חיפוש
Close this search box.
חיפוש
Close this search box.
EN

מדד זכויות האדם – ממצאי סקר מאי 2023 בשיתוף המכון לחירות ואחריות

פייסבוק
טוויטר
ווטסאפ
טלגרם

>> סקר מאי 2023 במגזין ליברל 

>> اقرؤوا مسح مايو2023

>> May 2023 survey

מזה כחצי שנה, רבבות ישראלים יוצאים לרחובות מדי שבוע בדרישה להגן על הדמוקרטיה ולחזקה. במסגרת המחאה, מפגינים רבים קוראים קריאות למען שוויון לכל אזרחי המדינה ברוח מגילת העצמאות.

לאור התעוררות השיח סביב שוויון, סקר מדד זכויות האדם של מכון זולת והמכון לחירות ולאחריות באוניברסיטת רייכמן ביקש לבדוק מה משמעותו של ערך השוויון בעיני הציבור. עד כמה ישראלים תומכים בשוויון הן במובן העקרוני-תיאורטי והן מבחינת ביטויו בפועל במדיניות השלטונית? בהתאם לכך, הסקר שאל שאלה אחת לגבי ערך השוויון באופן עקרוני, ושלוש שאלות על מהלכי מדיניות אקטואליים, שיש להם נגיעה לנושא השוויון.

ממצאי הסקר מעלים תמונה מורכבת. במענה לשאלה על תמיכה עקרונית בערך השוויון אל מול השמירה על הזהות היהודית של המדינה, רק מיעוט מהמשיבים היהודים תומך באימוץ השוויון בישראל כערך עליון, בעוד שרוב יחסי של 45% מאמין שאסור לתת לשוויון לגבור על הזהות היהודית של המדינה. בקרב המשיבים הערבים, נמצא פער גדול בכיוון ההפוך: הרוב הגדול תומך בערך השוויון האזרחי מעל לכל.

בנוסף, במענה לשלוש השאלות על מהלכי מדיניות ממשלתית שנוגדים את ערך השוויון בפועל, רוב המשיבים היהודים תמכו בשניים מתוך שלושת הצעדים הללו. רק במקרה אחד – הכוונה לשנות את החוק שאוסר הפליה בקבלת שירותים – נרשמה התנגדות גורפת בכלל הציבור הישראלי ובכל המגזרים, עם הבדלים קלים בלבד ביניהם. לעומת שני תחומי המדיניות האחרים שנבדקו, קל מאוד להבין איך שינוי חוק זה עלול לפגוע בכל המשיבים באופן אישי.

הסקר שנתוניו מובאים כאן נערך עבור מדד זכויות האדם של זולת והמכון לחירות ואחריות בין התאריכים 9-4 במאי 2023. הנתונים נאספו באופן מקוון על ידי חברת iPanel מ-1514 משיבים בגירים שמהווים מדגם מייצג של החברה הישראלית, כולל 1207 משיבים יהודים (בעברית) ו-307 משיבים ערבים (בערבית). טעות הדגימה המירבית של המדגם היא 2.5%. הממצאים שוקללו לייצוג האמיתי של יהודים וערבים במדינה, וכן על בסיס תוצאות הבחירות בנובמבר 2022.

ערך עליון: שוויון מול זהות יהודית

אחת השאלות בסקר ביקשה מהמשיבים לבחור מהי מידת הסכמתם עם אחת משתי העמדות המנוגדות הבאות שהתייחסו לערך השוויון ברמה העקרונית: “ישראל צריכה לאמץ את השוויון כערך אזרחי עליון” או “בישראל אסור שערך השוויון יגבר על זהותה של ישראל כמדינה יהודית”.

בקרב כלל הציבור הישראלי, יהודים וערבים, 40% בחרו בעמדה שהשוויון צריך להיות ערך עליון – זהו מיעוט בלבד, אבל עדיין רוב יחסי בפער זעום לעומת 37% שתמכו בעמדה שמכפיפה את השוויון לזהות היהודית של המדינה. אולם, בקרב המשיבים היהודים התפלגות התשובות הייתה כמעט הפוכה: כמעט מחציתם, 45%, מאמינים כי אסור שהשוויון יגבר על הזהות היהודית במדינה, ורק שליש מהיהודים מעדיפים את השוויון כערך אזרחי עליון. בקרב המשיבים הערבים, רוב גדול של 70% תומך בשוויון כערך עליון. כרבע מהנשאלים היהודים והערבים בחרו שלא לצדד עם אף עמדה (באמצעות בחירה באחת משתי אפשרויות התשובה “ניטרלי” או “לא יודע”).

