חיפוש
סגור את תיבת החיפוש
חיפוש
סגור את תיבת החיפוש
EN

מדד זכויות האדם – ממצאי הסקר הרביעי, ספטמבר 2022

פייסבוק
טוויטר
ווטסאפ
טלגרם

>> סקר ספטמבר 2022 במגזין ליברל 

>> اقرؤوا مسح  أيلول/سبتمبر 2022

הזכות להתפרנס בכבוד היא הזכות החשובה ביותר לציבור בישראל והיא זהה בקרב ערבים ויהודים. עם זאת, מנתוני הסקר עולה שכמעט מחצית מהמשיבים הסכימו עם האמירה “לאזרחים יהודים צריכות להיות יותר זכויות מאזרחים לא יהודים”.

סקר ספטמבר, במסגרת מדד זכויות האדם, נערך כחלק משיתוף פעולה מתמשך בין מכון זולת לשוויון וזכויות אדם והמכון לחירות ואחריות באוניברסיטת רייכמן.

הנתונים בסקר נאספו על ידי חברת iPanel, אשר עורכת סקרים מקוונים בישראל, בין התאריכים 10–15 באוגוסט 2022. במצטבר השלימו את הסקר 1,538 משיבים בני 18 ומעלה. מתוכם, 1,203 משיבים יהודים ו-335 משיבים ערבים (טעות הדגימה המרבית לכלל מדגם היא 2.5% ברמת ביטחון של 95%). המשיבים היהודים מהווים מדגם מייצג של האוכלוסייה היהודית הבוגרת בישראל, בפילוח של מגדר, קבוצות גיל, מחוז בארץ ומידת דתיות. המשיבים הערבים מהווים מדגם קרוב לזה המייצג את האוכלוסייה הערבית הבוגרת בישראל בפילוח של מגדר, קבוצות גיל, מחוז בארץ ומידת דתיות, כאשר ישנה דגימת חסר של משיבים גברים, משיבים מאזור הדרום, ומשיבים בני 40 ומעלה.

השאלה המרכזית בסקר בדקה מהן הזכויות החשובות לציבור בישראל. לנשאלים הוצגו תשע זכויות אדם בסיסיות: 1. הזכות לשוויון בפני החוק; 2. הזכות להינשא בישראל באופן חופשי; 3. הזכות לחופש פולחן דתי; 4. הזכות לחופש מדת; 5. הזכות לחופש הביטוי וההפגנה; 6. הזכות להתפרנס בכבוד; 7. הזכות לשוויון בין אזרחים, ללא אפליה על בסיס גזע, צבע עור, מין, שפה, דת או עמדה פוליטית; 8. הזכות לחקירה וענישה הוגנת, ללא שימוש בעינויים; 9. הזכות לשירותי בריאות.

הנשאלים התבקשו לציין עד כמה חשוב עבורם שמדינת ישראל תפעל להגן על זכויות אלה, בסקאלה של 1 (“כלל לא”) עד 5 (“במידה רבה מאוד”). נמצא, כי הנשאלים נתנו את הציון הגבוה ביותר לזכות להתפרנס בכבוד. זכות זו קיבלה את הציון הגבוה ביותר בקרב כלל המשיבים בסקר 4.77, כאשר מיד לאחריה הגיעה הזכות לשירותי בריאות עם ציון 4.73. למעשה, לא פחות מ-83% ו-79% מהמשיבים בסקר ענו “במידה רבה מאוד” בתשובה לשתי הזכויות האלו, בהתאמה. מלבד זכויות אלה לא היו זכויות אחרות אשר למעלה מ-62% מהמשיבים העריכו אותן “במידה רבה מאוד”. 

קצת מתחת לשתי הזכויות הללו נמצאת הזכות לשוויון בפני החוק עם ציון 4.50 (62% מהמשיבים ענו “במידה רבה מאוד”) ולאחריה, הזכות לשוויון בין אזרחים ללא אפליה על בסיס גזע, צבע עור, מין, שפה, דת או עמדה פוליטית, עם ציון 4.30 (56% מהמשיבים ענו “במידה רבה מאוד”). כל שאר הזכויות זכו לציונים בין 4.01 ל-4.17, פרט לזכות להינשא בישראל באופן חופשי, עם הציון הנמוך מכולן בכלל המדגם, 3.92. 

