חיפוש
סגור את תיבת החיפוש
חיפוש
סגור את תיבת החיפוש
EN

מדד זכויות האדם – ממצאי סקר פברואר 2024 בשיתוף המכון לחירות ואחריות

פייסבוק
טוויטר
ווטסאפ
טלגרם

ממצאי סקר שנערך במסגרת מדד זכויות האדם של מכון זולת לשוויון וזכויות אדם בשיתוף המכון לחירות ואחריות באוניברסיטת רייכמן בסוף חודש פברואר, מראים כי הציבור מכיר בחשיבות השמירה על זכות ההפגנה. לפי הסקר, רוב ניכר של 73% מהציבור סבור שחשוב שמדינת ישראל תפעל להגן על הזכות להפגין, וזאת גם בתקופת מלחמה, בחלוף כחמישה חודשים מאז אסון השבעה באוקטובר.

הסקר ביקש לבדוק את עמדות הציבור לגבי השמירה על זכות ההפגנה הן באופן עקרוני האם המדינה צריכה להבטיח את קיומה של זכות זו בחקיקה ולפעול להגנה עליה והן בהקשרים קונקרטיים שונים, ביחס להפגנות שמתקיימות בתקופה זו לגבי סוגיות שעל סדר היום הציבורי. ממצאי הסקר מראים כי רוב הציבור תומך בבירור ובאופן עקבי בשמירה על זכות ההפגנה, להלכה ולמעשה.

מאחר ובישראל אין חוקה והזכות להפגין אינה מעוגנת בחקיקה, הסקר בדק באיזו מידה סבורים המשיבים כי הזכות הזו צריכה להיות מוגנת באמצעות חוק יסוד שיבטיח אותה באופן מפורש. 66% מהמשיבים סברו שיש להבטיח זכות זו בחקיקת יסוד (מתוכם, 34% “די הסכימו” שיש צורך בחוק יסוד בנושא, ו-31% “מאוד הסכימו). בעוד ששיעור המשיבים הכולל שחשבו כך היה דומה וגבוה בקרב משיבים ערבים ויהודים (71% לעומת 65% בהתאמה), הרי שהחלוקה הפנימית בנוגע למידת ההסכמה היא שונה: בקרב המשיבים הערבים, מספר המשיבים ש”מאוד הסכימו” שיש צורך בחוק יסוד להגנה על הזכות להפגין בישראל היה גבוה בהרבה מאלה ש”די הסכימו” (45% לעומת 26%), ואילו בקרב המשיבים היהודים, 28% בלבדמאוד הסכימו” שיש בכך צורך, ו-36% “די הסכימו”.

 

שאלה נוספת בסקר בדקה את מידת ההסכמה לכך שהמדינה תגביל את הזכות של אזרחיה להפגין בנושאים שונים שעליהם מתקיימות בפועל מחאות והפגנות בתקופה הנוכחית. משיבי הסקר נשאלו על הגבלת הזכות להפגין למען שחרור החטופים; נגד הכנסת סיוע הומניטרי לעזה; למען הקדמת הבחירות; ולמען סיום הלחימה וצמצום הפגיעה באזרחים בלתי מעורבים ברצועת עזה. חלק מהמחאות הללו עוסקות בנושאים שיש עליהם הסכמה ציבורית רחבה יותר, כמו נושא שחרור החטופים, וחלק נתפסות כפוליטיות יותר או שנויות יותר במחלוקת, כמו נושא הקדמת הבחירות או הדרישה להפסיק את הלחימה. ממצאי הסקר מראים בבירור כי רוב הציבור מתנגד לכך שהממשלה תטיל מגבלות על הזכות להפגין בכל סוגי ההפגנות. שיעור המתנגדים בקרב כלל הציבור להגבלת הזכות להפגין (סכום המשיבים “די לא מסכימ/ה” ו”מאוד לא מסכימ/ה” לכך שהמדינה תגביל את הזכות להפגין) היה 63% בנוגע לזכות להפגין למען סיום הלחימה והפגיעה בבלתי מעורבים, 67% בנוגע להקדמת הבחירות, ועלה ל-74% ו-77% בנוגע לזכות להפגין נגד הסיוע ההומניטרי לעזה ובעד שחרור החטופים, בהתאמה.

