חיפוש
סגור את תיבת החיפוש
חיפוש
סגור את תיבת החיפוש
EN

איגרת נשיאת זולת ליום האישה הבינלאומי

פייסבוק
טוויטר
ווטסאפ
טלגרם

היום יום האישה הבינלאומי והוא לא דומה לשום יום אישה שצוין במדינה הזו מעולם. אין שום דבר נורמלי ביום האישה הנוכחי. אנחנו מציינים אותו לצד 154 יום של 19 חטופות בשבי חמאס.

השבוע פרסמה פרמילה פאטן, הנציגה המיוחדת של מזכ”ל האו”ם לענייני אלימות מינית בסכסוכים, דו”ח שמכיר חד-משמעית בתקיפות המיניות שביצע חמאס ב-7 באוקטובר. זה דו”ח על אונס, עינויים, הטלת מומים. הדו”ח קובע גם שיש יסוד סביר להאמין שהחטופות חשופות אף הן לאלימות מינית. רוב הישראלים לא היו צריכים את הדו”ח הזה. הם שמעו כמה מהחטופות שחזרו. הם יודעים. וכבר למעלה מחמישה חודשים כולנו יושבים עם הידע הנורא הזה, כשבעזה יושבות החטופות.

השבוע גם התפרסמה ידיעה מסוג שונה לגמרי וראינו איך חברי “עוצמה יהודית” פועלים לעצירת מעט התקציב שהמדינה מעניקה לפורום מיכל סלה, שפועל למיגור אלימות כלפי נשים. את הארגון החשוב הזה הקימה לילי בן עמי, שאחותה מיכל נרצחה בידי בן זוגה. בדיון האיום בכנסת, סיפרה בן עמי על 276 נשים מאיומות ו-900 ילדים מקבלים הגנה על ידי הפורום. אבל “חטאו” של הפורום, שהוא גם יצא כנגד חלוקת כלי הנשק חסרת האחריות של השר לביטחון לאומי, אז איתמר בן-גביר נוקם. שוב, ביטחונן של נשים ושל ילדיהן הוא לא יותר מעוד כלי בדרך להשגת מטרה אחרת לגמרי.

זו תקופה מחרידה להיות אישה בישראל של 2024. הלכנו אחורה שנות דור. דווקא בתקופה שבה אונס והתעללות מינית הפך כאן לכלי לטרור, נשים כמעט שאינן מיוצגות במערכת הפוליטית, ומסתמן שבבחירות הבאות לא תעמוד אף אישה בראשות מפלגה. נשים כמעט ואינן נמצאות סביב שולחנות קבלת ההחלטות; בקואליציה כמעט שאין נשים, לא שרות ולא מנכ”ליות, אפס נשים בקבינט המלחמה. לא נראה שיש שם אפילו אדם אחד שטורח לעסוק בביטחונן של נשים, זכויותיהן, קולן. ההגנה על כל אלו הופקדה בידי אוסף גברים שמגלים עיוורון מגדרי ביחס לצרכים של נשים, והם אינם מעניינים אותם.

לכן גם לא מפתיע שמאז הקמת הממשלה לא נעשה שום מהלך מוסדר למאבק באלימות במשפחה; הממשלה ביטלה את הרשות לקידום מעמד האישה, מנעה את הצטרפותה של ישראל לאמנות בינלאומית למאבק באלימות נגד נשים ולאלימות במשפחה, והיא מקפידה עכשיו גם לתקוע מקלות בגלגלים של ארגונים שכן עושים משהו. האמת שלא הופתענו. לא ציפינו מהם ליותר.

אירועי ה-7 באוקטובר הבהירו יותר מתמיד את החשיבות שבהצבת נושא השוויון המגדרי בסדר היום; כדי שלא יתעלמו יותר מקולן של נשים, כדי שנאתר את המנגנונים והחסמים שמונעים את השתלבותן של נשים במרחב הציבורי, וכדי שהחוקים המקודמים בישראל ישקפו תפיסת עולם שוויונית ומכלילה.

תנו לי לומר לכן משהו, כמי שכיהנה בכנסת תקופה ארוכה – כמו שממשלה אחת יכלה להסיג אותנו אחורה, כך גם השינוי לכיוון ההפוך יכול להיות דרמטי ומעורר תקוה.

זה תלוי בנו, בכן. אנחנו עוד נתרומם מהרגע הזה. אתן תראו.

ורק בקשה אחת לי ליום האישה הזה: שכל החטופות וכל החטופים יחזרו בשלום לביתם.

דבר נשיאת מכון זולת לשוויון ולזכויות אדם, זהבה גלאון:

אין לי מילים לתאר את גודל הזוועה.

