חיפוש
סגור את תיבת החיפוש
חיפוש
סגור את תיבת החיפוש
EN

הכניעה לדרישת גברים להפרדה מגדרית באקדמיה הרסנית

טור של פרופ׳ פרנסיס רדאי חברה בצוות ההיגוי של זולת

בג”ץ סוף סוף פרסם את פסק דינו, לאחר שלוש שנים, בעתירות בעניין הפרדה מגדרית באוניברסיטאות ומכללות, וקבע פה אחד, שהדרת נשים מרצות מהוראה בכתות לגברים בלבד, איננה מותרת עוד והיא מהווה פגיעה בכבודן. זו הייתה החלטה כמעט בלתי נמנעת בהתחשב בחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, האוסר אפליה על רקע מין בתנאי העבודה. עצם ההפליה מובלט בפרקטיקה הצינית והאסימטרית הנוהגת כיום, של הדרת מרצות מהוראה בתכניות לגברים בלבד, יחד עם הרשאה למרצים גברים ללמד במסלולים לנשים בלבד.

אך אף על פי כן, דעת הרוב של השופטים חנן מלצר, ניל הנדל ויוסף אלרון, מאפשרת להמשיך וללמד בכיתות מופרדות לסטודנטים חרדים. לעומת זאת, השופטים עוזי פוגלמן וענת ברון סברו, בדעת המיעוט, כי כל הפרויקט של הפרדה מגדרית במוסדות להשכלה גבוהה ניתן בחוסר סמכות ולכן הוא אינו לגיטימי וחייב להתבטל.

כמי שהציגה לבג”צ חוות דעת מומחה על דיני זכויות האדם הבינלאומיות,

עלי להוסיף כי השופט עוזי פוגלמן שאל אותי באופן ספציפי, במהלך אחד הדיונים, האם נראה באיסור להדרת נשים מרצות כהולם דיו. אני הגבתי באופן נחרץ בשלילה, תוך התייחסות למקורות במשפט זכויות אדם הבינ”ל, שעומדים על כך, ללא הסתייגויות, שסילוק סטראוטיפים הוא חלק אינטגרלי באיסור על הפליה נגד נשים וההפרדה של סטודנטיות בהשכלה גבוהה יוצרת סטראוטיפים פוגעניים.

למעשה, שתי דעות המיעוט של השופטים פוגלמן וברון התייחסו לטענתי, לפיה , הפרדה מגדרית מבצרת סטראוטיפים מגדריים ומהווה הפליה פסולה ואסורה. המשמעות בסופו של דבר היא הדרת נשים מהמרחב הציבורי, הכלכלי, החברתי והפוליטי. ההדרה של נשים נובעת מהעובדה, שהפרדה מגדרית המבוססת על התפיסה הדתית של צניעות איננה ניטרלית אלא היא מכוונת לבודד נשים – מאחורי מחיצות וכיסוים ומהשתקת קולן כי קול באישה ערווה – והיא איננה מכוונת לבודד גברים.

קולות ליברליים מסוימים מהללים את דעת הרוב כפשרה חכמה. זוהי אינה פשרה, אלא כניעה. סיום האפליה נגד נשים מרצות איננו מספיק ואינו מספק בשום צורה. הליברלים צריכים להפנות את התשבחות שלהם לשופטי דעת המיעוט, פוגלמן וברון.

הכניעה לדרישה להפרדה מגדרית בלימודים גבוהים של גברים המגיעים מתרבות פטריארכלית היא הרסנית כמודל לחברה הישראלית כולה, בייחוד כאשר היא מכוננת באוניברסיטאות ומכללות שאמורות לייצג את מרכז הרציונליות. המל”ג, במהלך זה, נוטה ללכת בעקבות מצוותיהם של המנהיגים היותר קיצוניים באיראן, שם ישנם מחנות איסלמיות מתנגשות בסוגיית הפרדה מגדרית בקמפוסים איראניים. העובדה שבית המשפט העליון לא ביטל את התוכניות שאושרו על ידי המל”ג איננה הופכת אותן לרצויות. עדיף שהמל”ג ינקוט באמצעים פחות פוגעניים על מנת לשלב חרדים באקדמיה הישראלית. טובת עתידה של החברה בישראל מחייבת דאגה לכך שההפרדה שהותרה כעת, הגם שבתנאים מגבילים ומצמצמים, לא תהפוך לקבע.

דבר נשיאת מכון זולת לשוויון ולזכויות אדם, זהבה גלאון:

אין לי מילים לתאר את גודל הזוועה.

