חיפוש
סגור את תיבת החיפוש
חיפוש
סגור את תיבת החיפוש
EN

זו לא תהיה שנה טובה עד שהם לא יהיו בבית‎

פייסבוק
טוויטר
ווטסאפ
טלגרם

>> לכל האיגרות של נשיאת זולת, זהבה גלאון 

שלום

ראש השנה הוא הזדמנות טובה לשאול לאן אנחנו הולכים. השאלה הזו רק מתחדדת נוכח חיסולו של נסראללה, הסיכוי להתלקחות אזורית והעובדה ש-101 חטופים עדיין מוחזקים בשבי החמאס בעזה. אך זו גם שאלה שישראלים רבים ממילא שאלו את עצמם במהלך השנה האיומה הזו. קשה שלא. אי אפשר להיות ישראלי היום מבלי לדעת חרדה וכעס, מבלי לתהות עד כמה אפשר לתכנן, כי מי יודע מה ילד יום. “עוד זה מדבר וזה באתיאר ספר איוב את שרשרת השליחים נושאי הבשורות הרעות שבאו לאיוב. האחד עוד לא סיים לדבר וכבר נמצא שליח חדש בפתח. כך נראתה השנה הזו.

שנה שהתחילה בטבח המחריד של ה-7.10 ומסתיימת ב-101 חטופים שמחציתם עדיין בחייםכדברי ראש הממשלה, ובאיום מתמיד במלחמה חדשה. זו שנה שהחלה  עם ממשלה שנמצאת בהלם קרב ואזרחים שמתנדבים כדי למלא את החור שהיא השאירה. וזו שנה שהמשיכה עם ממשלה שיצאה מההלם והתחילה לעבוד שוב, אבל בדיוק על מה שהיא עבדה קודםהמהפיכה המשטרית. זו שנה שבה עשרות אלפי ישראלים איבדו את בתיהם, וחיו עקורים בארצם, בזמן שנתניהו מקושש כספים לשיפוצים בקיסריה וסמוטריץמזרים מיליונים להתנחלויות. זו הייתה שנה של נכים חדשים ומתים חדשים, שאותה תיארה אורית סטרוקתקופה של נסכי המאחזים הבלתי חוקיים שלהם דווקא פורחים. כשהממשלה הזו נבחרה היה ברור שהיא תהיה איומה, אבל האנשים האלה הצליחו להתעלות על כל הציפיות.

לאן אנחנו הולכים? בכנות, זה תלוי בנו. ברור לאן הממשלה הולכת. ברור שבראש המדינה יושבים אנשים שחשוב להם להעביר הטבות כלכליות לערוץ הבית שלהם, ערוץ 14, בעוד זה משדר הסתה שיטתית לביצוע פשעי מלחמה נגד הפלסטינים בעזה החרבה והרעבה. ברור ששר המשפטים ימשיך לשחק עם הוועדה לבחירת שופטים, ושר התקשורת ימשיך במאמציו למשטר את התקשורת, והשר סמוטריץלפגוע בכלכלה מבלי לקבל אחריות להורדת דירוג האשראי של ישראל. נתניהו ימשיך להתנגד לדרישה שלנו להקמת ועדת חקירה ממלכתית למחדלי השבעה באוקטובר, וברור, במלים אחרות, שהממשלה הזו מוכנה להפקיר את החטופים ואינה כאן עבורנו.

אבל גם ברור שהחברה האזרחית בישראל הראתה כוח לחימה שמעט מאוד חברות אחרות הראו. אנחנו כבר שנתיים ברחובות. כל שבת. זה בלתי נתפס. באוקטובר, כשהממשלה הייתה משותקת, היו אלה ארגוני המחאה שקמו ובנו כאן מערכי סיוע מאפס. אלה אותם ישראלים שהלכו לסכן את חייהם בעזה. אלו הארגונים שניהלו קרב בלימה בכנסת מול יוזמות הממשלה, שירקה ויורקת להם בפרצוף. זה נכון שהמאבק הקיומי ביותר של ישראלים כיום הוא מול ממשלתם, לא מול חמאס ולא מול חיזבאללה. ועדיין, יש כאן ציבור גדול שהוא רוח חיה ופועמת, שהוא נס, ובזכות הנס הזה כולנו עדיין כאן. יש כאן ציבור אדיר, נחוש ויצירתי, והוא לא הולך לשום מקום ולא הולך להיכנע.

דווקא בשנה שבה היה קל כל כך להתייאש, הציבור הישראלי הראה ממה הוא עשוי. אנחנו נמצאים במאבק על החיים שלנו כאן. הרימו את הראש. יש לנו במה להתגאות.