הרוב המתנגד להגבלת הפגנות בכל הנושאים נשמר גם בחלוקה למחנות הפוליטיים השונים, אך ניתן לזהות תנודתיות רבה יותר בעמדת הימין ביחס לנושאי ההפגנות השונים, לעומת השמאל והמרכז: בשמאל רוב גורף של 80%-86% התנגד להגבלת הזכות להפגין בכל הנושאים, ובמרכז שיעור המתנגדים לזכות להפגין עמד על 74% בכלל הנושאים, למעט בנושא שחרור החטופים שבו 84% התנגדו להגבלת ההפגנות. לעומת זאת, בימין קיימת הבחנה בין נושאי הפגנות כמו שחרור החטופים או מניעת סיוע הומניטרי לעזה, לגביהם 73%-74% מתנגדים להגבלת הזכות להפגין, לבין נושא הקדמת הבחירות שלגביו רוב מצומצם יותר של 59% מתנגד להגבלת ההפגנות, ונושא ההפגנות בעד סיום המלחמה וצמצום הפגיעה באזרחים בלתי מעורבים בעזה, שרק 52% מתומכי עמדות הימין מתנגדים להגבלת הזכות להפגין בעניינו. המשמעות היא שלעומת סוגיות אחרות שבהן שיעור התומכים בהגבלת הזכות להפגין הוא קטן יחסית, בנושאי הקדמת הבחירות וסיום הלחימה יש תמיכה משמעותית בקרב מצביעי ימין בהגבלת הזכות להפגין שליש מהם (33%) סבורים שיש להגביל את ההפגנות למען הקדמת הבחירות וכמעט מחצית (46%) סבורים שיש להגביל את הזכות להפגין למען סיום המלחמה וצמצום הפגיעה בבלתי מעורבים בעזה.

שאלה שחזרה בסקר הזה לאחר שהופיעה גם בסקרים קודמים של מדד זכויות האדם של זולת בדקה עד כמה חשוב שמדינת ישראל תפעל להגן על הזכות להפגין. רוב המשיבים 73% סברו שחשוב במידה רבה או רבה מאוד שישראל תגן על הזכות להפגין. ממצא זה נותר יציב ואף במגמת עלייה קלה לאורך השנה האחרונה, גם במהלך המלחמה הנמשכת מזה חמישה חודשים. ביולי 2023, בעת שהתקיימה מחאה ציבורית נרחבת נגד המהפכה המשטרית, 70% מכלל הציבור סברו שהמדינה צריכה להגן על הזכות להפגין, ועמדה זו נותרה בעינה גם בסוף נובמבר 2023 וגם בסוף פברואר 2024, כמעט חצי שנה אחרי ששככו הדי המחאה הציבורית העוצמתית נגד הממשלה, לאחר השבעה באוקטובר.

 

העובדה שהציבור הכללי ממשיך ברובו הגדול לתמוך בזכות ההפגנה גם בתקופת מלחמה ומשבר לאומי, בצירוף העובדה שהציבור מתנגד להגבלת הזכות להפגין גם בנושאים שהם שנויים במחלוקת על רקע משבר זה, מעידה על חוסנה של התפיסה הדמוקרטית הדוגלת בחופש מחאה בקרב הציבור הישראלי.

הסקר שנתוניו מובאים כאן נערך עבור מדד זכויות האדם של מכון זולת לשוויון וזכויות אדם והמכון לחירות ואחריות בין התאריכים 29-25 בפברואר 2024. הנתונים נאספו באופן מקוון על ידי חברת iPanel מ-1508 משיבים בגירים שמהווים מדגם מייצג של החברה הישראלית, בהם 1233 משיבים יהודים (בעברית) ו-275 משיבים ערבים (בערבית). טעות הדגימה המירבית של המדגם היא 2.5%.

דבר נשיאת מכון זולת לשוויון ולזכויות אדם, זהבה גלאון:

אין לי מילים לתאר את גודל הזוועה.