במענה לשאלה זו נרשמו פערים עמוקים בין המחנות הפוליטיים. לדוגמה: מבין המשיבים אשר הצביעו בנובמבר 2022 עבור מפלגות בקואליציה הנוכחית (מתוכם כמעט כולם יהודים), 63% בחרו בעמדה כי אסור לתת לשוויון לגבור על הזהות היהודית של המדינה. לעומת זאת, בקרב מצביעי מפלגות האופוזיציה, 60% בחרו בשוויון כערך עליון. אין פלא כי רוב של שלושה רבעים מהמשיבים שמזדהים כשמאל תומכים בשוויון, אך גם בקרב המשיבים שמגדירים את עצמם מרכז, שיעור התומכים בשוויון כערך עליון גובר משמעותית על המשיבים שתומכים בזהות יהודית (48% לעומת 24%). כמו כן, חמישית מקרב הימין (לפי הגדרה עצמית) תומכים בערך השוויון – בדיוק השיעור של הימין שמעיד כי הצביע לאחת ממפלגות האופוזיציה בבחירות בנובמבר.

בניתוח על פי מאפיינים דמוגרפיים, עולה הדפוס המוכר והעקבי בכל הנוגע לשאלות של זהות בישראל: ההבדלים החדים ביותר נמצאים בין יהודים ברמות שונות של דתיות, כאשר החילונים מצדדים בשיעור גבוה יותר בעמדות שנתפסות שמאלניות, וככל שהמשיבים הם דתיים יותר, כך ישנה עליה בעמדות שנחשבות ימניות.

קיימים פערים מתונים יותר גם בין קבוצות דמוגרפיות אחרות, למשל בין מי שהזדהו כאשכנזים או מזרחים ובמידה פחותה יותר בין משיבים ממעמדות סוציו-אקונומיים שונים, אך מדובר בהבדלים קלים שאינם מסבירים או מנבאים לבדם את התפלגות הדעות.

בנוסף, בהתאם למגמות מוכרות מן השנים האחרונות, נמצאו פערים משמעותיים בין צעירים למבוגרים, הן בקרב היהודים והן בקרב הערבים. רק רבע מהיהודים בגילאים 34-25 בחרו בעליונות ערך השוויון על פני הזהות היהודית, לעומת 44% בקרב בני 65 ומעלה. בקרב הציבור הערבי, 55% מקבוצת הגיל הצעירה ביותר, 24-18, בחרו להימנע מהבעת דעה (נייטרלי או לא יודע), ו-42% בחרו בעליונות ערך השוויון. לעומתם, מעל 75% מהערבים בכל קבוצות הגיל המבוגרות בחרו בשוויון כערך עליון (בממוצע של בני גיל 25 ומעלה).

בין עקרונות למדיניות בפועל

התשובות לשאלות הסקר שעסקו במדיניות ממשלתית שעלולה לפגוע בשוויון מצביעות על תמיכה משמעותית בקרב הציבור היהודי בשניים משלושת צעדי המדיניות שהוצגו. הדבר אינו מפתיע לאור התמיכה הפושרת בלבד של המשיבים היהודים בשוויון כערך עליון במדינה. אולם, גם חלק מהמשיבים היהודים שדווקא תמכו בשוויון ברמה העקרונית, תמכו בצעדי מדיניות שפוגעים בשוויון בפועל.

לדוגמה, אחת משאלות הסקר בדקה את מידת התמיכה או ההתנגדות למדיניות של ייהוד הנגב והגליל, אחרי הסבר קצר:

“מזה שנים שישראל מקדמת את ייהוד הגליל והנגב, וגם כיום יש כוונה להרחיב את ההתיישבות היהודית ולפתח יישובים שמיועדים ליהודים באזורים אלה.

רוב גדול של המשיבים הערבים התנגדו למדיניות הזאת (74%). למרות ניסוח השאלה באופן שלא הצביע מפורשות על יחס מפלה או גזעני כלפי ישובים לא יהודים, ניכר כי המשיבים הערבים מזהים מיד פגיעה במעמדם כתוצאה ממדיניות זאת.

