חיפוש
Close this search box.
חיפוש
Close this search box.
EN

הזכות לחיסון: התמודדות עם פגיעה בזכות לחיסון

פייסבוק
טוויטר
ווטסאפ
טלגרם

>> לקריאת נייר העמדה המלא 

נייר מדיניות זה של מכון זולת, אשר נכתב בשיתוף עם ארגון “רופאים לזכויות אדם”, מתפרסם בתחילת הסבב השני של חיסוני הקורונה. הוא מציג שורה של דרישות לממשלת ישראל בנוגע למדיניות החיסונים ומציע המלצות יישומיות למקבלי ההחלטות מפרספקטיבה של זכויות אדם, המושפעות ממדיניות החיסונים.

נייר המדיניות מתמודד עם שאלות הנוגעות לפעולות הממשלה, מחיריהן והשלכותיהן, ועם זאת לוקח בחשבון את האילוצים הכרוכים בהתמודדות עם מגפה חדשה, ואת הצורך בהיערכויות נרחבות בהיבטים השונים של המדיניות הציבורית תוך זמן קצר.

הנייר מציג המלצות מדיניות, ששלוש העיקריות בהן הן:

1. מימון מבצע החיסונים על ידי תקציב מיוחד, על מנת שלא לפגוע בתקציב הבריאות.

2. חיסון חינם, גם למהגרים, למבקשי מקלט, ולאוכלוסייה הפלסטינית בשטחים הכבושים.

3. ככל שיוכח כי החיסון מונע העברה של הנגיף, ניתן לשקול מניעת העסקתם של אנשי צוות רפואי המסרבים להתחסן בעבודה עם מטופלים בסיכון, והעברתם לתפקידים אחרים. צוותים רפואיים המביעים התנגדות לחיסון, יציינו כי עמדתם שונה מן העמדה המקובלת בקהילה המדעית.

עוד מתוך ההמלצות:

  • רכישה ציבורית בלעדית של החיסונים כדי למנוע “קיצורי דרך” למי שיכול לשלם.
  • הקפדה על אספקת חיסונים שוויונית, מבלי להזניח פריפריה גיאוגרפית וחברתית.
  • הנגשת החיסונים באמצעות “יישוג” (Outreach) לאוכלוסיות בסיכון, כולל זקנים סיעודיים החיים בקהילה ומרותקים לבתיהם.
  • שקיפות בכל תהליכי קבלת ההחלטות.
  • קבלת החלטות בידי מומחים בתחומים מגוונים ומנציגי מגזרים שונים באוכלוסייה.
  • הנגשת המידע לקבוצות אוכלוסייה שונות (אוכלוסייה ערבית ואחרים) וגיוס מובילי דעה בקהילות השונות.
  • הצגת ההתחסנות כאחריות חברתית, אשר תוביל ל”חסינות קהילה”.
  • מחויבות להשתתף במאמצי קידום הוגנות וצדק גם ברמה הבינלאומית.

 

מאמרים שפורסמו על נייר העמדה:

>> 1.8.2021 – “הניחו להורים, הם לא סרבני חיסון” מאת ד”ר שלי קמין פרידמן, ynet

דבר נשיאת מכון זולת לשוויון ולזכויות אדם, זהבה גלאון:

אין לי מילים לתאר את גודל הזוועה.

החמאס ביצע טבח בצעירים במסיבה, במשפחות בבתיהן, חטף נשים, קשישים וילדים. זה לא רק פשע מלחמה, של למעלה מ-1300 הרוגים, כ-200 חטופים ומעל ל-3000 פצועים, אלא התנהגות ברברית ולא אנושית שאין לה שום צידוק ולגיטימציה. אני יודעת שכל אחד ואחת מאיתנו מכיר מישהו שנהרג, נפצע או נחטף, או קשור בעקיפין לנפגעים דרך קרובי משפחה ומכרים. הלב נשבר.

