ב-9 לדצמבר, 2021, ערב יום זכויות האדם – נפתח בסינמטק תל אביב פסטיבל סולידריות לקולנוע וזכויות אדם, עם 80 סרטים מהארץ ומהעולם העוסקים בהיבטים שונים של זכויות האדם. מכון זולת מלווה את הפסטיבל זו הפעם השנייה, כולל הענקת פרס עם סיומו ליוצרים המצטיינים.
בערב הפתיחה, לפני הקרנת בכורה לסרט “לילה בחיפה” של עמוס גיתאי שהפסטיבל עמד במחווה לכבודו – נשאה דברים נשיאת זולת, זהבה גלאון:
“בנימין נתניהו, ראש האופוזיציה, קרא בעבר לחברי הליכוד ‘תהיו גברים, תתקפו את התקשורת’. אנחנו עוקבים כעת אחרי משפטו של נתניהו, שבו מדי יום נחשפות עדויות חדשות על האופן שבו ניסה נתניהו לחתור תחת העיתונות החופשית בישראל, ולהלך אימים על עיתונאים ועורכים. ובמקום שבו עיתונאים הם האויב, גם יוצרי הדוקו מסומנים. כל משלח יד שקשור בחופש הביטוי, בחשיפת האמת ובזכות הציבור לדעת – כולם מתמודדים עם אותו האיום.
עיתונאים מאוימים כעת בכל מקום, ומוצאים את עצמם חשופים להשפלה ולאלימות. רק השבוע ראינו כיצד המשטרה – שהשילה כל רסן – אזקה ועצרה את גידי וויץ, מחשובי העיתונאים החוקרים בישראל, כשניסה למחות על מעצר אלים של פלסטיני, ואחרי כך ניסתה להאשים אותו ב”הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו. עיתונאים הם קו ההגנה הראשון של הדמוקרטיה. הם אלה שמתארים את המציאות, שלשלטון – כל שלטון – איננה נוחה. הם אלה שחושפים את פשעי השלטון ואת שחיתותו. מנהיגים סמכותנים בכל רחבי העולם, מרוסיה עבור בטורקיה וברזיל עד, למרבה הזוועה, ישראל – מנסים לשבור את כוחה של העיתונות. הם עושים זאת כי היא מתווכת לציבור את המציאות שמעבר לפייק ניוז שהשלטון מנסה להפיץ בכל כוחו.
העיתונאים הם, כיום, הנביאים שלנו: הם מצביעים על העוול ועל הנהנים ממנו. במכון זולת לשוויון וזכויות אדם, שגאה להיות שותף בפסטיבל סולידריות, עבדנו על הצעת חוק שתפקידה להגן על עיתונאים ואני רוצה להודות לחבר הכנסת גלעד קריב על כך שהוא מקדם אותה. אנחנו דורשים תיקון לחוק העונשין שיגדיר עבירה של תקיפת עיתונאי בעת מילוי תפקידו ושעבירה זו תיחשב לעבירה בנסיבות מחמירות אם תתבצע על ידי שוטרים, או על רקע לאומני, מגדרי או פוליטי. חוקים כאלו קיימים בלא מעט מדינות, בעוד שבישראל חופש הביטוי תלוי רק בפסיקות בג”ץ, מאחר ואין לנו עדיין מגילת זכויות – אני מקווה לבשורות טובות יותר בפסטיבל הבא, אבל בינתיים זו המציאות”.
