בתאריך 7.4.25 קיימנו את אירוע פסטיבל סולידריות שהתקיים בסינמטק ת״א בנושא אקטיביזם – בו הוקרן הסרט הזוכה בפסטיבל בפרס הסרט הבינלאומי העלילתי הטוב ביותר: ״תחת שמיים אפורים״ (פולין, 2024). הסרט מתאר את המציאות של שני פעילים פוליטיים בבלארוס, קציארינה אנדרייבה ואיגור איליאש. את האירוע הנחתה מנכ״לית זולת, עינת עובדיה.
לפני ההקרנה התקיים פאנל בנושא עיתונות, חופש ודיכוי: המאבק לשמירה על הדמוקרטיה, בהנחיית ח״כ לשעבר קסניה סבטלובה, מנכ״לית עמותת ROPES לשיתוף פעולה אזורי, ובהשתתפות עודה בשאראת, סופר ופובליציסט בעיתון ״הארץ״ ופרופ׳ קרין נהון, דיקנית בית הספר לתקשורת באוניברסיטת רייכמן.
באירוע השתתף ונשא דברים גם שגריר פולין בישראל, מאצ'יי חוניה. הוא אמר: ״הנושא שבו תדונו והנושא של הסרט קרוב מאוד ללבי. חופש הביטוי הוא קריטי – זה איום גדול מאוד על משטרים טוטליטריים ומנהיגים סמכותניים״.
מנכ״לית זולת אמרה: ״שנה וחצי מאז טבח ה-7 באוקטובר ועדיין 59 חטופים וחטופות נמצאים במנהרות חמאס והם צריכים לחזור, כולם, הביתה עכשיו! אבל במקום לפעול לשחרורם, ראש הממשלה עוסק בריסוק מערכת המשפט, ובהדחת היועצת המשפטית לממשלה. הוא עוסק בריסוק מערכת הביטחון ומדיח את ראש השב״כ, במטרה למנות מריונטה, כדי שלראש הממשלה תהיה משטרה חשאית משלו לרדוף את מתנגדיו. והוא עוסק בחיסול התקשורת החופשית והשידור הציבורי, ופוגע בחופש העיתונות ובעיתונאים, ובמקביל הוא מחזק את ערוצי התעמולה שמדבררים את השלטון. הכנסת, שנשלטת על ידי קואליציה גזענית, מחוקקת חקיקה מיזוגנית ואנטי דמוקרטית שמבקשת להשתיק אותנו – היא מבקשת לגזול מאיתנו את חופש המחאה ולדכא את הביקורת שלנו, היא מבקשת לסתום לנו את הפיות ולפגוע אנושות בחברה האזרחית שמביעה התנגדות נחרצת למהלכי הממשלה״.
ח״כ לשעבר קסניה סבטלובה אמרה: ״אנחנו זקוקים לסולידריות. יש לנו מה ללמוד מהאנשים והנשים האמיצים והאמיצות שממשיכים להתנגד פה ובמקומות שונים בעולם. להישאר במקום ולהמשיך להילחם על מה שנכון – זה מסר חשוב מאוד שאנחנו יכולים לקחת מכאן. ״
הסופר עודה בשאראת אמר: ״מה שקורה בשטחים, ואחר כך קורה אצל הערבים – קורה אחר כך אצל היהודים, וזה הטבע של כדור השלג שמתגלגל. מילה על חופש הביטוי: לפני שנים רבות, כשילדתי הייתה קטנה, ישבנו והתווכחנו במשפחה על הרחוב הערבי – והתגלעו חילוקי דעות בין–דוריים על התפקידים של גברים ונשים, בינה לבין הסבא. הופתעתי מהלהט שהיה לה להשמיע את דעתה כבר בגיל יחסית צעיר בנושאים של שוויון. ולכן אני אומר: מה שמאפיין את האדם זה הדעה שלו. אדם הוא הדעה שלו. זה מה שמאפיין אותו. הדעה דוחפת אותנו לדבר.
וכאן, אני חושב שהמשטר רוצה לדכא את זה, שנהיה בלי דעות. אדם בלי דעה יכול להיות הרבה דברים, אבל לא הוא עצמו. אני מרגיש שאומרים לערבי: אל תדבר. תמצא דרכים אחרות להביע את עצמך. וזה מסוכן. מי שלא יכול לדבר, יעשה. וזה הכוונה של השלטון: שהוא יעשה. כי הם אוהבים את העשייה השלילית שלו, כי זה ייתן להם נשק נגד הערבים. אין מגיש חדשות ערבי. בכל הפאנלים החדשותיים, אין כמעט ערבים. כל היהודים מתכנסים ביחד ומנהלים את השיח ביניהם ואסור לערבי להיכנס ביניהם כי הוא יקלקל את המסיבה. הערבי מחוץ לחדר. יש הדרה של ערבים. ׳הארץ׳ לא עיתון אליטיסטי. אם אתה כותב עובדות, שבעזה כך וכך רעבים, או על עובדי הסיוע, זה אליטיזם? זה עובדות. אנשים לא רוצים לשמוע את זה. אנשים מלאים כעס על מה שקרה ב-7 באוקטובר ולא יכולים להשתחרר מזה. אני מבין אותם. אבל זה לא סיבה להרוג 50 אלף איש״.
פרופ׳ קרין נהון אמרה: ״דווקא הדברים היותר מורכבים זה מה שקורה בדמוקרטיות מול עיתונאים ומול אזרחים, דמוקרטיות עם הנהגות פופוליסטיות. לא כשמשתיקים אנשים, אלא נותנים לאנשים לדבר. משתמשים בטכניקות של גזלייטינג ודה לגיטימציה ואחרות, ואז אומרים ׳הנה, יש חופש ביטוי, מה אתם רוצים׳. שומרי הסף יותר חלשים, אין אופוזיציה, אבל ׳יש חופש ביטוי׳. אז אני חושבת שדווקא מסובך לא כשאומרים לך ׳אל תדבר׳, אלא כשאומרים לך ׳דבר׳, מה זה משנה. אני אכן מאמינה שהתקשורת היא שומר סף מאוד מהותי של הדמוקרטיה, ובמדינת ישראל כבר לא נשארו הרבה שומרי סף. שומרי הסף בשנתיים ורבע האחרונות מאוד נחלשו. יש תפקיד חשוב מאוד לעיתונאים. אני מפחדת מצנזורה עצמית – כמה סיפורים נגנזו ואנחנו לא יודעים עליהם? על כמה דברים שקרו אנחנו לא יודעים כי לא פרסמו אותם?״
צפו באירוע המלא:
צילומי סטילס: אלעד גוטמן
צילום וידאו: רענן כהן
