חיפוש
סגור את תיבת החיפוש
EN

פסטיבל סולידריות 2025 לקולנוע וזכויות אדם

פייסבוק
טוויטר
ווטסאפ
טלגרם

בתאריך 7.4.25 קיימנו את אירוע פסטיבל סולידריות שהתקיים בסינמטק ת״א בנושא אקטיביזםבו הוקרן הסרט הזוכה בפסטיבל בפרס הסרט הבינלאומי העלילתי הטוב ביותר: ״תחת שמיים אפורים״ (פולין, 2024). הסרט מתאר את המציאות של שני פעילים פוליטיים בבלארוס, קציארינה אנדרייבה ואיגור איליאש. את האירוע הנחתה מנכ״לית זולת, עינת עובדיה.

לפני ההקרנה התקיים פאנל בנושא עיתונות, חופש ודיכוי: המאבק לשמירה על הדמוקרטיה, בהנחיית ח״כ לשעבר קסניה סבטלובה, מנכ״לית עמותת ROPES לשיתוף פעולה אזורי, ובהשתתפות עודה בשאראת, סופר ופובליציסט בעיתון ״הארץ״ ופרופ׳ קרין נהון, דיקנית בית הספר לתקשורת באוניברסיטת רייכמן.

באירוע השתתף ונשא דברים גם שגריר פולין בישראל, מאצ'יי חוניה. הוא אמר: ״הנושא שבו תדונו והנושא של הסרט קרוב מאוד ללבי. חופש הביטוי הוא קריטיזה איום גדול מאוד על משטרים טוטליטריים ומנהיגים סמכותניים״.

מנכ״לית זולת אמרה: ״שנה וחצי מאז טבח ה-7 באוקטובר ועדיין 59 חטופים וחטופות נמצאים במנהרות חמאס והם צריכים לחזור, כולם, הביתה עכשיו! אבל במקום לפעול לשחרורם, ראש הממשלה עוסק בריסוק מערכת המשפט, ובהדחת היועצת המשפטית לממשלה. הוא עוסק בריסוק מערכת הביטחון ומדיח את ראש השב״כ, במטרה למנות מריונטה, כדי שלראש הממשלה תהיה משטרה חשאית משלו לרדוף את מתנגדיו. והוא עוסק בחיסול התקשורת החופשית והשידור הציבורי, ופוגע בחופש העיתונות ובעיתונאים, ובמקביל הוא מחזק את ערוצי התעמולה שמדבררים את השלטון. הכנסת, שנשלטת על ידי קואליציה גזענית, מחוקקת חקיקה מיזוגנית ואנטי דמוקרטית שמבקשת להשתיק אותנוהיא מבקשת לגזול מאיתנו את חופש המחאה ולדכא את הביקורת שלנו, היא מבקשת לסתום לנו את הפיות ולפגוע אנושות בחברה האזרחית שמביעה התנגדות נחרצת למהלכי הממשלה״.

ח״כ לשעבר קסניה סבטלובה אמרה: ״אנחנו זקוקים לסולידריות. יש לנו מה ללמוד מהאנשים והנשים האמיצים והאמיצות שממשיכים להתנגד פה ובמקומות שונים בעולם. להישאר במקום ולהמשיך להילחם על מה שנכון – זה מסר חשוב מאוד שאנחנו יכולים לקחת מכאן. ״

הסופר עודה בשאראת אמר: ״מה שקורה בשטחים, ואחר כך קורה אצל הערבים – קורה אחר כך אצל היהודים, וזה הטבע של כדור השלג שמתגלגל. מילה על חופש הביטוי: לפני שנים רבות, כשילדתי הייתה קטנה, ישבנו והתווכחנו במשפחה על הרחוב הערביוהתגלעו חילוקי דעות ביןדוריים על התפקידים של גברים ונשים, בינה לבין הסבא. הופתעתי מהלהט שהיה לה להשמיע את דעתה כבר בגיל יחסית צעיר בנושאים של שוויון. ולכן אני אומר: מה שמאפיין את האדם זה הדעה שלו. אדם הוא הדעה שלו. זה מה שמאפיין אותו. הדעה דוחפת אותנו לדבר.

