מסמך זה מציג סקירה מעמיקה על הפגיעות בזכויותיהן של נשים בישראל כתוצאה ממדיניותה של ממשלת ישראל ה-37. במסגרת המהפכה המשטרית שהיא מובילה, הממשלה מקדמת שינויי חקיקה שמחלישים את ההגנה על זכויות נשים ופוגעים במעמדן בתחומים שונים. הסקירה במסמך מתמקדת בשישה תחומים מרכזיים שבהם נפגעות נשים, ומציעה פתרון באמצעות חקיקה חדשה שתחייב בחינה מגדרית של כל חקיקה חדשה.
פגיעות מרכזיות בזכויות נשים
1. פגיעה במוסדות הדמוקרטיים ובעצמאותם
החלשת מערכת המשפט והגופים המפקחים מונעות מנשים את ההגנות החיוניות שהעניקו להן בתי המשפט במאבק לשוויון. שינויי חקיקה המגבילים את עצמאות בתי המשפט צפויים לצמצם משמעותית את האפשרות להגן על זכויות נשים בתחומים כגון תעסוקה, הגנה מאלימות, ייצוג פוליטי וזכויות במשפחה.
הממשלה מנסה גם לפגוע במנגנוני פיקוח וביקורת אחרים, כמו להגביל את ארגוני החברה האזרחית ולפגוע בתקשורת החופשית. כל אלה עלולים לפגוע בשוויון, לנגוס בזכויות המיעוט ובקבוצות לא מיוצגות ולהביא לניצול לרעה של כוח.
2. צמצום ייצוג נשים במרחב הפוליטי והציבורי
ניכרת ירידה חדה במספר הנשים המכהנות כחברות כנסת, שרות ומנכ”ליות במשרדי הממשלה. הכנסת הנוכחית כוללת פחות נשים, ובפוליטיקה המקומית מצב הייצוג של נשים ערביות נותר כמעט ללא שינוי, בשיעור נמוך מאוד של 2%. בנוסף, ממשלת ישראל אינה מקדמת יוזמות לעידוד ייצוג נשים, ומפלגות חרדיות ממשיכות למנוע מנשים להתמודד במסגרתן.
3. הפרדה מגדרית והדרת נשים
הממשלה הנוכחית מקדמת חקיקה להרחבת ההפרדה המגדרית, תוך שינוי התפיסה הציבורית בנושא. למשל, הצעת החוק להפרדה מגדרית באקדמיה תוביל לכך שנשים לא יוכלו ללמד במסלולים מסוימים, ותיווצר הדרה נוספת במקומות עבודה ובתחומים נוספים. ניסיונות אחרים לקדם הפרדה כללו הצעות לחוקיות הפרדה באירועים ציבוריים ובאתרי טבע, מהלכים שנבלמו לעת עתה.
4. ירידה בביטחון האישי של נשים
– מדיניות הפצת כלי נשק
מאז אירועי 7 באוקטובר, הממשלה הרחיבה משמעותית את הקריטריונים לקבלת נשק, דבר שמגביר את הסיכון לאלימות במשפחה ולרצח נשים. הנתונים מצביעים על עלייה ברצח נשים, במיוחד בחברה הערבית, שבה הממשלה אינה פועלת למיגור הפשיעה אלא אף מצמצמת תקציבים לרשויות הערביות.
– מדיניות למאבק באלימות במשפחה
ישראל נמנעה מהצטרפות לאמנת איסטנבול למאבק באלימות נגד נשים, בהתאם להסכם הקואליציוני של מפלגת הציונות הדתית. החוק לאיזוק אלקטרוני אושר, אך הוחל עליו מכסה שנתית נמוכה, והדיון הציבורי סביבו הוסט לעיסוק ב”תלונות שווא” של נשים, מה שמערער את האמון הציבורי בטיפול במקרי אלימות.
5. חיזוק כוחו של הממסד הדתי
– הרחבת סמכויות בתי הדין הדתיים
ממשלת ישראל מקדמת חקיקה שתאפשר לבתי הדין הרבניים לדון גם בסכסוכים אזרחיים, מה שיחזק את המערכת הדתית הפועלת באופן מפלה כלפי נשים. בתי הדין פועלים לפי חוקים לא שוויוניים, והמהלך צפוי לפגוע במיוחד בנשים במצבי גירושין, תעסוקה וענייני רכוש.
– מינוי רבנים ללא הגבלה
תיקון לחוק שירותי הדת מאפשר מינויים בלתי מוגבלים של רבנים על פי שיקול דעתו של השר לשירותי דת, תוך העדפה ברורה של גברים בתפקידים ציבוריים דתיים.
6. שינוי השיח הציבורי לאנטי–ליברלי
הממשלה מקדמת שיח שמרני המערער על ערכים ליברליים, כגון השוויון המגדרי. יוזמות כמו השדולה למען “האישה החרדית והדתית” בכנסת מדגישות “ערכי משפחה”, “צניעות” ו”ילודה” במקום שוויון והגנה מניצול. דוגמא נוספת היא ההתמקדות ב”פשעי מין על רקע לאומני” במקום בהגנה על כל הנשים מאלימות מינית.
על רקע מגמות אלה, מכון זולת מציע הצעת חוק שמטרתה להטמיע חשיבה מגדרית (Gender Mainstreaming) בתהליכי החקיקה בישראל. עיקרי ההצעה:
• תיקון סעיף חוות הדעת המגדרית בחוק שיווי זכויות האישה כך שכל חקיקה תחויב בבחינת השפעותיה על השוויון המגדרי.
• הפיכת הרשות לקידום מעמד האישה לגוף עצמאי בעל סמכויות נרחבות לפיקוח ולביצוע מחקרים בנושא אי–שוויון מגדרי.
• מתן הכשרות למחוקקים בנושא הגנה על שוויון מגדרי ושימוש בחוות דעת מגדריות בתהליך החקיקה.
ממשלת ישראל ה-37 מובילה שינויים דרמטיים המשפיעים לרעה על מצבן של נשים בתחומים רבים: הפגיעה בעצמאות מערכת המשפט, ירידה בייצוג הפוליטי של נשים, חקיקה שמעודדת הדרת נשים, הרחבת סמכויות בתי הדין הדתיים והפצת נשק המסכנת את ביטחון הנשים. שינוי השיח הציבורי לקידום ערכים אנטי-ליברליים מחזק את המגמות הללו.
כדי להיאבק בשינויים אלה, יש צורך דחוף בקידום חקיקה המגנה על זכויות נשים, כפי שמציע מכון זולת. רק חיזוק הדמוקרטיה, מניעת ההפליה הממוסדת והגנה על שוויון מגדרי יוכלו למנוע נסיגה בזכויות שנשים נאבקו עליהן במשך עשורים.