מייחלת לשחרור החטופים,

שלכן ושלכם,

זהבה גלאון

דבר נשיאת מכון זולת לשוויון ולזכויות אדם, זהבה גלאון:

אין לי מילים לתאר את גודל הזוועה.

החמאס ביצע טבח בצעירים במסיבה, במשפחות בבתיהן, חטף נשים, קשישים וילדים. זה לא רק פשע מלחמה, של למעלה מ-1300 הרוגים, כ-200 חטופים ומעל ל-3000 פצועים, אלא התנהגות ברברית ולא אנושית שאין לה שום צידוק ולגיטימציה. אני יודעת שכל אחד ואחת מאיתנו מכיר מישהו שנהרג, נפצע או נחטף, או קשור בעקיפין לנפגעים דרך קרובי משפחה ומכרים. הלב נשבר.

בחשיכה האיומה שאופפת אותנו מתגלים סיפורי גבורה מתוך התופת של אזרחים ואנשי כוחות הביטחון, סולידריות של החברה הערבית והתייצבות מדהימה של אנשי המחאה והחברה האזרחית. עכשיו זה הזמן לתמוך האחד בשנייה.

האמירה של שר האוצר סמוטריץ’, שמציע להילחם בעזה כאילו אין שם חטופים, מקוממת כל-כך. הוא גילה יותר אמפתיה לפוגרומיסטים בחווארה, מאשר לילדים קטנים, קשישים, גברים, נשים – כל אלה הם כלום ושום דבר עבורו. סמוטריץ’ וחברי הממשלה חייבים לזכור, שגם במצב מלחמה צריך להימנע מפגיעה באוכלוסייה אזרחית לא מעורבת.

יום שני הקרוב, היום שבו ייפתח מושב החורף של הכנסת, יהיה גם יומה האחרון של נשיאת בית המשפט העליון, השופטת אסתר חיות, בתפקידה. מינוי המחליף שלה לא נראה באופק. ראש הממשלה, נתניהו, בזבז שנה שלמה על קידום מהפכה משטרית שנועדה להחליש את עצמאות מערכת המשפט ולחלץ אותו מהכלא, והתעלם באופן נפשע מכל אזהרות ראשי מערכת הביטחון בעבר ובהווה. בתום המלחמה, כשהביטחון יחזור לאזרחי ישראל, ממשלת החירום שהוקמה תצטרך להתפרק. מהכישלון הזה נתניהו וחברי ממשלתו לא יוכלו לברוח. מגיעה לנו ממשלה שמתייחסת ברצינות למדינה הזאת, לאזרחיה, כדי שתהיה לנו תקומה.

פרנסס

פרנסס רדאי

משמשת כפרופסור אמריטה בקתדרה לדיני עבודה ע”ש ליברמן, בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית ומשמשת כפרופסור מן המניין במסלול האקדמי המכללה למינהל, שם היא מכהנת גם כיושבת ראש תוכנית המוסמך וכנשיאה של כבוד במרכז קונקורד לחקר קליטת המשפט הבינלאומי בישראל. רדאי הייתה חברה בקבוצת עבודה של מועצת זכויות האדם של האו”ם לעניין הפליה נגד נשים. נוסף על כך, היא פעילת זכויות אדם בולטת ופמיניסטית.

ד"ר מהא כרכבי-סבאח
ד”ר מהא כרכבי-סבאח

מרצה בכירה במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב. היא בעלת תואר שלישי בסוציולוגיה מאוניברסיטת תל-אביב (2015), פוסט-דוקטורט ב- Centre for Gender Studies, SOAS, University of London (2015-2016), פוסט-דוקטורט בחוג לסוציולוגיה באוניברסיטת תל-אביב (2016-2017), ופוסט-דוקטורט במכון המפרי לחקר חברתי, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב (2018-2020).
תחומי העניין של ד”ר מהא כרכבי-סבאח מתמקדים בקשר בין שינויים חברתיים, התנהגות משפחתית ואי-שוויון מגדרי בחברות הנמצאות בתהליכי שינוי ובאופן ספציפי בחברה הערבית פלסטינית בישראל. מחקריה מפנים את תשומת הלב לחקר חיי משפחה ותעסוקה, תוך הפעלה משולבת של “עדשה אתנית” ו”עדשה מגדרית” ושימת לב לנקודת המבט של נשים ערביות פלסטיניות, קבוצה המאופיינת בהצטלבויות בין מיקומי שוליים מרובים, שלאורך השנים נשארה סמויה מן העין המחקרית. מחקריה של ד”ר כרכבי-סבאח מפורסמים בכתבי-עת מקצועיים שפיטים ופרקים בספרים מדעיים הנחשבים כחלוצים בתחום של חקר משפחה, עבודה ושוויון מגדרי.

דילוג לתוכן