חיפוש
סגור את תיבת החיפוש
חיפוש
סגור את תיבת החיפוש
EN

מדד זכויות האדם – ממצאי הסקר החמישי, ינואר 2023

פייסבוק
טוויטר
ווטסאפ
טלגרם

>> סקר ינואר 2023 במגזין ליברל 

>> اقرؤوا مسح  يناير 2023

66% מהציבור הישראלי מאמין כי המשטרה אלימה יותר בהפגנות של קבוצות מיעוט מאשר בהפגנות אחרות. כך עולה מסקר ינואר 2023 במסגרת מדד זכויות האדם, שנערך כחלק משיתוף פעולה מתמשך בין מכון זולת לשוויון וזכויות אדם והמכון לחירות ואחריות באוניברסיטת רייכמן. כחודש אחרי הבחירות, כשברקע שיחות על שינוי משטרי בישראל, על שר לביטחון לאומי שמבקש סמכויות של מפכ”ל ועל דה-לגיטימציה ליוזמות מחאה – הסקר התמקד בחופש הביטוי והמחאה.

הסקר נערך על ידי חברת iPanel בתאריכים 7–11 בדצמבר 2022. הנתונים בסקר נאספו באופן מקוון. 807 משיבים בני 18 ויותר השלימו את הסקר. מתוכם, 655 משיבים יהודים ו-152 משיבים ערבים. טעות הדגימה המרבית לכלל מדגם היא 3.5% ברמת ביטחון של 95%. המשיבים היהודים מהווים מדגם מייצג של האוכלוסייה היהודית הבוגרת בישראל, בפילוח של מגדר, קבוצות גיל, מחוז בארץ ומידת דתיות. בנוסף, המשיבים הערבים מהווים מדגם שקרוב לזה המייצג את האוכלוסייה הערבית הבוגרת בישראל בפילוח של מגדר, קבוצות גיל, מחוז בארץ ומידת דתיות, כאשר ישנה דגימת חסר של משיבים גברים, משיבים מאזור הדרום ומשיבים בני 40 ומעלה.

הממצא העיקרי שעולה מסקר ינואר הוא כי רוב מובהק של ישראלים מאמינים שהמשטרה אלימה יותר בהפגנות של קבוצות מיעוט. המשתתפים בסקר נשאלו “האם לדעתך המשטרה מתייחסת באופן שונה להפגנות של קבוצות חברתיות שונות בישראל על ידי כך שהיא מפעילה אלימות רבה יותר בהפגנות של קבוצות מסוימת?”. 66% ענו “כן”, 18% ענו “לא”, ועוד 16% ענו “לא יודע.ת”. אם מנכים את אחוז המשיבים שענו שאינם יודעים, 78% מהמשיבים בעלי הדעה ענו בחיוב ו22% ענו בשלילה.

לא זו בלבד שאלימות משטרתית בהפגנות פוגעת בזכות לחופש המחאה וחופש ביטוי – השתת האלימות באופן בלתי שוויוני בין קבוצות שונות באוכלוסיה, פוגעת בעקרון השוויון. היא מהווה למעשה התערבות פוליטית של המשטרה ואפשרות להשתקת קבוצות מוחלשות גם כך.

בתשובה לשאלה זו לא נמצאו הבדלים בין משיבים יהודים וערבים. 66% מהיהודים ו-65% מהערבים שנשאלו סברו, שמשטרת ישראל מתייחסת באופן שונה להפגנות של קבוצות שונות. בנוסף, נמצאו הבדלים קטנים למדי בחלוקה לפי גושים אידיאולוגיים (על פי הגדרה עצמית על ציר ימין-שמאל) בין תומכי ימין, שמאל ומרכז: בקרב כל הקבוצות הללו ישנו רוב ברור הסבור שהמשטרה בישראל מפעילה אלימות רבה יותר בהפגנות של קבוצות מסוימות: 71% בקרב תומכי ימין, 69% בקרב תומכי שמאל ו-61% בקרב תומכי מרכז.

נמצאו הבדלים גדולים בחתך של מידת דתיות בקרב המשיבים היהודים. בעוד בקרב משיבים יהודים חילונים 57% סברו שמשטרת ישראל מפעילה אלימות רבה יותר בהפגנות של קבוצות מסוימת, הרי בקרב משיבים מסורתיים מדובר ב-64% ובקרב דתיים לאומיים מדובר ב-83%. הנתון הגבוה ביותר הוא בקרב משיבים חרדים, אשר 94% מהם סברו שהמשטרה מפעילה אלימות רבה יותר בהפגנות של קבוצות מסוימות.

