מסמך זה מוגש מטעם מכון זולת והגב’ ליאורה ניר מתנועת “רגולציה הוגנת” לקראת דיון בועדת הכלכלה הקבוע ביום 18.03.24, ומתייחס הן להצעת החוק המקורית שבנדון, כפי שהוגשה על ידי ח”כ אריאל קלנר, והן לנוסח נוסף של הצעת החוק שהובא בפנינו, הכולל תיקונים מיום 13.3.2024, שככל הנראה הוצעו על ידי הייעוץ המשפטי של ועדת הכלכלה. כל אחת מההצעות האמורות מגלמת הסדרים פרסונליים פסולים שיש בהם משום העדפה ברורה של בעלי הון אינטרסנטים על חשבון הקופה הציבורית והאינטרס הציבורי.
הצעת החוק, בנוסחה המקורי, מבקשת להפחית לסכום מזערי את דמי ההפצה במערך עידן+ המשולמים על ידי ערוצים זעירים וערוצים זעירים ייעודיים. מדובר בהסדר פסול, ספציפי ופרסונלי שנתפר למידותיו של ערוץ יהודי ישראלי בע”מ (להלן, “ערוץ 14”), ומבקש לאפשר לו להתחמק מהתשלומים הנדרשים עבור הפצתו.
על מנת להכשיר את השרץ, ולנסות למנוע טענות בדבר הסדר חקיקה פרסונלי פסול, הוצע כאמור נוסח נוסף. נוסח זה מבקש להרחיב את ההטבה הכלכלית, כך שלא יחול על המשתמשים כל תשלום, וההטבה תחול גם על הערוצים המסחריים הוותיקים המשדרים במערך עידן+ ב-SD – “קשת” ו”רשת”, ובכך להשית הטבה כלכלית פסולה זו על הציבור כולו באמצעות תאגיד השידור הציבורי “כאן”, יחד עם ערוץ הכנסת. כל זאת באמתלה כוזבת של “הגברת תחרות”.
אם לא די בכך, מבקשת הצעת החוק, בשני הנוסחים, להוסיף ולקבוע הסדר פרסונלי-ספציפי נוסף, שבו תינתן לערוץ 14 חסינות מלאה מפני הפסקת הפצת שידוריו בגין אי תשלום חובות עבר לרשות השנייה, וזאת כאשר בימים אלה תלויה ועומדת תביעה של הרשות השניה כנגד ערוץ 14 לתשלום חובות אלה.
בנוסף, הצעת החוק מבקשת לייצר הטבה כלכלית משמעותית נוספת לבעלי ההון, על חשבון הקופה הציבורית. כיום רשאי תאגיד השידור הציבורי לגבות תעריפים מקובלים מגורמים מסחריים עבור שימוש בחומרי ארכיון התאגיד. הצעת החוק מבקשת לשנות מצב זה, ולחייב את התאגיד להעמיד את חומרי הארכיון שלו לשימוש גורמים מסחריים במחירי עלות תפעול שוטף בלבד.
הצעות אלה הן הצעות שמרחפת מעליהן אי חוקיות ופגיעה ברורה באינטרס הציבור. הן יוצרות הסדרים פרסונליים שנתפרו, הלכה למעשה, למידותיו, מצבו וצרכיו הספציפיים של ערוץ 14. בנוסף, הן יגרמו לחיסרון תקציבי שיועמס על הציבור. כל זאת ללא ביסוס וללא הצדקה, באופן בלתי מידתי, ובאופן שלא יביא ל”הגברת התחרות”.
הסדרים פסולים אלה הובאו ללא כל בסיס עובדתי או בדיקה כלכלית ותחרותית, ומבלי שתעמוד בפני המחוקק האפשרות לבחון את ההצדקה הכלכלית והציבורית להטבות כה משמעותיות לגורמים המשדרים ולבעלי ההון. הענקת הטבות כלכליות מסוג זה בסך של עשרות מיליוני ש”ח פסולה בכל מקרה, ופסולה שבעתיים במצב החירום המלחמתי הנוכחי. אבסורד הוא שאפילו בעת הזו בוחר המחוקק לעסוק במתן הטבות שלטוניות בסכומי עתק לבעלי ההון, ולהוסיף פגיעה מיותרת בציבור, במקום לפעול לטובת הציבור ולרווחתו.
