מכון זולת הוקם במאי 2020, בשיאו של משבר הקורונה. המגפה שינתה לבלי היכר תחומים רבים בחיינו, כפרטים וכחברה. היא, כמו גם המאמצים שנעשו ועודם נעשים להתמודד עמה, העלתה לפני השטח סוגיות רבות ומגוונות שנוגעות לשוויון וזכויות אדם. כמכון שזהו תחום עיסוקו, חשוב היה לנו לגעת בכמה שיותר מהסוגיות הללו, ולעמוד על ההיבטים השונים שבהם הקורונה פוגעת בזכויות אדם.
במסגרת זו פרסמנו בשנה האחרונה דוח על הפגיעה בזכויות האדם של זקנים בתקופת הקורונה; ניירות מדיניות שעוסקים בזכות לחיסון, בהתמודדות עם תופעת הססנות החיסונים ועם האפליה הממוסדת של הפלסטינים תושבי השטחים הכבושים בכל הנוגע להנגשת חיסונים; סקירה של מצב ההתחסנות בישראל שנכתבה במסגרת מחקר השוואתי שקרן היינריך בל ערכה בין מדינות שונות; וכן ניירות מדיניות שנגעו בפוטנציאל הפגיעה בזכויות שונות בעקבות המגפה בנושאים של היעדר שקיפות, הצבעה בטוחה בבחירות, חופש ההפגנה וסוגיות נוספות.
הפרסומים שלנו כללו גם הצעות חוק והמלצות אופרטיביות שאומצו על ידי חברי כנסת ומקבלי החלטות נוספים, ותרמו לעיצוב המדיניות סביב ההתמודדות עם הקורונה. מנכ”לית זולת עינת עובדיה אף השתתפה בדיונים שונים בכנסת, בהם הציגה את מסקנות צוותי המומחים שלנו בנושא. זאת, בנוסף לשלל הופעות של מומחיות ומומחים מטעמנו בטלוויזיה וברדיו, ולפרסומים ומאמרים שונים של חברי צוותי ההיגוי שלנו ומייסדי זולת שהתפרסמו בנושא בפלטפורמות עיתונאיות וציבוריות שונות.
החמאס ביצע טבח בצעירים במסיבה, במשפחות בבתיהן, חטף נשים, קשישים וילדים. זה לא רק פשע מלחמה, של למעלה מ-1300 הרוגים, כ-200 חטופים ומעל ל-3000 פצועים, אלא התנהגות ברברית ולא אנושית שאין לה שום צידוק ולגיטימציה. אני יודעת שכל אחד ואחת מאיתנו מכיר מישהו שנהרג, נפצע או נחטף, או קשור בעקיפין לנפגעים דרך קרובי משפחה ומכרים. הלב נשבר.
בחשיכה האיומה שאופפת אותנו מתגלים סיפורי גבורה מתוך התופת של אזרחים ואנשי כוחות הביטחון, סולידריות של החברה הערבית והתייצבות מדהימה של אנשי המחאה והחברה האזרחית. עכשיו זה הזמן לתמוך האחד בשנייה.
האמירה של שר האוצר סמוטריץ’, שמציע להילחם בעזה כאילו אין שם חטופים, מקוממת כל-כך. הוא גילה יותר אמפתיה לפוגרומיסטים בחווארה, מאשר לילדים קטנים, קשישים, גברים, נשים – כל אלה הם כלום ושום דבר עבורו. סמוטריץ’ וחברי הממשלה חייבים לזכור, שגם במצב מלחמה צריך להימנע מפגיעה באוכלוסייה אזרחית לא מעורבת.
יום שני הקרוב, היום שבו ייפתח מושב החורף של הכנסת, יהיה גם יומה האחרון של נשיאת בית המשפט העליון, השופטת אסתר חיות, בתפקידה. מינוי המחליף שלה לא נראה באופק. ראש הממשלה, נתניהו, בזבז שנה שלמה על קידום מהפכה משטרית שנועדה להחליש את עצמאות מערכת המשפט ולחלץ אותו מהכלא, והתעלם באופן נפשע מכל אזהרות ראשי מערכת הביטחון בעבר ובהווה. בתום המלחמה, כשהביטחון יחזור לאזרחי ישראל, ממשלת החירום שהוקמה תצטרך להתפרק. מהכישלון הזה נתניהו וחברי ממשלתו לא יוכלו לברוח. מגיעה לנו ממשלה שמתייחסת ברצינות למדינה הזאת, לאזרחיה, כדי שתהיה לנו תקומה.
פרנסס רדאי
משמשת כפרופסור אמריטה בקתדרה לדיני עבודה ע”ש ליברמן, בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית ומשמשת כפרופסור מן המניין במסלול האקדמי המכללה למינהל, שם היא מכהנת גם כיושבת ראש תוכנית המוסמך וכנשיאה של כבוד במרכז קונקורד לחקר קליטת המשפט הבינלאומי בישראל. רדאי הייתה חברה בקבוצת עבודה של מועצת זכויות האדם של האו”ם לעניין הפליה נגד נשים. נוסף על כך, היא פעילת זכויות אדם בולטת ופמיניסטית.
מרצה בכירה במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב. היא בעלת תואר שלישי בסוציולוגיה מאוניברסיטת תל-אביב (2015), פוסט-דוקטורט ב- Centre for Gender Studies, SOAS, University of London (2015-2016), פוסט-דוקטורט בחוג לסוציולוגיה באוניברסיטת תל-אביב (2016-2017), ופוסט-דוקטורט במכון המפרי לחקר חברתי, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב (2018-2020).
תחומי העניין של ד”ר מהא כרכבי-סבאח מתמקדים בקשר בין שינויים חברתיים, התנהגות משפחתית ואי-שוויון מגדרי בחברות הנמצאות בתהליכי שינוי ובאופן ספציפי בחברה הערבית פלסטינית בישראל. מחקריה מפנים את תשומת הלב לחקר חיי משפחה ותעסוקה, תוך הפעלה משולבת של “עדשה אתנית” ו”עדשה מגדרית” ושימת לב לנקודת המבט של נשים ערביות פלסטיניות, קבוצה המאופיינת בהצטלבויות בין מיקומי שוליים מרובים, שלאורך השנים נשארה סמויה מן העין המחקרית. מחקריה של ד”ר כרכבי-סבאח מפורסמים בכתבי-עת מקצועיים שפיטים ופרקים בספרים מדעיים הנחשבים כחלוצים בתחום של חקר משפחה, עבודה ושוויון מגדרי.
