מכון זולת, יחד עם ח״כ גלעד קריב ושורה של אנשי ציבור ומשפטנים בכירים, עתרו בדחיפות לבג״ץ נגד החוק לחיסול מעמדו של תפקיד היועץ המשפטי לממשלה. בין העותרים: שר המשפטים לשעבר יוסי ביילין, פרופ׳ שמעון שטרית, פרופ׳ פרנסס רדאי, פרופ׳ יופי תירוש, ד״ר מיטל פינטו ויובל רכבי. העתירה הוגשה באמצעות עו״ד דפנה הולץ־לכנר.
פגיעה בעצמאות היועץ המשפטי ובשלטון החוק
בעתירה נטען כי החוק מחולל שינוי משטרי דרמטי ופוגע באופן קשה בעצמאותו של מוסד היועץ המשפטי לממשלה, בשלטון החוק ובזכויות היסוד של אזרחי ישראל.
החוק מרוקן מתוכן את תפקידו של היועץ המשפטי לממשלה כשומר סף עצמאי. הוא מאפשר לממשלה להתעלם מחוות דעתו המשפטית, לבחור לעצמה ייצוג משפטי חלופי ולמנוע ממנו להציג בפני בית המשפט את עמדתו המקצועית בשורה רחבה של הליכים.בכך מעניק החוק לממשלה כוח חסר תקדים לקבוע בעצמה מהו הדין המחייב אותה ולהשתחרר במידה רבה מן הביקורת המשפטית על פעולותיה.
החלשת האיזונים והבלמים וההגנה על זכויות האדם
העתירה מדגישה כי הפגיעה אינה מוגבלת למעמדו של היועץ המשפטי לממשלה. החוק מחליש באופן ישיר את מנגנוני האיזונים והבלמים של המשטר הדמוקרטי ואת יכולתם של שומרי הסף להגן על הציבור מפני שימוש לרעה בכוח השלטוני.בכך, החוק יביא לפגיעה דרמטית בהגנה על זכויות האדם, במאבק בשחיתות השלטונית, בטוהר המידות בשירות הציבורי ובהבטחת התנהלות חוקית ותקינה של הממשלה.
עוד נטען כי החלשת הייעוץ המשפטי יוצרת סכנה ממשית גם להוגנות הבחירות ולשמירה על כללי המשחק הדמוקרטיים, דווקא בתקופות שבהן נדרשת ביקורת משפטית עצמאית ואפקטיבית על פעולות הממשלה.
הליך חקיקה מזורז ופגום
העתירה מצביעה גם על פגמים חמורים שנפלו בהליך החקיקה. הצעת החוק המקורית עסקה בפיצול מוסד היועץ המשפטי לממשלה ובהקמת תפקיד נפרד של תובע כללי. ואולם, בשלב מתקדם של הליך החקיקה פוצלה ההצעה: הרכיבים שעסקו בהקמת התובע הכללי הושמטו, בעוד שהסעיפים שנועדו להחליש את סמכויות היועץ המשפטי לממשלה קודמו בנפרד ובמהירות חסרת תקדים.לאחר הפיצול התקיימו שישה ימי דיונים בלבד. לטענת העותרים, בתקופה קצרה זו לא ניתן היה לבחון באופן יסודי את השלכותיו המשטריות והמשפטיות של החוק, ולא ניתנה התייחסות מספקת לשאלות העקרוניות והמורכבות שעלו במהלך הדיונים.
הסעד המבוקש
דרשנו מבג״ץ להוציא צו על תנאי ולהורות על ביטול החוק במלואו, או, לחלופין, לבטל את הסעיפים המרכזיים הפוגעים בעצמאותו ובסמכויותיו של היועץ המשפטי לממשלה, ולהחזיר את החוק לכנסת לצורך קיום הליך חקיקה תקין, מעמיק וממצה.
.
מכון זולת סבור כי החוק אינו שינוי ארגוני או מקצועי בלבד, אלא שינוי משטרי עמוק המשנה את מערכת היחסים בין הממשלה לבין החוק. החוק מחליש את אחד ממנגנוני ההגנה המרכזיים על שלטון החוק ומעניק לממשלה כוח חסר תקדים להשתחרר מן הביקורת המשפטית המוטלת עליה. זוהי פגיעה ישירה באיזונים ובבלמים שעליהם נשענת הדמוקרטיה הישראלית.
