חיפוש
סגור את תיבת החיפוש
חיפוש
סגור את תיבת החיפוש
EN

תיקון חוק מעצרים מינהליים: הנצחת מדיניות אפרטהייד ככלי לדיכוי פוליטי

פייסבוק
טוויטר
ווטסאפ
טלגרם

>> לקריאת נייר העמדה המלא

נייר עמדה זה עוסק בהצעת החוק שמוביל חבר הכנסת שמחה רוטמן, שמבקשת לשנות את חוק סמכויות שעת חירום (מעצרים) התש”ך-1979. מטרת ההצעה היא להגביל את השימוש במעצרים מינהליים כאשר מדובר באזרחים ישראלים – אך בצורה מפלה, כך שהיא תחול כמעט אך ורק על פלסטינים. הצעת החוק מציעה להחריג יהודים מתושבי השטחים מהאפשרות של מעצר מינהלי, בעוד שלפלסטינים תימשך אפשרות זו.

הצעת החוק מנציחה מדיניות של הפרדה גזעית (אפרטהייד) בכך שהיא מאפשרת להמשיך להשתמש במעצרים מינהליים כלפי פלסטינים, בעוד שמתנחלים יהודים יהיו חסינים כמעט לחלוטין. דבר זה נתמך גם על ידי הצהרות פומביות של שר הביטחון, ישראל כ״ץ, שהודיע על הפסקת מעצרים מינהליים כלפי יהודים בלבד.

ההצעה עלולה להגביר את השימוש במעצרים מינהליים נגד פלסטינים, וליצור מציאות משפטית שבה פלסטינים עלולים להיחשף לאמצעי הדרקוני הזה באופן שיטתי, בעוד שיהודים יהיו מוגנים לחלוטין. מכון זולת מזהיר מפני ההשלכות של נורמליזציה של כלי זה ככלי לדיכוי פוליטי, במיוחד נגד קבוצות שמביעות התנגדות למשטר.

עמדתנו היא שיש לבטל כליל את השימוש במעצרים מינהליים, בין אם בישראל ובין אם בשטחים הכבושים. מעצר מינהלי הוא כלי לא-דמוקרטי שמפר זכויות אדם בסיסיות, פוגע בזכות להליך הוגן ובזכות לחירות. מכון זולת מציע להתמקד בהליכים פליליים רגילים בלבד, במקום השימוש במעצרים המינהליים.

גם במציאות שבה קיימים איומים ביטחוניים כדבר שבשגרה, לא ניתן לקבל כל חוק המתיר שימוש במעצר מינהלי בישראל, לא באופן כללי ולא כלפי קבוצות מוגדרות, וגם לא אם הדבר יוגדר כאמצעי חירום קיצוני, שכן השימוש בסמכויות החירום שמתיר החוק בישראל נורמל לחלוטין באמתלות ביטחון ומאושר דרך קבע בכנסת ובבתי המשפט.

לפיכך, מכון זולת קורא לביטול מוחלט של השימוש במעצרים מינהליים – כדי להגן על הדמוקרטיה בישראל ועל זכויות האדם של כל התושבים, ללא הבדל.

דבר נשיאת מכון זולת לשוויון ולזכויות אדם, זהבה גלאון:

אין לי מילים לתאר את גודל הזוועה.

החמאס ביצע טבח בצעירים במסיבה, במשפחות בבתיהן, חטף נשים, קשישים וילדים. זה לא רק פשע מלחמה, של למעלה מ-1300 הרוגים, כ-200 חטופים ומעל ל-3000 פצועים, אלא התנהגות ברברית ולא אנושית שאין לה שום צידוק ולגיטימציה. אני יודעת שכל אחד ואחת מאיתנו מכיר מישהו שנהרג, נפצע או נחטף, או קשור בעקיפין לנפגעים דרך קרובי משפחה ומכרים. הלב נשבר.

