חיפוש
סגור את תיבת החיפוש
חיפוש
סגור את תיבת החיפוש
EN

עלות, אבל מה עם תועלת

האם שלוש שנות שירות צבאי הן נטל על המשק? מחקר של פרופ’ יוסי זעירא מעלה מסקנות מעניינות.

פרופ’ יוסי זעירא מהאוניברסיטה העברית עוסק כבר שנים בחישובי עלות הסכסוך הישראלי־ערבי, וכיצד זה משפיע על התוצר הלאומי ועל הנטל שכל ישראלי נושא. זעירא פרסם עכשיו תקציר מחקר כלכלי על עלות הסכסוך במכון “זולת”, העוסק בשלום ובזכויות האדם.

מעבר לתקציב הביטחון עצמו, שני הגורמים העיקריים שמוסיפים אחוזים ניכרים לנטל הביטחון שמעבר לתקציב הם הצעירים הישראלים שמתגייסים לצבא לשלוש שנים ולחמש שנים, וכן תחשיבי הסיכון על השקעות הון בישראל. בנושא עלויות השירות הצבאי לכלכלה הוא הולך לפי המודל של זוכה פרס נובל לכלכלה, פרופ’ ג’וש אנגריסט. בדוקטורט שלו, אנגריסט, שאותו זעירא מכנה “מבריק”, בחן את נתוני המתגייסים בארה”ב לשנתיים של שירות בזמן מלחמת וייטנאם, והשווה את הדינמיקה של השתלבותם הכלכלית אחרי השירות הצבאי – מול ההתפתחות של אלה שלא התגייסו.

מדובר היה בניסוי כלכלי בתנאי שטח, מאחר שכידוע, הגיוס בארה”ב מאז סוף שנות ה־60 נעשה באמצעות בהגרלה. ממצאיו של אנגריסט הצביעו על כך שלא היה הבדל בהישגים הכלכליים בין סקטור המתגייסים לסקטור הלא מתגייסים – מלבד ההבדל שהחיילים הפסידו שנות שירות צבאי בתחרות בשוק העבודה. זעירא אמר השבוע, שהנתונים נוגעים רק ללבנים ולא לשחורים. זה סוג של עיוות.

פרופ’ זעירא ממשיך את מחקרו של פרופ’ איתן ברגלס המנוח בנושא. הביטחון עולה לנו הרבה מעבר להוצאה הישירה של תקציב הביטחון, שעולה עכשיו על השולחן. הוצאות הביטחון בישראל על הנייר נמוכות מתמיד. כ־6 אחוזים מהתוצר – וזה לא כל כך רחוק מ־2 אחוזים מינוס של ממוצע מדינות ה־OECD. יש חישוב עלויות שמביא את הוצאת הביטחון למעט יותר מ־14 אחוז; ויש נתון של 40 אחוז.

במצב של “שלום”, או הסדר, זעירא רואה את הגדלת התוצר ב־30 אחוז. השאלה כמובן, אם זה בכלל אפשרי. הטיעון נגד תפיסתו הוא שצה”ל של היום מכשיר כוח אדם איכותי לתעשיות הטכנולוגיות, ומאפשר לבנות ולבנים תעסוקה טובה לאחר השירות, מה שלא היה מתאפשר בלי זה. כנ”ל לגבי מיומנויות של משמעת וארגון.

הנתונים ההיסטוריים שהוא מפרסם מעלים תמונה די ברורה: עד 1967 שיעור הוצאות התוצר על ביטחון היה כ־10 אחוז ופחות. מ־67′ ועד סוף שנות ה־80 – בין 20 ל־30 אחוז מהתוצר. זה מסביר את התרסקות מדינת הרווחה בישראל. אלא שההפתעה היא ש”ישראל אף פעם לא היתה מדינת רווחה”, פוסק זעירא.

השקפותיו פורסמו בספר שהוציא לפני שלוש שנים, וכנראה מימין ומשמאל לא אוהבים אותן. כשהופיע בזמנו בוועדת החוץ והביטחון, גילה שמפלגת הביטחון חזקה בהרבה מכל מפלגות הימין והשמאל.

 

לקריאת נייר העמדה “כמה הסכסוך עולה לנו?”

דבר נשיאת מכון זולת לשוויון ולזכויות אדם, זהבה גלאון:

אין לי מילים לתאר את גודל הזוועה.