החמאס ביצע טבח בצעירים במסיבה, במשפחות בבתיהן, חטף נשים, קשישים וילדים. זה לא רק פשע מלחמה, של למעלה מ-1300 הרוגים, כ-200 חטופים ומעל ל-3000 פצועים, אלא התנהגות ברברית ולא אנושית שאין לה שום צידוק ולגיטימציה. אני יודעת שכל אחד ואחת מאיתנו מכיר מישהו שנהרג, נפצע או נחטף, או קשור בעקיפין לנפגעים דרך קרובי משפחה ומכרים. הלב נשבר.

בחשיכה האיומה שאופפת אותנו מתגלים סיפורי גבורה מתוך התופת של אזרחים ואנשי כוחות הביטחון, סולידריות של החברה הערבית והתייצבות מדהימה של אנשי המחאה והחברה האזרחית. עכשיו זה הזמן לתמוך האחד בשנייה.

האמירה של שר האוצר סמוטריץ’, שמציע להילחם בעזה כאילו אין שם חטופים, מקוממת כל-כך. הוא גילה יותר אמפתיה לפוגרומיסטים בחווארה, מאשר לילדים קטנים, קשישים, גברים, נשים – כל אלה הם כלום ושום דבר עבורו. סמוטריץ’ וחברי הממשלה חייבים לזכור, שגם במצב מלחמה צריך להימנע מפגיעה באוכלוסייה אזרחית לא מעורבת.

יום שני הקרוב, היום שבו ייפתח מושב החורף של הכנסת, יהיה גם יומה האחרון של נשיאת בית המשפט העליון, השופטת אסתר חיות, בתפקידה. מינוי המחליף שלה לא נראה באופק. ראש הממשלה, נתניהו, בזבז שנה שלמה על קידום מהפכה משטרית שנועדה להחליש את עצמאות מערכת המשפט ולחלץ אותו מהכלא, והתעלם באופן נפשע מכל אזהרות ראשי מערכת הביטחון בעבר ובהווה. בתום המלחמה, כשהביטחון יחזור לאזרחי ישראל, ממשלת החירום שהוקמה תצטרך להתפרק. מהכישלון הזה נתניהו וחברי ממשלתו לא יוכלו לברוח. מגיעה לנו ממשלה שמתייחסת ברצינות למדינה הזאת, לאזרחיה, כדי שתהיה לנו תקומה.

פרנסס

פרנסס רדאי

משמשת כפרופסור אמריטה בקתדרה לדיני עבודה ע”ש ליברמן, בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית ומשמשת כפרופסור מן המניין במסלול האקדמי המכללה למינהל, שם היא מכהנת גם כיושבת ראש תוכנית המוסמך וכנשיאה של כבוד במרכז קונקורד לחקר קליטת המשפט הבינלאומי בישראל. רדאי הייתה חברה בקבוצת עבודה של מועצת זכויות האדם של האו”ם לעניין הפליה נגד נשים. נוסף על כך, היא פעילת זכויות אדם בולטת ופמיניסטית.

ד”ר מהא כרכבי-סבאח

מרצה בכירה במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב. היא בעלת תואר שלישי בסוציולוגיה מאוניברסיטת תל-אביב (2015), פוסט-דוקטורט ב- Centre for Gender Studies, SOAS, University of London (2015-2016), פוסט-דוקטורט בחוג לסוציולוגיה באוניברסיטת תל-אביב (2016-2017), ופוסט-דוקטורט במכון המפרי לחקר חברתי, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב (2018-2020).
תחומי העניין של ד”ר מהא כרכבי-סבאח מתמקדים בקשר בין שינויים חברתיים, התנהגות משפחתית ואי-שוויון מגדרי בחברות הנמצאות בתהליכי שינוי ובאופן ספציפי בחברה הערבית פלסטינית בישראל. מחקריה מפנים את תשומת הלב לחקר חיי משפחה ותעסוקה, תוך הפעלה משולבת של “עדשה אתנית” ו”עדשה מגדרית” ושימת לב לנקודת המבט של נשים ערביות פלסטיניות, קבוצה המאופיינת בהצטלבויות בין מיקומי שוליים מרובים, שלאורך השנים נשארה סמויה מן העין המחקרית. מחקריה של ד”ר כרכבי-סבאח מפורסמים בכתבי-עת מקצועיים שפיטים ופרקים בספרים מדעיים הנחשבים כחלוצים בתחום של חקר משפחה, עבודה ושוויון מגדרי.

דילוג לתוכן