>> סקר ינואר 2023 במגזין ליברל
66% מהציבור הישראלי מאמין כי המשטרה אלימה יותר בהפגנות של קבוצות מיעוט מאשר בהפגנות אחרות. כך עולה מסקר ינואר 2023 במסגרת מדד זכויות האדם, שנערך כחלק משיתוף פעולה מתמשך בין מכון זולת לשוויון וזכויות אדם והמכון לחירות ואחריות באוניברסיטת רייכמן. כחודש אחרי הבחירות, כשברקע שיחות על שינוי משטרי בישראל, על שר לביטחון לאומי שמבקש סמכויות של מפכ”ל ועל דה-לגיטימציה ליוזמות מחאה – הסקר התמקד בחופש הביטוי והמחאה.
הסקר נערך על ידי חברת iPanel בתאריכים 7–11 בדצמבר 2022. הנתונים בסקר נאספו באופן מקוון. 807 משיבים בני 18 ויותר השלימו את הסקר. מתוכם, 655 משיבים יהודים ו-152 משיבים ערבים. טעות הדגימה המרבית לכלל מדגם היא 3.5% ברמת ביטחון של 95%. המשיבים היהודים מהווים מדגם מייצג של האוכלוסייה היהודית הבוגרת בישראל, בפילוח של מגדר, קבוצות גיל, מחוז בארץ ומידת דתיות. בנוסף, המשיבים הערבים מהווים מדגם שקרוב לזה המייצג את האוכלוסייה הערבית הבוגרת בישראל בפילוח של מגדר, קבוצות גיל, מחוז בארץ ומידת דתיות, כאשר ישנה דגימת חסר של משיבים גברים, משיבים מאזור הדרום ומשיבים בני 40 ומעלה.
הממצא העיקרי שעולה מסקר ינואר הוא כי רוב מובהק של ישראלים מאמינים שהמשטרה אלימה יותר בהפגנות של קבוצות מיעוט. המשתתפים בסקר נשאלו “האם לדעתך המשטרה מתייחסת באופן שונה להפגנות של קבוצות חברתיות שונות בישראל על ידי כך שהיא מפעילה אלימות רבה יותר בהפגנות של קבוצות מסוימת?”. 66% ענו “כן”, 18% ענו “לא”, ועוד 16% ענו “לא יודע.ת”. אם מנכים את אחוז המשיבים שענו שאינם יודעים, 78% מהמשיבים בעלי הדעה ענו בחיוב ו22% ענו בשלילה.
לא זו בלבד שאלימות משטרתית בהפגנות פוגעת בזכות לחופש המחאה וחופש ביטוי – השתת האלימות באופן בלתי שוויוני בין קבוצות שונות באוכלוסיה, פוגעת בעקרון השוויון. היא מהווה למעשה התערבות פוליטית של המשטרה ואפשרות להשתקת קבוצות מוחלשות גם כך.
בתשובה לשאלה זו לא נמצאו הבדלים בין משיבים יהודים וערבים. 66% מהיהודים ו-65% מהערבים שנשאלו סברו, שמשטרת ישראל מתייחסת באופן שונה להפגנות של קבוצות שונות. בנוסף, נמצאו הבדלים קטנים למדי בחלוקה לפי גושים אידיאולוגיים (על פי הגדרה עצמית על ציר ימין-שמאל) בין תומכי ימין, שמאל ומרכז: בקרב כל הקבוצות הללו ישנו רוב ברור הסבור שהמשטרה בישראל מפעילה אלימות רבה יותר בהפגנות של קבוצות מסוימות: 71% בקרב תומכי ימין, 69% בקרב תומכי שמאל ו-61% בקרב תומכי מרכז.
נמצאו הבדלים גדולים בחתך של מידת דתיות בקרב המשיבים היהודים. בעוד בקרב משיבים יהודים חילונים 57% סברו שמשטרת ישראל מפעילה אלימות רבה יותר בהפגנות של קבוצות מסוימת, הרי בקרב משיבים מסורתיים מדובר ב-64% ובקרב דתיים לאומיים מדובר ב-83%. הנתון הגבוה ביותר הוא בקרב משיבים חרדים, אשר 94% מהם סברו שהמשטרה מפעילה אלימות רבה יותר בהפגנות של קבוצות מסוימות.
המשיבים שענו בחיוב לשאלה הקודמת, נשאלו את השאלה הבאה: “אילו מהקבוצות הבאות זוכות לדעתך ליחס תוקפני ואלים יותר מצד המשטרה כאשר הן מפגינות?”. בפני המשיבים הוצגו כמה תשובות (חרדים; יוצאי אתיופיה; ערבים; מפגיני בלפור; נכים), לצד אפשרות לציין קבוצה אחרת ואפשרות להשיב “לא יודע.ת”. המשיבים היו יכולים לציין כמה קבוצות.
