגדות ליוזמות הממשלה, הן בדיוני הכנסת עצמה, והן בזירה הציבורית.

במהלך כהונת ממשלת בנט-לפיד, האופוזיציה בראשות נתניהו החריבה את כללי המשחק הפרלמנטריים והובילה חרם על ועדות הכנסת והמליאה. אין לנו כל כוונה לוותר על זירת ההתרחשות החשובה הזו, ונפעל בשילוב זרועות עם האופוזיציה להעצמת והגברת פעילותה מול ההפיכה השלטונית המתגבשת.

בטווח הארוך, נעבור למתקפה כדי להגן על העמדות והערכים שלנו ולבצר את יסודות השוויון, הדמוקרטיה וזכויות האדם. נפעל להכשרת דעת הקהל כדי לקדם את שיח זכויות האדם, נקדם בריתות עם שותפים פרוגרסיביים בארץ ובחו”ל, בכלל זה היהדות הפלורליסטית והקהילה הבינלאומית; נעבור מכרסום בחוקים גזעניים ומפלים לחקיקה של חוקי יסוד שיתקבצו, לאחר מאבק שברור לנו שיימשך שנים, לכדי חוקה פלורליסטית ושוויונית.

העננים מתקדרים מעל ראשינו, אבל אין לנו את הפריבילגיה להתייאש. אנו ניצבים כאן: עמדו איתנו.

 

 

דבר נשיאת מכון זולת לשוויון ולזכויות אדם, זהבה גלאון:

אין לי מילים לתאר את גודל הזוועה.

החמאס ביצע טבח בצעירים במסיבה, במשפחות בבתיהן, חטף נשים, קשישים וילדים. זה לא רק פשע מלחמה, של למעלה מ-1300 הרוגים, כ-200 חטופים ומעל ל-3000 פצועים, אלא התנהגות ברברית ולא אנושית שאין לה שום צידוק ולגיטימציה. אני יודעת שכל אחד ואחת מאיתנו מכיר מישהו שנהרג, נפצע או נחטף, או קשור בעקיפין לנפגעים דרך קרובי משפחה ומכרים. הלב נשבר.

בחשיכה האיומה שאופפת אותנו מתגלים סיפורי גבורה מתוך התופת של אזרחים ואנשי כוחות הביטחון, סולידריות של החברה הערבית והתייצבות מדהימה של אנשי המחאה והחברה האזרחית. עכשיו זה הזמן לתמוך האחד בשנייה.

האמירה של שר האוצר סמוטריץ’, שמציע להילחם בעזה כאילו אין שם חטופים, מקוממת כל-כך. הוא גילה יותר אמפתיה לפוגרומיסטים בחווארה, מאשר לילדים קטנים, קשישים, גברים, נשים – כל אלה הם כלום ושום דבר עבורו. סמוטריץ’ וחברי הממשלה חייבים לזכור, שגם במצב מלחמה צריך להימנע מפגיעה באוכלוסייה אזרחית לא מעורבת.

יום שני הקרוב, היום שבו ייפתח מושב החורף של הכנסת, יהיה גם יומה האחרון של נשיאת בית המשפט העליון, השופטת אסתר חיות, בתפקידה. מינוי המחליף שלה לא נראה באופק. ראש הממשלה, נתניהו, בזבז שנה שלמה על קידום מהפכה משטרית שנועדה להחליש את עצמאות מערכת המשפט ולחלץ אותו מהכלא, והתעלם באופן נפשע מכל אזהרות ראשי מערכת הביטחון בעבר ובהווה. בתום המלחמה, כשהביטחון יחזור לאזרחי ישראל, ממשלת החירום שהוקמה תצטרך להתפרק. מהכישלון הזה נתניהו וחברי ממשלתו לא יוכלו לברוח. מגיעה לנו ממשלה שמתייחסת ברצינות למדינה הזאת, לאזרחיה, כדי שתהיה לנו תקומה.

פרנסס

פרנסס רדאי

משמשת כפרופסור אמריטה בקתדרה לדיני עבודה ע”ש ליברמן, בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית ומשמשת כפרופסור מן המניין במסלול האקדמי המכללה למינהל, שם היא מכהנת גם כיושבת ראש תוכנית המוסמך וכנשיאה של כבוד במרכז קונקורד לחקר קליטת המשפט הבינלאומי בישראל. רדאי הייתה חברה בקבוצת עבודה של מועצת זכויות האדם של האו”ם לעניין הפליה נגד נשים. נוסף על כך, היא פעילת זכויות אדם בולטת ופמיניסטית.

ד”ר מהא כרכבי-סבאח

מרצה בכירה במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב. היא בעלת תואר שלישי בסוציולוגיה מאוניברסיטת תל-אביב (2015), פוסט-דוקטורט ב- Centre for Gender Studies, SOAS, University of London (2015-2016), פוסט-דוקטורט בחוג לסוציולוגיה באוניברסיטת תל-אביב (2016-2017), ופוסט-דוקטורט במכון המפרי לחקר חברתי, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב (2018-2020).
תחומי העניין של ד”ר מהא כרכבי-סבאח מתמקדים בקשר בין שינויים חברתיים, התנהגות משפחתית ואי-שוויון מגדרי בחברות הנמצאות בתהליכי שינוי ובאופן ספציפי בחברה הערבית פלסטינית בישראל. מחקריה מפנים את תשומת הלב לחקר חיי משפחה ותעסוקה, תוך הפעלה משולבת של “עדשה אתנית” ו”עדשה מגדרית” ושימת לב לנקודת המבט של נשים ערביות פלסטיניות, קבוצה המאופיינת בהצטלבויות בין מיקומי שוליים מרובים, שלאורך השנים נשארה סמויה מן העין המחקרית. מחקריה של ד”ר כרכבי-סבאח מפורסמים בכתבי-עת מקצועיים שפיטים ופרקים בספרים מדעיים הנחשבים כחלוצים בתחום של חקר משפחה, עבודה ושוויון מגדרי.

דילוג לתוכן