הוצאות הביטחון של ישראל גבוהות יחסית למדינות אחרות ומגיעות לרמה ממוצעת של כ-6 אחוזי תוצר, בעוד הוצאות הביטחון במדינות אחרות נמוכות בהרבה. אך בהשוואה לעבר הוצאות הביטחון של ישראל נמוכות יחסית.
ברם, לסכסוך הישראלי-ערבי, שהוא בעיקרו סכסוך ישראלי-פלסטיני, יש עלויות נוספות המעלות את עלותו מ-6 אחוזי תוצר ל-40 אחוזי תוצר. עלות אחת כרוכה בשירות הסדיר, הגורם לרוב הישראלים להתחיל את מסלול העבודה והלמידה שלהם באיחור של לפחות 4 שנים לגברים ו-3 שנים לנשים. כתוצאה מכך הם סובלים מהפסד הכנסה משמעותי לאורך החיים. עבור המשק כולו מגיע הפסד זה לאובדן של 5.7 אחוזי תוצר. כלומר התוצר וההכנסה היו יכולים להיות גדולים יותר ב-5.7 אחוזים.
הפסד גדול עוד יותר נגרם כתוצאה מהשקעה נמוכה יותר במשק הישראלי, שנגרם מן הסיכון שהמשקיעים צופים. כתוצאה מכך ההון בישראל נמוך יחסית לתוצר והדבר גורם להפסד תוצר של 26 אחוזים. כלומר התוצר וההכנסה היו יכולים להיות גבוהים יותר בשיעור של 26 אחוזים אילולא הסכסוך.
אם נסכם את כל העלויות הללו נגיע לעלות כוללת של כ-40 אחוזים. ברור כי הסדר שלום לא יבטל באופן סופי את כל העלויות הללו. עדיין יהיה שירות סדיר של שנה לפחות, עדיין יבנו ממ”דים, ועדיין יהיה צבא בעל ציוד רב ויקר. אך חישוב גס מראה כי הסדר מדיני יאפשר תוך כמה שנים להגדיל את התוצר ב-30 אחוזים בקירוב, דבר שיגרום לשיפור אדיר ברמת החיים של תושבי ישראל.
מאמרים שפורסמו על הניתוח:
>> 18.11.2021 – “כמה עולה לנו הסכסוך?” מאת פרופ’ יוסף זעירא, זמן ישראל
>> 15.10.2021 – “עלות, אבל מה עם תועלת” מאת אמנון לורד, ישראל היום