כאשר מפלחים את התוצאות בחלוקה למשיבים יהודים וערבים, או לפי גושים אידיאולוגיים (ימין, מרכז, שמאל), התוצאות דומות למדי, עם מעט מאוד שינויים משמעותיים בדירוג החשיבות של הזכויות או בציון לזכויות השונות. נתונים אלו מלמדים שבסופו של יום, חרף הפערים והסכסוכים, אזרחי ישראל, הן הערבים והן היהודים, דואגים לאותה זכות בסיסית, שעמה הם יכולים לקנות במכולת או להתאשפז בחדר מיון. יוקר המחיה, מאבקי עובדים, מצבה של מערכת הבריאות ואפקט הקורונה – כולם נושאים שזוכים להדהוד בתוצאות. העובדה כי יהודים וערבים דירגו גבוה מאוד את נושא השוויון – שוויון אזרחי ושוויון בפני החוק – גם היא מעידה על סדרי עדיפויות דומים.

כאשר נשאלו המשתתפים “האם על המדינה להבטיח שוויון זכויות חברתי ופוליטי מלא לכל אזרחיה?”, התקבל רוב של 87% לתשובה חיובית. 

בהמשך הסקר, עם זאת, מתגלה שיש פערים בתפיסת מושג השוויון בין יהודים לערבים.

הנשאלים ביקשו לדרג את הסכמתם לאמירה: “לאזרחים יהודים צריכים להיות יותר זכויות מאזרחים לא יהודים”. 46% מקרב המשיבים היהודים, כמעט מחצית, הסכימו עם האמירה, לעומת זאת, רק 12% מהמשיבים הערבים הסכימו שבישראל צריכות להיות לאזרחים היהודים יותר זכויות מאשר לאזרחים הלא-יהודים.

הפערים ניכרו גם בפילוח העמדות הפוליטיות של הנשאלים: 59% מהמשיבים הימנים הסכימו שבישראל צריכות להיות לאזרחים היהודים יותר זכויות מאשר לאזרחים הלא-יהודים. מנגד, רק מיעוט מקרב משיבים תומכי מרכז (26%) ומשיבים תומכי שמאל (15%) הסכימו עם המשפט.

גם ביחס לחופש הביטוי ניכרים הבדלים משמעותיים. הנשאלים התבקשו לדרג את הסכמתם עם האמירה: “על המדינה להבטיח חופש ביטוי גם אם ההתבטאות היא נגד המדינה”. 82% מהמשיבים הערבים הסכימו עם המשפט, ואילו בקרב הציבור היהודי רק 53% הסכימו עם המשפט. פער של קרוב ל-30%.

בסוגיית חופש הביטוי נחשפים פערים גם בפילוח הפוליטי. רק מיעוט בקרב תומכי ימין, 40% בסך הכל, הסכימו עם המשפט. מנגד, רובם של המשיבים בקרב תומכי מרכז (71%) ותומכי שמאל (82%) הסכימו עם המשפט.

הנתונים הללו שופכים אור על תפיסת הזכויות של הציבור הרחב. על פני השטח חופש הביטוי חשוב לכולם באותה מידה. אבל בפועל מי שמזהים שמבחינתם חופש זה נמצא בסכנה – ערבים אזרחי ישראל – נאחזים בו יותר. יש לקדם יוזמות חינוכיות בנושא חופש הביטוי, להלחם בחקיקה שמגבילה אותו ולשקם את האמון של הציבור במחוייבות הממסד להגן על הזכות הבסיסית להתבטא, למחות ולהשמיע קול.

מדד זכויות האדם של זולת – כל הסקרים 

 

דבר נשיאת מכון זולת לשוויון ולזכויות אדם, זהבה גלאון:

אין לי מילים לתאר את גודל הזוועה.

החמאס ביצע טבח בצעירים במסיבה, במשפחות בבתיהן, חטף נשים, קשישים וילדים. זה לא רק פשע מלחמה, של למעלה מ-1300 הרוגים, כ-200 חטופים ומעל ל-3000 פצועים, אלא התנהגות ברברית ולא אנושית שאין לה שום צידוק ולגיטימציה. אני יודעת שכל אחד ואחת מאיתנו מכיר מישהו שנהרג, נפצע או נחטף, או קשור בעקיפין לנפגעים דרך קרובי משפחה ומכרים. הלב נשבר.