וכאן, אני חושב שהמשטר רוצה לדכא את זה, שנהיה בלי דעות. אדם בלי דעה יכול להיות הרבה דברים, אבל לא הוא עצמו. אני מרגיש שאומרים לערבי: אל תדבר. תמצא דרכים אחרות להביע את עצמך. וזה מסוכן. מי שלא יכול לדבר, יעשה. וזה הכוונה של השלטון: שהוא יעשה. כי הם אוהבים את העשייה השלילית שלו, כי זה ייתן להם נשק נגד הערבים. אין מגיש חדשות ערבי. בכל הפאנלים החדשותיים, אין כמעט ערבים. כל היהודים מתכנסים ביחד ומנהלים את השיח ביניהם ואסור לערבי להיכנס ביניהם כי הוא יקלקל את המסיבה. הערבי מחוץ לחדר. יש הדרה של ערבים. ׳הארץ׳ לא עיתון אליטיסטי. אם אתה כותב עובדות, שבעזה כך וכך רעבים, או על עובדי הסיוע, זה אליטיזם? זה עובדות. אנשים לא רוצים לשמוע את זה. אנשים מלאים כעס על מה שקרה ב-7 באוקטובר ולא יכולים להשתחרר מזה. אני מבין אותם. אבל זה לא סיבה להרוג 50 אלף איש״.

פרופ׳ קרין נהון אמרה: ״דווקא הדברים היותר מורכבים זה מה שקורה בדמוקרטיות מול עיתונאים ומול אזרחים, דמוקרטיות עם הנהגות פופוליסטיות. לא כשמשתיקים אנשים, אלא נותנים לאנשים לדבר. משתמשים בטכניקות של גזלייטינג ודה לגיטימציה ואחרות, ואז אומרים ׳הנה, יש חופש ביטוי, מה אתם רוצים׳. שומרי הסף יותר חלשים, אין אופוזיציה, אבל ׳יש חופש ביטוי׳. אז אני חושבת שדווקא מסובך לא כשאומרים לך ׳אל תדבר׳, אלא כשאומרים לך ׳דבר׳, מה זה משנה. אני אכן מאמינה שהתקשורת היא שומר סף מאוד מהותי של הדמוקרטיה, ובמדינת ישראל כבר לא נשארו הרבה שומרי סף. שומרי הסף בשנתיים ורבע האחרונות מאוד נחלשו. יש תפקיד חשוב מאוד לעיתונאים. אני מפחדת מצנזורה עצמיתכמה סיפורים נגנזו ואנחנו לא יודעים עליהם? על כמה דברים שקרו אנחנו לא יודעים כי לא פרסמו אותם?״

צפו באירוע המלא:

 

 

צילומי סטילס: אלעד גוטמן
צילום וידאו: רענן כהן

דבר נשיאת מכון זולת לשוויון ולזכויות אדם, זהבה גלאון:

אין לי מילים לתאר את גודל הזוועה.

החמאס ביצע טבח בצעירים במסיבה, במשפחות בבתיהן, חטף נשים, קשישים וילדים. זה לא רק פשע מלחמה, של למעלה מ-1300 הרוגים, כ-200 חטופים ומעל ל-3000 פצועים, אלא התנהגות ברברית ולא אנושית שאין לה שום צידוק ולגיטימציה. אני יודעת שכל אחד ואחת מאיתנו מכיר מישהו שנהרג, נפצע או נחטף, או קשור בעקיפין לנפגעים דרך קרובי משפחה ומכרים. הלב נשבר.