לעומת זאת, התמיכה במדיניות זו בקרב יהודים הייתה גורפת: 86% תמכו, בהם כמעט שני שליש שתמכו מאוד. התמיכה הנלהבת אינה מתבססת על מחנה הימין לבדו: בקרב המשיבים אשר מגדירים את עצמם במרכז – קבוצה שלעיתים קרובות מסכימה עם עמדות של השמאל – כמעט שני שליש תומכים בייהוד הנגב והגליל (מאוד או קצת), וגם 41% מהשמאל תומכים במידה כלשהי. בקרב הימין (שרובו יהודי), לא פחות מ-92% תמכו במדיניות ייהוד הנגב והגליל בסה”כ (76% מהימין תומכים מאוד).

בניתוח עומק, עולה כי המשיבים היהודים אשר בחרו באופן עקרוני בשוויון כערך אזרחי עליון בשאלה שהוזכרה לעיל, מגלים תמיכה במדיניות אשר עלולה לסתור את אותו השוויון, שכן בקרב הקבוצה הזו, רוב גדול של 75% תומך בייהוד הנגב והגליל. ייתכן שאינם רואים סתירה בין ערך השוויון לבין מדיניות ייהוד, או שמא הסתירה אינה מפריעה אם היא מגשימה מטרה ציונית לתפיסתם. בקרב מי שמאמין ששוויון צריך להיות כפוף לזהות היהודית של המדינה, העמדה העקרונית הזו חופפת באופן כמעט מלא את התמיכה בייהוד הנגב והגליל (92% תמיכה). ניתן לראות גם כי התמיכה של היהודים במדיניות זאת חוצה קווים מפלגתיים: 71% ממצביעי מפלגות האופוזיציה בישראל תומכים במדיניות של ישובים שמיועדים ליהודים באזורים הללו. בקרב המשיבים הערבים אשר בחרו בשוויון כערך עליון (רובם הגדול), הרוב התנגדו גם למדיניות של ייהוד הנגב והגליל.

הניסוח הנייטרלי לכאורה במונח השגור “ייהוד הנגב והגליל”, שבו נעשה שימוש גם בשאלת הסקר, והעובדה שהשאלה לא ציינה בפירוש שמדיניות זו מפלה נגד ערבים, ככל הנראה הקלו על המשיבים היהודים לחשוב שהמדיניות לגיטימית והולמת את ערכיהם הציוניים-לאומיים. כמו כן, מי שעתיד להנות ממדיניות זו הם יהודים אזרחי המדינה, מה שמהווה הסבר נוסף לתמיכה הרחבה בה בקרב יהודים ישראלים.

שאלה אחרת בסקר עסקה במי שאינם אזרחי המדינה ובדקה את התמיכה במדיניות הנהוגה כלפי אוכלוסיית מבקשי המקלט בישראל. בדברי הרקע לשאלה תוארו המגבלות השונות שהמדינה מטילה על אוכלוסייה זאת, תוך המחשה של אי-השוויון בנוגע לתנאים הסוציאליים שלהם והיעדר היציבות במעמדם האזרחי. על מנת לא להטות את המשיבים, גם שאלה זו לא הזכירה בפירוש את הפגיעה בעקרון השוויון והניסוח שלה כלל שתי אפשרויות נפוצות בשיח הציבורי – חצי מהמדגם נשאל על “מבקשי מקלט” בעוד שהחצי השני נשאל על “מסתננים”.

“על מבקשי מקלט [או מסתננים] בישראל קיימות מגבלות על יכולתם לעבוד, והם אינם זכאים לתנאי העבודה והרווחה הבסיסיים של אזרחי המדינה ובמקרים מסוימים עומדים בסכנת גירוש.”

בקרב משיבים יהודים, רוב מובהק של 63% תומך במדיניות המטילה מגבלות על מבקשי המקלט (התמיכה במגבלות על אוכלוסייה זו עולה ל-78% בקרב המחצית שנשאלה על “מסתננים”). בקרב ערבים, למרות שיעור גבוה שלא ידעו לענות (בין רבע ל-30%), עדיין נרשמה התנגדות גבוהה: 60% מתנגדים למגבלות על מבקשי המקלט, ו-16% תומכים (כשערבים נשאלו על “מסתננים” התמיכה במגבלות עולה מעט ל-21% אך למרות זאת, שיעור ההתנגדות יותר מכפול: 49%).