המשיבים שענו בחיוב לשאלה הקודמת, נשאלו את השאלה הבאה: “אילו מהקבוצות הבאות זוכות לדעתך ליחס תוקפני ואלים יותר מצד המשטרה כאשר הן מפגינות?”. בפני המשיבים הוצגו כמה תשובות (חרדים; יוצאי אתיופיה; ערבים; מפגיני בלפור; נכים), לצד אפשרות לציין קבוצה אחרת ואפשרות להשיב “לא יודע.ת”. המשיבים היו יכולים לציין כמה קבוצות. 

בקרב אותם 66% שענו שהם סבורים שמשטרת ישראל מתייחסת באופן שונה להפגנות של קבוצות שונות ומפעילה יותר אלימות בהפגנות של קבוצות שונות, 58% ענו כי יוצאי אתיופיה הם הקבוצה המופלית ביותר בהקשר זה, 55% הבחרו בחרדים ו-47% בחרו בערבים. שיעורים נמוכים יותר של נשאלים ענו שמפגיני בלפור ונכים זוכים ליחס תוקפני ואלים יותר מצד המשטרה כאשר הם מפגינים: ביחס למפגיני בלפור מדובר ב-16% וביחס לנכים מדובר ב-7%.

אמנם הערבים דורגו במקום השלישי בטבלה הכללית, אבל פילוח הנתונים לפי משיבים ערבים מראה כי הערבים תופסים את עצמם במקום הראשון בנפגעים. לא פחות מ-93% מהנשאלים הערבים סימנו את עצמם כקבוצה שסובלת מאלימות משטרתית בהפגנות. הנתון הזה מצטרף לנתונים מסקרים קודמים שביצענו, שמראים באופן עקבי כי תפיסת הערבים את עצמם כמופלים לרעה גדולה יותר מהתפיסה של היהודים את הערבים כמופלים לרעה.

השאלה הבאה התייחסה להשפעה בפועל של אלימות משטרתית על חופש הביטוי: ״האם במהלך חמש השנים האחרונות נמנעת מלצאת להפגין בגלל חשש מאלימות כנגד מפגינים מצד המשטרה או מצד אזרחים?״.

בקרב אלה שאמרו כי השתתפו בהפגנות או תכננו להפגין בחמש השנים האחרונות (33% מכלל הנשאלים), 65% דיווחו שנמנעו פעם אחת לפחות מלצאת להפגין בגלל חשש מאלימות נגד מפגינים.  38% מהיהודים דיווחו שהם יצאו להפגין ללא חשש מאלימות נגד מפגינים, 22% דיווחו שהם נמנעו פעם אחת מלצאת להפגין ו-40% דיווחו שהם נמנעו כמה פעמים מלצאת להפגין. לעומת זאת, בקרב משיבים ערבים 23% דיווחו שהם יצאו להפגין ללא חשש מאלימות כנגד מפגינים, 25% דיווחו שהם נמנעו פעם אחת, ולא פחות מ-53% דיווחו שהם נמנעו כמה פעמים מלצאת להפגין.

הממצאים מראים בצורה ברורה כי הציבור בישראל משוכנע שקיימת אלימות משטרתית בהפגנות ושהמשטרה פועלת באופן לא שוויוני; ולעיתים קרובות נמנע מלממש את חופש המחאה שלו מחשש לאלימות. 

מדובר במשבר גדול בתפיסה של הזכות למימוש חופש המחאה שמעיד על החלשות הדמוקרטיה. הדבר נובע, בין היתר, מהעדר חקיקה רלוונטית שמסדירה את היחסים בין המפגינים למשטרה, שמעגנת את עקרון השוויון ושמגדירה את סמכויות המשטרה. מכון זולת לשוויון וזכויות אדם ניסח רפורמה לחיזוק חופש המחאה, שכוללת מספר הצעות חוק הבאות להחליף חקיקה מיושנת מהתקופה המנדטורית. ההצעות כוללות את הגבלת כוחה של המשטרה להשתמש באמצעים לפיזור הפגנות כמו מכת”זית ודרבן וכן את הגבלת היכולת למנוע רשיון להפגין והקמת יחידה משטרתית אזרחית שתיועד לטיפול בהפגנות לא אלימות באופן ברור ותקבל הכשרה מתאימה.

פעילות מחאה היא מרכיב מרכזי בחברה דמוקרטית, שכן היא חלק חשוב מהשיח הציבורי וכן חלק מהאיזונים ומהבלמים של המשטר הדמוקרטי. הפגנות, אסיפות, תהלוכות ומשמרות מחאה נועדו להגשים את חופש הביטוי והדעה, להפיץ דעות ולהשפיע על השיח הציבורי. הגנה על חופש המחאה היא הגנה על חופש הביטוי וחיזוק הדמוקרטיה.