החמאס ביצע טבח בצעירים במסיבה, במשפחות בבתיהן, חטף נשים, קשישים וילדים. זה לא רק פשע מלחמה, של למעלה מ-1300 הרוגים, כ-200 חטופים ומעל ל-3000 פצועים, אלא התנהגות ברברית ולא אנושית שאין לה שום צידוק ולגיטימציה. אני יודעת שכל אחד ואחת מאיתנו מכיר מישהו שנהרג, נפצע או נחטף, או קשור בעקיפין לנפגעים דרך קרובי משפחה ומכרים. הלב נשבר.

בחשיכה האיומה שאופפת אותנו מתגלים סיפורי גבורה מתוך התופת של אזרחים ואנשי כוחות הביטחון, סולידריות של החברה הערבית והתייצבות מדהימה של אנשי המחאה והחברה האזרחית. עכשיו זה הזמן לתמוך האחד בשנייה.

האמירה של שר האוצר סמוטריץ’, שמציע להילחם בעזה כאילו אין שם חטופים, מקוממת כל-כך. הוא גילה יותר אמפתיה לפוגרומיסטים בחווארה, מאשר לילדים קטנים, קשישים, גברים, נשים – כל אלה הם כלום ושום דבר עבורו. סמוטריץ’ וחברי הממשלה חייבים לזכור, שגם במצב מלחמה צריך להימנע מפגיעה באוכלוסייה אזרחית לא מעורבת.

יום שני הקרוב, היום שבו ייפתח מושב החורף של הכנסת, יהיה גם יומה האחרון של נשיאת בית המשפט העליון, השופטת אסתר חיות, בתפקידה. מינוי המחליף שלה לא נראה באופק. ראש הממשלה, נתניהו, בזבז שנה שלמה על קידום מהפכה משטרית שנועדה להחליש את עצמאות מערכת המשפט ולחלץ אותו מהכלא, והתעלם באופן נפשע מכל אזהרות ראשי מערכת הביטחון בעבר ובהווה. בתום המלחמה, כשהביטחון יחזור לאזרחי ישראל, ממשלת החירום שהוקמה תצטרך להתפרק. מהכישלון הזה נתניהו וחברי ממשלתו לא יוכלו לברוח. מגיעה לנו ממשלה שמתייחסת ברצינות למדינה הזאת, לאזרחיה, כדי שתהיה לנו תקומה.

פרנסס

פרנסס רדאי

משמשת כפרופסור אמריטה בקתדרה לדיני עבודה ע”ש ליברמן, בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית ומשמשת כפרופסור מן המניין במסלול האקדמי המכללה למינהל, שם היא מכהנת גם כיושבת ראש תוכנית המוסמך וכנשיאה של כבוד במרכז קונקורד לחקר קליטת המשפט הבינלאומי בישראל. רדאי הייתה חברה בקבוצת עבודה של מועצת זכויות האדם של האו”ם לעניין הפליה נגד נשים. נוסף על כך, היא פעילת זכויות אדם בולטת ופמיניסטית.

ד"ר מהא כרכבי-סבאח
ד”ר מהא כרכבי-סבאח

מרצה בכירה במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב. היא בעלת תואר שלישי בסוציולוגיה מאוניברסיטת תל-אביב (2015), פוסט-דוקטורט ב- Centre for Gender Studies, SOAS, University of London (2015-2016), פוסט-דוקטורט בחוג לסוציולוגיה באוניברסיטת תל-אביב (2016-2017), ופוסט-דוקטורט במכון המפרי לחקר חברתי, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב (2018-2020).
תחומי העניין של ד”ר מהא כרכבי-סבאח מתמקדים בקשר בין שינויים חברתיים, התנהגות משפחתית ואי-שוויון מגדרי בחברות הנמצאות בתהליכי שינוי ובאופן ספציפי בחברה הערבית פלסטינית בישראל. מחקריה מפנים את תשומת הלב לחקר חיי משפחה ותעסוקה, תוך הפעלה משולבת של “עדשה אתנית” ו”עדשה מגדרית” ושימת לב לנקודת המבט של נשים ערביות פלסטיניות, קבוצה המאופיינת בהצטלבויות בין מיקומי שוליים מרובים, שלאורך השנים נשארה סמויה מן העין המחקרית. מחקריה של ד”ר כרכבי-סבאח מפורסמים בכתבי-עת מקצועיים שפיטים ופרקים בספרים מדעיים הנחשבים כחלוצים בתחום של חקר משפחה, עבודה ושוויון מגדרי.

דילוג לתוכן