הפילוג הפוליטי לפי הגדרה עצמית של אידיאולוגיה בולט בנוגע למגבלות על מבקשי המקלט: רוב מובהק של הימין תומך במגבלות (76%), אך בניגוד לשאלה על ייהוד הנגב והגליל, מחנה המרכז מתחלק באופן מתון יותר: אין רוב אבסולוטי לאף תשובה. כמעט מחצית המרכז תומך במגבלות (48%) בעוד ש-36% מתנגדים. 60% מהשמאל מתנגד למגבלות. אולם, מחצית המדגם שנשאלה על “מסתננים” מביעה עמדה נחרצת יותר: בעוד רוב גדול בקרב הימין תומך בכל מקרה, בנוגע למסתננים גם רוב המרכז תומך במגבלות. אפילו פלח השמאל מתחלק באופן שווה למדי: 41% מהשמאל תומכים ו-47% מתנגדים למגבלות על מסתננים.

מעניין להשוות את עמדותיהם של יהודים אשר תמכו עקרונית בשוויון כערך עליון במדינה בנוגע למבקשי מקלט, לעומת עמדותיהם על ייהוד יישובים. כפי שראינו, רוב גדול מתוכם (75%) תומך במדיניות של ייהוד, אולם רק מחציתם תומכים במגבלות על אוכלוסיית הלא-אזרחים – ככל שנשאלו על המונח “מבקשי מקלט” ולא על “מסתננים” (במקרה זה התמיכה במגבלות עולה ל-62%, עדיין שיעור נמוך מעט ממידת התמיכה במדיניות הייהוד).

כשזה נוגע בי אישית

שתי השאלות על מדיניות שהוצגו עד כה נוגעות לצעדי מדיניות שמיטיבים עם קבוצת הרוב בישראל (יהודים) או למצער אינם פוגעים בה, תוך פגיעה באזרחים ערבים או בקבוצת מיעוט של מי שאינם אזרחים (מבקשי המקלט). לעומת זאת, שאלה אחת בסקר בדקה מדיניות שאם תקודם על ידי הממשלה הנוכחית, היא עלולה לפגוע גם בקבוצת הרוב של יהודים בישראל. בעקבות הדיונים סביב הקמת הקואליציה הנוכחית, עלתה האפשרות לתיקון חוק איסור ההפליה שעורר סערה ציבורית. בסקר נשאלה השאלה הבאה:

“לאחרונה עלתה האפשרות שישונה חוק איסור ההפליה בישראל. לפי התיקונים המוצעים, עסקים פרטיים יוכלו למנוע שירות מלקוחות מסוימים על בסיס מוצא ודת למשל.”

כמו בשאלות האחרות, המשיבים נשאלו האם הם תומכים או מתנגדים לשינוי החוק. באופן די נדיר, ההתנגדות לשינוי החוק חוצה קווים מגזריים, דמוגרפיים, ואפילו רוב בקרב המשיבים החרדים מתנגד למהלך. ההתנגדות היא נחרצת, כאשר כמעט שני שליש מכלל האוכלוסייה השיבה שהיא מאוד מתנגדת לשינוי החוק, ללא הבדלים משמעותיים בין יהודים וערבים (64% ו-68% בהתאמה). גם בקרב משיבים שמגדירים את עצמם כאשכנזים, מזרחים או ספרדים, כמעט ולא נמצאו הבדלים בעלי ערך סטטיסטי, וכשלושה רבעים מהמשיבים בכל הקבוצות מתנגדים לשינוי החוק (בקרב מי שהגדיר את מוצאו “ישראלי” נרשמה התנגדות גבוהה יותר של 87%). צעירים יהודים בגילאים 24-18 אשר לרוב מביעים עמדות ימניות יותר מאחרים, אף הם מתנגדים לשינוי שיאפשר הפליה – כשלושה רבעים מתוכם מתנגדים. בקרב ערבים, ההתנגדות עזה ועקבית בקרב דתיים וחילוניים ובכל פלחי הגיל, למעט קבוצת הצעירים ביותר, בני 24-18 (53% מתוכה השיבו “לא יודע”, כמעט 40% מתנגדים, ומשיבים בודדים בקבוצה זו תמכו במהלך).