בחשיכה האיומה שאופפת אותנו מתגלים סיפורי גבורה מתוך התופת של אזרחים ואנשי כוחות הביטחון, סולידריות של החברה הערבית והתייצבות מדהימה של אנשי המחאה והחברה האזרחית. עכשיו זה הזמן לתמוך האחד בשנייה.

האמירה של שר האוצר סמוטריץ', שמציע להילחם בעזה כאילו אין שם חטופים, מקוממת כל-כך. הוא גילה יותר אמפתיה לפוגרומיסטים בחווארה, מאשר לילדים קטנים, קשישים, גברים, נשים – כל אלה הם כלום ושום דבר עבורו. סמוטריץ' וחברי הממשלה חייבים לזכור, שגם במצב מלחמה צריך להימנע מפגיעה באוכלוסייה אזרחית לא מעורבת.

יום שני הקרוב, היום שבו ייפתח מושב החורף של הכנסת, יהיה גם יומה האחרון של נשיאת בית המשפט העליון, השופטת אסתר חיות, בתפקידה. מינוי המחליף שלה לא נראה באופק. ראש הממשלה, נתניהו, בזבז שנה שלמה על קידום מהפכה משטרית שנועדה להחליש את עצמאות מערכת המשפט ולחלץ אותו מהכלא, והתעלם באופן נפשע מכל אזהרות ראשי מערכת הביטחון בעבר ובהווה. בתום המלחמה, כשהביטחון יחזור לאזרחי ישראל, ממשלת החירום שהוקמה תצטרך להתפרק. מהכישלון הזה נתניהו וחברי ממשלתו לא יוכלו לברוח. מגיעה לנו ממשלה שמתייחסת ברצינות למדינה הזאת, לאזרחיה, כדי שתהיה לנו תקומה.

פרנסס

פרנסס רדאי

משמשת כפרופסור אמריטה בקתדרה לדיני עבודה ע"ש ליברמן, בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית ומשמשת כפרופסור מן המניין במסלול האקדמי המכללה למינהל, שם היא מכהנת גם כיושבת ראש תוכנית המוסמך וכנשיאה של כבוד במרכז קונקורד לחקר קליטת המשפט הבינלאומי בישראל. רדאי הייתה חברה בקבוצת עבודה של מועצת זכויות האדם של האו"ם לעניין הפליה נגד נשים. נוסף על כך, היא פעילת זכויות אדם בולטת ופמיניסטית.

ד"ר מהא כרכבי-סבאח
ד"ר מהא כרכבי-סבאח

מרצה בכירה במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב. היא בעלת תואר שלישי בסוציולוגיה מאוניברסיטת תל-אביב (2015), פוסט-דוקטורט ב- Centre for Gender Studies, SOAS, University of London (2015-2016), פוסט-דוקטורט בחוג לסוציולוגיה באוניברסיטת תל-אביב (2016-2017), ופוסט-דוקטורט במכון המפרי לחקר חברתי, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב (2018-2020).
תחומי העניין של ד"ר מהא כרכבי-סבאח מתמקדים בקשר בין שינויים חברתיים, התנהגות משפחתית ואי-שוויון מגדרי בחברות הנמצאות בתהליכי שינוי ובאופן ספציפי בחברה הערבית פלסטינית בישראל. מחקריה מפנים את תשומת הלב לחקר חיי משפחה ותעסוקה, תוך הפעלה משולבת של "עדשה אתנית" ו"עדשה מגדרית" ושימת לב לנקודת המבט של נשים ערביות פלסטיניות, קבוצה המאופיינת בהצטלבויות בין מיקומי שוליים מרובים, שלאורך השנים נשארה סמויה מן העין המחקרית. מחקריה של ד"ר כרכבי-סבאח מפורסמים בכתבי-עת מקצועיים שפיטים ופרקים בספרים מדעיים הנחשבים כחלוצים בתחום של חקר משפחה, עבודה ושוויון מגדרי.

דילוג לתוכן