בחשיכה האיומה שאופפת אותנו מתגלים סיפורי גבורה מתוך התופת של אזרחים ואנשי כוחות הביטחון, סולידריות של החברה הערבית והתייצבות מדהימה של אנשי המחאה והחברה האזרחית. עכשיו זה הזמן לתמוך האחד בשנייה.

האמירה של שר האוצר סמוטריץ', שמציע להילחם בעזה כאילו אין שם חטופים, מקוממת כל-כך. הוא גילה יותר אמפתיה לפוגרומיסטים בחווארה, מאשר לילדים קטנים, קשישים, גברים, נשים – כל אלה הם כלום ושום דבר עבורו. סמוטריץ' וחברי הממשלה חייבים לזכור, שגם במצב מלחמה צריך להימנע מפגיעה באוכלוסייה אזרחית לא מעורבת.

יום שני הקרוב, היום שבו ייפתח מושב החורף של הכנסת, יהיה גם יומה האחרון של נשיאת בית המשפט העליון, השופטת אסתר חיות, בתפקידה. מינוי המחליף שלה לא נראה באופק. ראש הממשלה, נתניהו, בזבז שנה שלמה על קידום מהפכה משטרית שנועדה להחליש את עצמאות מערכת המשפט ולחלץ אותו מהכלא, והתעלם באופן נפשע מכל אזהרות ראשי מערכת הביטחון בעבר ובהווה. בתום המלחמה, כשהביטחון יחזור לאזרחי ישראל, ממשלת החירום שהוקמה תצטרך להתפרק. מהכישלון הזה נתניהו וחברי ממשלתו לא יוכלו לברוח. מגיעה לנו ממשלה שמתייחסת ברצינות למדינה הזאת, לאזרחיה, כדי שתהיה לנו תקומה.

פרנסס

פרנסס רדאי

משמשת כפרופסור אמריטה בקתדרה לדיני עבודה ע"ש ליברמן, בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית ומשמשת כפרופסור מן המניין במסלול האקדמי המכללה למינהל, שם היא מכהנת גם כיושבת ראש תוכנית המוסמך וכנשיאה של כבוד במרכז קונקורד לחקר קליטת המשפט הבינלאומי בישראל. רדאי הייתה חברה בקבוצת עבודה של מועצת זכויות האדם של האו"ם לעניין הפליה נגד נשים. נוסף על כך, היא פעילת זכויות אדם בולטת ופמיניסטית.

ד"ר מהא כרכבי-סבאח
ד"ר מהא כרכבי-סבאח

מרצה בכירה במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב. היא בעלת תואר שלישי בסוציולוגיה מאוניברסיטת תל-אביב (2015), פוסט-דוקטורט ב- Centre for Gender Studies, SOAS, University of London (2015-2016), פוסט-דוקטורט בחוג לסוציולוגיה באוניברסיטת תל-אביב (2016-2017), ופוסט-דוקטורט במכון המפרי לחקר חברתי, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב (2018-2020).
תחומי העניין של ד"ר מהא כרכבי-סבאח מתמקדים בקשר בין שינויים חברתיים, התנהגות משפחתית ואי-שוויון מגדרי בחברות הנמצאות בתהליכי שינוי ובאופן ספציפי בחברה הערבית פלסטינית בישראל. מחקריה מפנים את תשומת הלב לחקר חיי משפחה ותעסוקה, תוך הפעלה משולבת של "עדשה אתנית" ו"עדשה מגדרית" ושימת לב לנקודת המבט של נשים ערביות פלסטיניות, קבוצה המאופיינת בהצטלבויות בין מיקומי שוליים מרובים, שלאורך השנים נשארה סמויה מן העין המחקרית. מחקריה של ד"ר כרכבי-סבאח מפורסמים בכתבי-עת מקצועיים שפיטים ופרקים בספרים מדעיים הנחשבים כחלוצים בתחום של חקר משפחה, עבודה ושוויון מגדרי.

דילוג לתוכן