ההתנגדות לשינוי חוק איסור ההפליה גם חוצה מחנות פוליטיים. מובן שבקרב מצביעי מפלגות האופוזיציה קיים קונצנזוס של 93% המתנגדים לשינוי החוק. אך ממצא בולט במיוחד הוא כי רוב מוחלט של 71% ממצביעי מפלגות הממשלה מתנגדים לו אף הם. גם במקרה זה, על מנת לא להטות את המשיבים לכיוון פוליטי כלשהו, לא הוזכר בניסוח השאלה מי יזם את שינוי החוק (לו היה מוזכר כי מפלגות בקואליציה הנוכחית יזמו את השינוי, סביר להניח שההתנגדות הייתה מעט נמוכה יותר בקרב המצביעים לממשלה כהבעת אמון פוליטי). כמו כן, ובאופן חריג, המשיבים ממחנות הימין, המרכז והשמאל מאוחדים למדי בהתנגדותם: 73% בקרב מי שהגדיר את עצמו ימין מתנגד (רוב הימנים מאוד מתנגדים – 53%), כאשר במרכז ובשמאל, 85% ו-90% מתנגדים, בהתאמה.

לסיכום

התובנות העולות מהסקר מובהקות למדי, וממחישות את הקושי לקדם חברה משותפת שמושתתת על שוויון, על אף תנועת המחאה הרחבה ששוטפת את הרחובות בקריאות למען דמוקרטיה בישראל.

ראשית, קיים קושי גובר והולך להכליל לגבי החברה הישראלית, ובעיקר בין יהודים וערבים, לאור הפערים הגדולים מאוד בין עמדותיהם בנושאים כה בסיסיים. חשוב אמנם לבחון את החברה הישראלית כגוף אחד שכולל את כולם, אך יחד עם זאת, אין מנוס מניתוח נפרד של הקבוצות בחברה כדי לשקף נאמנה את הפערים הערכיים ביניהן.

בקרב האזרחים הפלסטינים בישראל, רוב מובהק מציב את השוויון כערך עליון, מתנגד למדיניות של הפליה לטובת יהודים ושל פגיעה במבקשי מקלט, והם מפולגים בנוגע למגבלות על “מסתננים”. כמובן שתמיכה בערך השוויון והתנגדות למדיניות מפלה מייצגות את האינטרסים האישיים של המשיבים.

בקרב היהודים, הממצאים מעידים על הסתייגות משמעותית מערך השוויון במידה וערך זה מתנגש עם הזהות היהודית של המדינה, ורק מיעוט מהם תומכים בשוויון כערך עליון בלי הסתייגויות. יתר על כן, גם בקרב אלו התומכים עקרונית בערך השוויון, חלק ניכר תומכים במדיניות אשר מפלה בפועל לטובת יהודים ונגד אזרחים ערבים במדינה. כלומר, בקרב היהודים, לא רק שהתמיכה בשוויון היא חלקית, גם משמעות ערך השוויון מסוייגת וחלקית.

רק בתחום אחד כל המגזרים מסכימים, שתיקון החוק על מנת לאפשר הפליה שעלולה לפגוע בכל אחד באופן אישי הוא פסול. נראה כי יהודים רבים אינם מעלים על הדעת שפגיעה באזרחים ערבים (או במי שאינם אזרחים) מפרה את עקרון השוויון ושהפרה זאת עלולה לאפשר פגיעה בכל אזרח, כולל בהם. לחילופין (או בנוסף), ניתן להסיק כי יהודים רבים בישראל אינם סבורים כי מדיניות מפלה היא בעייתית מבחינה מוסרית – כל עוד הדבר מחזק את הזהות היהודית של המדינה. נראה כי למרות עוצמת הזעקה הנוכחית של המחאה בעד הדמוקרטיה, רכיב חיוני בה – השוויון – נותר מאחור בסולם העדיפויות בישראל, לפחות בינתיים.


מדד זכויות האדם של זולת – כל הסקרים 

דבר נשיאת מכון זולת לשוויון ולזכויות אדם, זהבה גלאון:

אין לי מילים לתאר את גודל הזוועה.