בחשיכה האיומה שאופפת אותנו מתגלים סיפורי גבורה מתוך התופת של אזרחים ואנשי כוחות הביטחון, סולידריות של החברה הערבית והתייצבות מדהימה של אנשי המחאה והחברה האזרחית. עכשיו זה הזמן לתמוך האחד בשנייה.

האמירה של שר האוצר סמוטריץ’, שמציע להילחם בעזה כאילו אין שם חטופים, מקוממת כל-כך. הוא גילה יותר אמפתיה לפוגרומיסטים בחווארה, מאשר לילדים קטנים, קשישים, גברים, נשים – כל אלה הם כלום ושום דבר עבורו. סמוטריץ’ וחברי הממשלה חייבים לזכור, שגם במצב מלחמה צריך להימנע מפגיעה באוכלוסייה אזרחית לא מעורבת.

יום שני הקרוב, היום שבו ייפתח מושב החורף של הכנסת, יהיה גם יומה האחרון של נשיאת בית המשפט העליון, השופטת אסתר חיות, בתפקידה. מינוי המחליף שלה לא נראה באופק. ראש הממשלה, נתניהו, בזבז שנה שלמה על קידום מהפכה משטרית שנועדה להחליש את עצמאות מערכת המשפט ולחלץ אותו מהכלא, והתעלם באופן נפשע מכל אזהרות ראשי מערכת הביטחון בעבר ובהווה. בתום המלחמה, כשהביטחון יחזור לאזרחי ישראל, ממשלת החירום שהוקמה תצטרך להתפרק. מהכישלון הזה נתניהו וחברי ממשלתו לא יוכלו לברוח. מגיעה לנו ממשלה שמתייחסת ברצינות למדינה הזאת, לאזרחיה, כדי שתהיה לנו תקומה.

פרנסס

פרנסס רדאי

משמשת כפרופסור אמריטה בקתדרה לדיני עבודה ע”ש ליברמן, בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית ומשמשת כפרופסור מן המניין במסלול האקדמי המכללה למינהל, שם היא מכהנת גם כיושבת ראש תוכנית המוסמך וכנשיאה של כבוד במרכז קונקורד לחקר קליטת המשפט הבינלאומי בישראל. רדאי הייתה חברה בקבוצת עבודה של מועצת זכויות האדם של האו”ם לעניין הפליה נגד נשים. נוסף על כך, היא פעילת זכויות אדם בולטת ופמיניסטית.

ד”ר מהא כרכבי-סבאח

מרצה בכירה במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב. היא בעלת תואר שלישי בסוציולוגיה מאוניברסיטת תל-אביב (2015), פוסט-דוקטורט ב- Centre for Gender Studies, SOAS, University of London (2015-2016), פוסט-דוקטורט בחוג לסוציולוגיה באוניברסיטת תל-אביב (2016-2017), ופוסט-דוקטורט במכון המפרי לחקר חברתי, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב (2018-2020).
תחומי העניין של ד”ר מהא כרכבי-סבאח מתמקדים בקשר בין שינויים חברתיים, התנהגות משפחתית ואי-שוויון מגדרי בחברות הנמצאות בתהליכי שינוי ובאופן ספציפי בחברה הערבית פלסטינית בישראל. מחקריה מפנים את תשומת הלב לחקר חיי משפחה ותעסוקה, תוך הפעלה משולבת של “עדשה אתנית” ו”עדשה מגדרית” ושימת לב לנקודת המבט של נשים ערביות פלסטיניות, קבוצה המאופיינת בהצטלבויות בין מיקומי שוליים מרובים, שלאורך השנים נשארה סמויה מן העין המחקרית. מחקריה של ד”ר כרכבי-סבאח מפורסמים בכתבי-עת מקצועיים שפיטים ופרקים בספרים מדעיים הנחשבים כחלוצים בתחום של חקר משפחה, עבודה ושוויון מגדרי.

דילוג לתוכן