מתוך מאמר הפרשנות של יוסי ורטר ב״הארץ״, 24.1.25:
״…
כושר שכנוע
הדרישה להקמת ועדת חקירה ממלכתית נהדפת באטימות בלתי נסבלת פעם אחר פעם על ידי הממשלה בכל פלטפורמה אפשרית. השרים מגויסים למטרה. על אף שבכל סקר התמיכה הציבורית בווחק"מ רחבה ויציבה, הם מדקלמים את סעיף 1 מתוך דף המסרים של לשכת רה"מ: "ועדת חקירה צריכה להיות מוסכמת על רוב העם". סעיף 2 אומר שאי אפשר לסמוך על מ"מ נשיא העליון, יצחק עמית. סעיף 3: "ועדות חקירה מקימים רק בסוף המלחמה", וכיו"ב.
השבוע התווסף לו רכיב חדש: "נקים ועדת חקירה עם נציגים של משפחות החטופים והמשפחות השכולות, רק כך נגיע לחקר האמת", אמרה השרה גילה גמליאל שבאה למליאה כדי להשיב מטעם הממשלה להצעת חוק של אורית פרקש־הכהן (המחנה הממלכתי). את טבח 7 באוקטובר תיארה גמליאל כאחד "המקרים הקשים ביותר שעברו על העם היהודי מאז השואה", עוד אמרה ש"כל הבדיקות ייבדקו בצורה מצוינת", ונזפה באופוזיציה: "לא כל דבר זה פוליטיקה". אמירה מצחיקה במיוחד, חבל שהיא כל כך עצובה. בריאיון לרדיו 103 הודתה גמליאל שאכן תמכה בוועדה ממלכתית, אבל שינתה את דעתה. "שכנעו אותי", אמרה. מה נאמר.
גמליאל היתה בין השרים שבתחילת המלחמה דיברו באופן חד־משמעי בעד ועדה ממלכתית. כך גם ניר ברקת, אבי דיכטר, מיקי זוהר. כולם הפכו את עורם. גדעון סער (בגלגולו הקודם) בוודאי היה מיטיב לתארם כ"סמרטוטים!". שלא לדבר על האקוסיסטם הביביסטי, בהובלת ערוץ 14, שלוקח את התירוץ העלוב "אסור לתת לבית המשפט העליון להיות מעורב" ועושה ממנו מטעמי גועל, כהרגלם.
בעוד כשבועיים אמורה הממשלה למסור את תשובתה לבג"ץ, ביחס לעתירות של כמה ארגונים ויחידים (כמו מכון זולת, תנועת דרכנו והאב השכול יזהר שי), שדרשו לדעת מדוע אינה מקיימת דיון בנושא הקמת ועדת חקירה. בינתיים נתניהו תקוע. הלחץ של המשפחות השכולות, בהובלת "מועצת אוקטובר" הא־פוליטית, לא מרפה מהקואליציה, בעיקר מהמעטים בה שעוד נותר להם מעט מצפון ושכל ישר — כמה ח"כים מהליכוד ומש"ס. בינתיים הצעת החוק של האידיוט השימושי אריאל קלנר (ליכוד) להקמת ועדה פוליטית, תקועה. לפחות זה״.