החמאס ביצע טבח בצעירים במסיבה, במשפחות בבתיהן, חטף נשים, קשישים וילדים. זה לא רק פשע מלחמה, של למעלה מ-1300 הרוגים, כ-200 חטופים ומעל ל-3000 פצועים, אלא התנהגות ברברית ולא אנושית שאין לה שום צידוק ולגיטימציה. אני יודעת שכל אחד ואחת מאיתנו מכיר מישהו שנהרג, נפצע או נחטף, או קשור בעקיפין לנפגעים דרך קרובי משפחה ומכרים. הלב נשבר.

בחשיכה האיומה שאופפת אותנו מתגלים סיפורי גבורה מתוך התופת של אזרחים ואנשי כוחות הביטחון, סולידריות של החברה הערבית והתייצבות מדהימה של אנשי המחאה והחברה האזרחית. עכשיו זה הזמן לתמוך האחד בשנייה.

האמירה של שר האוצר סמוטריץ’, שמציע להילחם בעזה כאילו אין שם חטופים, מקוממת כל-כך. הוא גילה יותר אמפתיה לפוגרומיסטים בחווארה, מאשר לילדים קטנים, קשישים, גברים, נשים – כל אלה הם כלום ושום דבר עבורו. סמוטריץ’ וחברי הממשלה חייבים לזכור, שגם במצב מלחמה צריך להימנע מפגיעה באוכלוסייה אזרחית לא מעורבת.

יום שני הקרוב, היום שבו ייפתח מושב החורף של הכנסת, יהיה גם יומה האחרון של נשיאת בית המשפט העליון, השופטת אסתר חיות, בתפקידה. מינוי המחליף שלה לא נראה באופק. ראש הממשלה, נתניהו, בזבז שנה שלמה על קידום מהפכה משטרית שנועדה להחליש את עצמאות מערכת המשפט ולחלץ אותו מהכלא, והתעלם באופן נפשע מכל אזהרות ראשי מערכת הביטחון בעבר ובהווה. בתום המלחמה, כשהביטחון יחזור לאזרחי ישראל, ממשלת החירום שהוקמה תצטרך להתפרק. מהכישלון הזה נתניהו וחברי ממשלתו לא יוכלו לברוח. מגיעה לנו ממשלה שמתייחסת ברצינות למדינה הזאת, לאזרחיה, כדי שתהיה לנו תקומה.

פרנסס

פרנסס רדאי

משמשת כפרופסור אמריטה בקתדרה לדיני עבודה ע”ש ליברמן, בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית ומשמשת כפרופסור מן המניין במסלול האקדמי המכללה למינהל, שם היא מכהנת גם כיושבת ראש תוכנית המוסמך וכנשיאה של כבוד במרכז קונקורד לחקר קליטת המשפט הבינלאומי בישראל. רדאי הייתה חברה בקבוצת עבודה של מועצת זכויות האדם של האו”ם לעניין הפליה נגד נשים. נוסף על כך, היא פעילת זכויות אדם בולטת ופמיניסטית.

ד”ר מהא כרכבי-סבאח

מרצה בכירה במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב. היא בעלת תואר שלישי בסוציולוגיה מאוניברסיטת תל-אביב (2015), פוסט-דוקטורט ב- Centre for Gender Studies, SOAS, University of London (2015-2016), פוסט-דוקטורט בחוג לסוציולוגיה באוניברסיטת תל-אביב (2016-2017), ופוסט-דוקטורט במכון המפרי לחקר חברתי, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב (2018-2020).
תחומי העניין של ד”ר מהא כרכבי-סבאח מתמקדים בקשר בין שינויים חברתיים, התנהגות משפחתית ואי-שוויון מגדרי בחברות הנמצאות בתהליכי שינוי ובאופן ספציפי בחברה הערבית פלסטינית בישראל. מחקריה מפנים את תשומת הלב לחקר חיי משפחה ותעסוקה, תוך הפעלה משולבת של “עדשה אתנית” ו”עדשה מגדרית” ושימת לב לנקודת המבט של נשים ערביות פלסטיניות, קבוצה המאופיינת בהצטלבויות בין מיקומי שוליים מרובים, שלאורך השנים נשארה סמויה מן העין המחקרית. מחקריה של ד”ר כרכבי-סבאח מפורסמים בכתבי-עת מקצועיים שפיטים ופרקים בספרים מדעיים הנחשבים כחלוצים בתחום של חקר משפחה, עבודה ושוויון מגדרי.

דילוג לתוכן