מדד זכויות האדם של זולת – כל הסקרים 

 

דבר נשיאת מכון זולת לשוויון ולזכויות אדם, זהבה גלאון:

אין לי מילים לתאר את גודל הזוועה.

החמאס ביצע טבח בצעירים במסיבה, במשפחות בבתיהן, חטף נשים, קשישים וילדים. זה לא רק פשע מלחמה, של למעלה מ-1300 הרוגים, כ-200 חטופים ומעל ל-3000 פצועים, אלא התנהגות ברברית ולא אנושית שאין לה שום צידוק ולגיטימציה. אני יודעת שכל אחד ואחת מאיתנו מכיר מישהו שנהרג, נפצע או נחטף, או קשור בעקיפין לנפגעים דרך קרובי משפחה ומכרים. הלב נשבר.

בחשיכה האיומה שאופפת אותנו מתגלים סיפורי גבורה מתוך התופת של אזרחים ואנשי כוחות הביטחון, סולידריות של החברה הערבית והתייצבות מדהימה של אנשי המחאה והחברה האזרחית. עכשיו זה הזמן לתמוך האחד בשנייה.

האמירה של שר האוצר סמוטריץ’, שמציע להילחם בעזה כאילו אין שם חטופים, מקוממת כל-כך. הוא גילה יותר אמפתיה לפוגרומיסטים בחווארה, מאשר לילדים קטנים, קשישים, גברים, נשים – כל אלה הם כלום ושום דבר עבורו. סמוטריץ’ וחברי הממשלה חייבים לזכור, שגם במצב מלחמה צריך להימנע מפגיעה באוכלוסייה אזרחית לא מעורבת.

יום שני הקרוב, היום שבו ייפתח מושב החורף של הכנסת, יהיה גם יומה האחרון של נשיאת בית המשפט העליון, השופטת אסתר חיות, בתפקידה. מינוי המחליף שלה לא נראה באופק. ראש הממשלה, נתניהו, בזבז שנה שלמה על קידום מהפכה משטרית שנועדה להחליש את עצמאות מערכת המשפט ולחלץ אותו מהכלא, והתעלם באופן נפשע מכל אזהרות ראשי מערכת הביטחון בעבר ובהווה. בתום המלחמה, כשהביטחון יחזור לאזרחי ישראל, ממשלת החירום שהוקמה תצטרך להתפרק. מהכישלון הזה נתניהו וחברי ממשלתו לא יוכלו לברוח. מגיעה לנו ממשלה שמתייחסת ברצינות למדינה הזאת, לאזרחיה, כדי שתהיה לנו תקומה.

פרנסס

פרנסס רדאי

משמשת כפרופסור אמריטה בקתדרה לדיני עבודה ע”ש ליברמן, בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית ומשמשת כפרופסור מן המניין במסלול האקדמי המכללה למינהל, שם היא מכהנת גם כיושבת ראש תוכנית המוסמך וכנשיאה של כבוד במרכז קונקורד לחקר קליטת המשפט הבינלאומי בישראל. רדאי הייתה חברה בקבוצת עבודה של מועצת זכויות האדם של האו”ם לעניין הפליה נגד נשים. נוסף על כך, היא פעילת זכויות אדם בולטת ופמיניסטית.

ד"ר מהא כרכבי-סבאח
ד”ר מהא כרכבי-סבאח

מרצה בכירה במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב. היא בעלת תואר שלישי בסוציולוגיה מאוניברסיטת תל-אביב (2015), פוסט-דוקטורט ב- Centre for Gender Studies, SOAS, University of London (2015-2016), פוסט-דוקטורט בחוג לסוציולוגיה באוניברסיטת תל-אביב (2016-2017), ופוסט-דוקטורט במכון המפרי לחקר חברתי, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב (2018-2020).
תחומי העניין של ד”ר מהא כרכבי-סבאח מתמקדים בקשר בין שינויים חברתיים, התנהגות משפחתית ואי-שוויון מגדרי בחברות הנמצאות בתהליכי שינוי ובאופן ספציפי בחברה הערבית פלסטינית בישראל. מחקריה מפנים את תשומת הלב לחקר חיי משפחה ותעסוקה, תוך הפעלה משולבת של “עדשה אתנית” ו”עדשה מגדרית” ושימת לב לנקודת המבט של נשים ערביות פלסטיניות, קבוצה המאופיינת בהצטלבויות בין מיקומי שוליים מרובים, שלאורך השנים נשארה סמויה מן העין המחקרית. מחקריה של ד”ר כרכבי-סבאח מפורסמים בכתבי-עת מקצועיים שפיטים ופרקים בספרים מדעיים הנחשבים כחלוצים בתחום של חקר משפחה, עבודה ושוויון מגדרי.

דילוג לתוכן