החמאס ביצע טבח בצעירים במסיבה, במשפחות בבתיהן, חטף נשים, קשישים וילדים. זה לא רק פשע מלחמה, של למעלה מ-1300 הרוגים, כ-200 חטופים ומעל ל-3000 פצועים, אלא התנהגות ברברית ולא אנושית שאין לה שום צידוק ולגיטימציה. אני יודעת שכל אחד ואחת מאיתנו מכיר מישהו שנהרג, נפצע או נחטף, או קשור בעקיפין לנפגעים דרך קרובי משפחה ומכרים. הלב נשבר.

בחשיכה האיומה שאופפת אותנו מתגלים סיפורי גבורה מתוך התופת של אזרחים ואנשי כוחות הביטחון, סולידריות של החברה הערבית והתייצבות מדהימה של אנשי המחאה והחברה האזרחית. עכשיו זה הזמן לתמוך האחד בשנייה.

האמירה של שר האוצר סמוטריץ’, שמציע להילחם בעזה כאילו אין שם חטופים, מקוממת כל-כך. הוא גילה יותר אמפתיה לפוגרומיסטים בחווארה, מאשר לילדים קטנים, קשישים, גברים, נשים – כל אלה הם כלום ושום דבר עבורו. סמוטריץ’ וחברי הממשלה חייבים לזכור, שגם במצב מלחמה צריך להימנע מפגיעה באוכלוסייה אזרחית לא מעורבת.

יום שני הקרוב, היום שבו ייפתח מושב החורף של הכנסת, יהיה גם יומה האחרון של נשיאת בית המשפט העליון, השופטת אסתר חיות, בתפקידה. מינוי המחליף שלה לא נראה באופק. ראש הממשלה, נתניהו, בזבז שנה שלמה על קידום מהפכה משטרית שנועדה להחליש את עצמאות מערכת המשפט ולחלץ אותו מהכלא, והתעלם באופן נפשע מכל אזהרות ראשי מערכת הביטחון בעבר ובהווה. בתום המלחמה, כשהביטחון יחזור לאזרחי ישראל, ממשלת החירום שהוקמה תצטרך להתפרק. מהכישלון הזה נתניהו וחברי ממשלתו לא יוכלו לברוח. מגיעה לנו ממשלה שמתייחסת ברצינות למדינה הזאת, לאזרחיה, כדי שתהיה לנו תקומה.

פרנסס

פרנסס רדאי

משמשת כפרופסור אמריטה בקתדרה לדיני עבודה ע”ש ליברמן, בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית ומשמשת כפרופסור מן המניין במסלול האקדמי המכללה למינהל, שם היא מכהנת גם כיושבת ראש תוכנית המוסמך וכנשיאה של כבוד במרכז קונקורד לחקר קליטת המשפט הבינלאומי בישראל. רדאי הייתה חברה בקבוצת עבודה של מועצת זכויות האדם של האו”ם לעניין הפליה נגד נשים. נוסף על כך, היא פעילת זכויות אדם בולטת ופמיניסטית.

ד”ר מהא כרכבי-סבאח

מרצה בכירה במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב. היא בעלת תואר שלישי בסוציולוגיה מאוניברסיטת תל-אביב (2015), פוסט-דוקטורט ב- Centre for Gender Studies, SOAS, University of London (2015-2016), פוסט-דוקטורט בחוג לסוציולוגיה באוניברסיטת תל-אביב (2016-2017), ופוסט-דוקטורט במכון המפרי לחקר חברתי, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב (2018-2020).
תחומי העניין של ד”ר מהא כרכבי-סבאח מתמקדים בקשר בין שינויים חברתיים, התנהגות משפחתית ואי-שוויון מגדרי בחברות הנמצאות בתהליכי שינוי ובאופן ספציפי בחברה הערבית פלסטינית בישראל. מחקריה מפנים את תשומת הלב לחקר חיי משפחה ותעסוקה, תוך הפעלה משולבת של “עדשה אתנית” ו”עדשה מגדרית” ושימת לב לנקודת המבט של נשים ערביות פלסטיניות, קבוצה המאופיינת בהצטלבויות בין מיקומי שוליים מרובים, שלאורך השנים נשארה סמויה מן העין המחקרית. מחקריה של ד”ר כרכבי-סבאח מפורסמים בכתבי-עת מקצועיים שפיטים ופרקים בספרים מדעיים הנחשבים כחלוצים בתחום של חקר משפחה, עבודה ושוויון מגדרי.

דילוג לתוכן