>> לכל האיגרות של נשיאת זולת, זהבה גלאון
שלום
ראש השנה הוא הזדמנות טובה לשאול לאן אנחנו הולכים. השאלה הזו רק מתחדדת נוכח חיסולו של נסראללה, הסיכוי להתלקחות אזורית והעובדה ש-101 חטופים עדיין מוחזקים בשבי החמאס בעזה. אך זו גם שאלה שישראלים רבים ממילא שאלו את עצמם במהלך השנה האיומה הזו. קשה שלא. אי אפשר להיות ישראלי היום מבלי לדעת חרדה וכעס, מבלי לתהות עד כמה אפשר לתכנן, כי מי יודע מה ילד יום. “עוד זה מדבר וזה בא” תיאר ספר איוב את שרשרת השליחים נושאי הבשורות הרעות שבאו לאיוב. האחד עוד לא סיים לדבר וכבר נמצא שליח חדש בפתח. כך נראתה השנה הזו.
שנה שהתחילה בטבח המחריד של ה-7.10 ומסתיימת ב-101 חטופים ש“מחציתם עדיין בחיים” כדברי ראש הממשלה, ובאיום מתמיד במלחמה חדשה. זו שנה שהחלה עם ממשלה שנמצאת בהלם קרב ואזרחים שמתנדבים כדי למלא את החור שהיא השאירה. וזו שנה שהמשיכה עם ממשלה שיצאה מההלם והתחילה לעבוד שוב, אבל בדיוק על מה שהיא עבדה קודם – המהפיכה המשטרית. זו שנה שבה עשרות אלפי ישראלים איבדו את בתיהם, וחיו עקורים בארצם, בזמן שנתניהו מקושש כספים לשיפוצים בקיסריה וסמוטריץ‘ מזרים מיליונים להתנחלויות. זו הייתה שנה של נכים חדשים ומתים חדשים, שאותה תיארה אורית סטרוק “תקופה של נס” כי המאחזים הבלתי חוקיים שלהם דווקא פורחים. כשהממשלה הזו נבחרה היה ברור שהיא תהיה איומה, אבל האנשים האלה הצליחו להתעלות על כל הציפיות.
לאן אנחנו הולכים? בכנות, זה תלוי בנו. ברור לאן הממשלה הולכת. ברור שבראש המדינה יושבים אנשים שחשוב להם להעביר הטבות כלכליות לערוץ הבית שלהם, ערוץ 14, בעוד זה משדר הסתה שיטתית לביצוע פשעי מלחמה נגד הפלסטינים בעזה החרבה והרעבה. ברור ששר המשפטים ימשיך לשחק עם הוועדה לבחירת שופטים, ושר התקשורת ימשיך במאמציו למשטר את התקשורת, והשר סמוטריץ‘ לפגוע בכלכלה מבלי לקבל אחריות להורדת דירוג האשראי של ישראל. נתניהו ימשיך להתנגד לדרישה שלנו להקמת ועדת חקירה ממלכתית למחדלי השבעה באוקטובר, וברור, במלים אחרות, שהממשלה הזו מוכנה להפקיר את החטופים ואינה כאן עבורנו.
אבל גם ברור שהחברה האזרחית בישראל הראתה כוח לחימה שמעט מאוד חברות אחרות הראו. אנחנו כבר שנתיים ברחובות. כל שבת. זה בלתי נתפס. באוקטובר, כשהממשלה הייתה משותקת, היו אלה ארגוני המחאה שקמו ובנו כאן מערכי סיוע מאפס. אלה אותם ישראלים שהלכו לסכן את חייהם בעזה. אלו הארגונים שניהלו קרב בלימה בכנסת מול יוזמות הממשלה, שירקה ויורקת להם בפרצוף. זה נכון שהמאבק הקיומי ביותר של ישראלים כיום הוא מול ממשלתם, לא מול חמאס ולא מול חיזבאללה. ועדיין, יש כאן ציבור גדול שהוא רוח חיה ופועמת, שהוא נס, ובזכות הנס הזה כולנו עדיין כאן. יש כאן ציבור אדיר, נחוש ויצירתי, והוא לא הולך לשום מקום ולא הולך להיכנע.
דווקא בשנה שבה היה קל כל כך להתייאש, הציבור הישראלי הראה ממה הוא עשוי. אנחנו נמצאים במאבק על החיים שלנו כאן. הרימו את הראש. יש לנו במה להתגאות.
מייחלת לשחרור החטופים,
שלכן ושלכם,
זהבה גלאון