בחשיכה האיומה שאופפת אותנו מתגלים סיפורי גבורה מתוך התופת של אזרחים ואנשי כוחות הביטחון, סולידריות של החברה הערבית והתייצבות מדהימה של אנשי המחאה והחברה האזרחית. עכשיו זה הזמן לתמוך האחד בשנייה.

האמירה של שר האוצר סמוטריץ’, שמציע להילחם בעזה כאילו אין שם חטופים, מקוממת כל-כך. הוא גילה יותר אמפתיה לפוגרומיסטים בחווארה, מאשר לילדים קטנים, קשישים, גברים, נשים – כל אלה הם כלום ושום דבר עבורו. סמוטריץ’ וחברי הממשלה חייבים לזכור, שגם במצב מלחמה צריך להימנע מפגיעה באוכלוסייה אזרחית לא מעורבת.

יום שני הקרוב, היום שבו ייפתח מושב החורף של הכנסת, יהיה גם יומה האחרון של נשיאת בית המשפט העליון, השופטת אסתר חיות, בתפקידה. מינוי המחליף שלה לא נראה באופק. ראש הממשלה, נתניהו, בזבז שנה שלמה על קידום מהפכה משטרית שנועדה להחליש את עצמאות מערכת המשפט ולחלץ אותו מהכלא, והתעלם באופן נפשע מכל אזהרות ראשי מערכת הביטחון בעבר ובהווה. בתום המלחמה, כשהביטחון יחזור לאזרחי ישראל, ממשלת החירום שהוקמה תצטרך להתפרק. מהכישלון הזה נתניהו וחברי ממשלתו לא יוכלו לברוח. מגיעה לנו ממשלה שמתייחסת ברצינות למדינה הזאת, לאזרחיה, כדי שתהיה לנו תקומה.

פרנסס

פרנסס רדאי

משמשת כפרופסור אמריטה בקתדרה לדיני עבודה ע”ש ליברמן, בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית ומשמשת כפרופסור מן המניין במסלול האקדמי המכללה למינהל, שם היא מכהנת גם כיושבת ראש תוכנית המוסמך וכנשיאה של כבוד במרכז קונקורד לחקר קליטת המשפט הבינלאומי בישראל. רדאי הייתה חברה בקבוצת עבודה של מועצת זכויות האדם של האו”ם לעניין הפליה נגד נשים. נוסף על כך, היא פעילת זכויות אדם בולטת ופמיניסטית.

ד”ר מהא כרכבי-סבאח

מרצה בכירה במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב. היא בעלת תואר שלישי בסוציולוגיה מאוניברסיטת תל-אביב (2015), פוסט-דוקטורט ב- Centre for Gender Studies, SOAS, University of London (2015-2016), פוסט-דוקטורט בחוג לסוציולוגיה באוניברסיטת תל-אביב (2016-2017), ופוסט-דוקטורט במכון המפרי לחקר חברתי, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב (2018-2020).
תחומי העניין של ד”ר מהא כרכבי-סבאח מתמקדים בקשר בין שינויים חברתיים, התנהגות משפחתית ואי-שוויון מגדרי בחברות הנמצאות בתהליכי שינוי ובאופן ספציפי בחברה הערבית פלסטינית בישראל. מחקריה מפנים את תשומת הלב לחקר חיי משפחה ותעסוקה, תוך הפעלה משולבת של “עדשה אתנית” ו”עדשה מגדרית” ושימת לב לנקודת המבט של נשים ערביות פלסטיניות, קבוצה המאופיינת בהצטלבויות בין מיקומי שוליים מרובים, שלאורך השנים נשארה סמויה מן העין המחקרית. מחקריה של ד”ר כרכבי-סבאח מפורסמים בכתבי-עת מקצועיים שפיטים ופרקים בספרים מדעיים הנחשבים כחלוצים בתחום של חקר משפחה, עבודה ושוויון מגדרי.

דילוג לתוכן