החמאס ביצע טבח בצעירים במסיבה, במשפחות בבתיהן, חטף נשים, קשישים וילדים. זה לא רק פשע מלחמה, של למעלה מ-1300 הרוגים, כ-200 חטופים ומעל ל-3000 פצועים, אלא התנהגות ברברית ולא אנושית שאין לה שום צידוק ולגיטימציה. אני יודעת שכל אחד ואחת מאיתנו מכיר מישהו שנהרג, נפצע או נחטף, או קשור בעקיפין לנפגעים דרך קרובי משפחה ומכרים. הלב נשבר.

בחשיכה האיומה שאופפת אותנו מתגלים סיפורי גבורה מתוך התופת של אזרחים ואנשי כוחות הביטחון, סולידריות של החברה הערבית והתייצבות מדהימה של אנשי המחאה והחברה האזרחית. עכשיו זה הזמן לתמוך האחד בשנייה.

האמירה של שר האוצר סמוטריץ’, שמציע להילחם בעזה כאילו אין שם חטופים, מקוממת כל-כך. הוא גילה יותר אמפתיה לפוגרומיסטים בחווארה, מאשר לילדים קטנים, קשישים, גברים, נשים – כל אלה הם כלום ושום דבר עבורו. סמוטריץ’ וחברי הממשלה חייבים לזכור, שגם במצב מלחמה צריך להימנע מפגיעה באוכלוסייה אזרחית לא מעורבת.

יום שני הקרוב, היום שבו ייפתח מושב החורף של הכנסת, יהיה גם יומה האחרון של נשיאת בית המשפט העליון, השופטת אסתר חיות, בתפקידה. מינוי המחליף שלה לא נראה באופק. ראש הממשלה, נתניהו, בזבז שנה שלמה על קידום מהפכה משטרית שנועדה להחליש את עצמאות מערכת המשפט ולחלץ אותו מהכלא, והתעלם באופן נפשע מכל אזהרות ראשי מערכת הביטחון בעבר ובהווה. בתום המלחמה, כשהביטחון יחזור לאזרחי ישראל, ממשלת החירום שהוקמה תצטרך להתפרק. מהכישלון הזה נתניהו וחברי ממשלתו לא יוכלו לברוח. מגיעה לנו ממשלה שמתייחסת ברצינות למדינה הזאת, לאזרחיה, כדי שתהיה לנו תקומה.

פרנסס

פרנסס רדאי

משמשת כפרופסור אמריטה בקתדרה לדיני עבודה ע”ש ליברמן, בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית ומשמשת כפרופסור מן המניין במסלול האקדמי המכללה למינהל, שם היא מכהנת גם כיושבת ראש תוכנית המוסמך וכנשיאה של כבוד במרכז קונקורד לחקר קליטת המשפט הבינלאומי בישראל. רדאי הייתה חברה בקבוצת עבודה של מועצת זכויות האדם של האו”ם לעניין הפליה נגד נשים. נוסף על כך, היא פעילת זכויות אדם בולטת ופמיניסטית.

ד”ר מהא כרכבי-סבאח

מרצה בכירה במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב. היא בעלת תואר שלישי בסוציולוגיה מאוניברסיטת תל-אביב (2015), פוסט-דוקטורט ב- Centre for Gender Studies, SOAS, University of London (2015-2016), פוסט-דוקטורט בחוג לסוציולוגיה באוניברסיטת תל-אביב (2016-2017), ופוסט-דוקטורט במכון המפרי לחקר חברתי, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב (2018-2020).
תחומי העניין של ד”ר מהא כרכבי-סבאח מתמקדים בקשר בין שינויים חברתיים, התנהגות משפחתית ואי-שוויון מגדרי בחברות הנמצאות בתהליכי שינוי ובאופן ספציפי בחברה הערבית פלסטינית בישראל. מחקריה מפנים את תשומת הלב לחקר חיי משפחה ותעסוקה, תוך הפעלה משולבת של “עדשה אתנית” ו”עדשה מגדרית” ושימת לב לנקודת המבט של נשים ערביות פלסטיניות, קבוצה המאופיינת בהצטלבויות בין מיקומי שוליים מרובים, שלאורך השנים נשארה סמויה מן העין המחקרית. מחקריה של ד”ר כרכבי-סבאח מפורסמים בכתבי-עת מקצועיים שפיטים ופרקים בספרים מדעיים הנחשבים כחלוצים בתחום של חקר משפחה, עבודה ושוויון מגדרי.

דילוג לתוכן