בקרב אותם 66% שענו שהם סבורים שמשטרת ישראל מתייחסת באופן שונה להפגנות של קבוצות שונות ומפעילה יותר אלימות בהפגנות של קבוצות שונות, 58% ענו כי יוצאי אתיופיה הם הקבוצה המופלית ביותר בהקשר זה, 55% הבחרו בחרדים ו-47% בחרו בערבים. שיעורים נמוכים יותר של נשאלים ענו שמפגיני בלפור ונכים זוכים ליחס תוקפני ואלים יותר מצד המשטרה כאשר הם מפגינים: ביחס למפגיני בלפור מדובר ב-16% וביחס לנכים מדובר ב-7%.
אמנם הערבים דורגו במקום השלישי בטבלה הכללית, אבל פילוח הנתונים לפי משיבים ערבים מראה כי הערבים תופסים את עצמם במקום הראשון בנפגעים. לא פחות מ-93% מהנשאלים הערבים סימנו את עצמם כקבוצה שסובלת מאלימות משטרתית בהפגנות. הנתון הזה מצטרף לנתונים מסקרים קודמים שביצענו, שמראים באופן עקבי כי תפיסת הערבים את עצמם כמופלים לרעה גדולה יותר מהתפיסה של היהודים את הערבים כמופלים לרעה.
השאלה הבאה התייחסה להשפעה בפועל של אלימות משטרתית על חופש הביטוי: ״האם במהלך חמש השנים האחרונות נמנעת מלצאת להפגין בגלל חשש מאלימות כנגד מפגינים מצד המשטרה או מצד אזרחים?״.
בקרב אלה שאמרו כי השתתפו בהפגנות או תכננו להפגין בחמש השנים האחרונות (33% מכלל הנשאלים), 65% דיווחו שנמנעו פעם אחת לפחות מלצאת להפגין בגלל חשש מאלימות נגד מפגינים. 38% מהיהודים דיווחו שהם יצאו להפגין ללא חשש מאלימות נגד מפגינים, 22% דיווחו שהם נמנעו פעם אחת מלצאת להפגין ו-40% דיווחו שהם נמנעו כמה פעמים מלצאת להפגין. לעומת זאת, בקרב משיבים ערבים 23% דיווחו שהם יצאו להפגין ללא חשש מאלימות כנגד מפגינים, 25% דיווחו שהם נמנעו פעם אחת, ולא פחות מ-53% דיווחו שהם נמנעו כמה פעמים מלצאת להפגין.
הממצאים מראים בצורה ברורה כי הציבור בישראל משוכנע שקיימת אלימות משטרתית בהפגנות ושהמשטרה פועלת באופן לא שוויוני; ולעיתים קרובות נמנע מלממש את חופש המחאה שלו מחשש לאלימות.
מדובר במשבר גדול בתפיסה של הזכות למימוש חופש המחאה שמעיד על החלשות הדמוקרטיה. הדבר נובע, בין היתר, מהעדר חקיקה רלוונטית שמסדירה את היחסים בין המפגינים למשטרה, שמעגנת את עקרון השוויון ושמגדירה את סמכויות המשטרה. מכון זולת לשוויון וזכויות אדם ניסח רפורמה לחיזוק חופש המחאה, שכוללת מספר הצעות חוק הבאות להחליף חקיקה מיושנת מהתקופה המנדטורית. ההצעות כוללות את הגבלת כוחה של המשטרה להשתמש באמצעים לפיזור הפגנות כמו מכת”זית ודרבן וכן את הגבלת היכולת למנוע רשיון להפגין והקמת יחידה משטרתית אזרחית שתיועד לטיפול בהפגנות לא אלימות באופן ברור ותקבל הכשרה מתאימה.
פעילות מחאה היא מרכיב מרכזי בחברה דמוקרטית, שכן היא חלק חשוב מהשיח הציבורי וכן חלק מהאיזונים ומהבלמים של המשטר הדמוקרטי. הפגנות, אסיפות, תהלוכות ומשמרות מחאה נועדו להגשים את חופש הביטוי והדעה, להפיץ דעות ולהשפיע על השיח הציבורי. הגנה על חופש המחאה היא הגנה על חופש הביטוי וחיזוק הדמוקרטיה.
מדד זכויות האדם של זולת – כל הסקרים
