החוק לסגירת גוף שידורים זר פוגע בדמוקרטיה ואסור להאריכו

מכון זולת מתנגד להארכה נוספת של הוראת השעה הזמנית המאפשרת לסגור גוף שידורים זר, שהממשלה פועלת לקדם במספר דרכים במקביל. ב-15.10.24 פורסם להערות הציבור כי הממשלה מתכוונת להאריך פעם נוספת את הוראות תזכיר החוק למניעת פגיעת גוף שידורים זר בביטחון המדינה, כך שתחול על לסוף חודש מאי 2025. במקביל לכך, הצעת החוק הפרטית שהוגשה על ידי ח”כ אריאל קלנר להפיכת הוראת השעה הזמנית להוראת קבע. מקודמת בהכנה לקריאה ראשונה בוועדה לביטחון לאומי.

עמדת מכון זולת היא כי אין כל מקום או הצדקה להאריך, פעם נוספת, הוראת שעה זו במשטר דמוקרטי. הצעת החוק מבקשת להפוך את הסמכויות הקיצוניות גם כך להוראות קבע הלכה למעשה, ולכן מדובר בהצעה פסולה ובלתי-חוקית, שפגיעתה בדמוקרטיה ובזכויות היסוד החוקתיות היא מובהקת ומהותית, וזאת ללא תכלית ראויה, באופן בלתי-מידתי וכאשר קיימים אמצעים אחרים, פוגעניים פחות, להשגת תכלית השמירה על ביטחון המדינה.

אנו רואים כי הממשלה פועלת במספר דרכים במקביל, במתכונת של “שיטת מצליח”, ועושה כל שביכולתה על מנת להאריך, ללא מגבלה וללא זיקה אמיתית למצב החירום, את הסמכויות הדרקוניות והבלתי דמוקרטיות שנטלה לידיה לצורך הטלת מגבלות על התקשורת החופשית בישראל, במסגרת תקנות שעת החירום והוראת השעה. התקנות והוראת השעה הוצגו אמנם ככאלו שנועדו לאפשר למנוע פגיעה בביטחון המדינה על ידי גופי תקשורת ספציפיים, כמו ערוץ “אלמיאדין” ורשת “אלג’זירה“, אולם ברור כי מדובר במדרון חלקלק שכן ההסדרים הקבועים בהם מאפשרים לפעול גם כלפי ערוצים זרים אחרים, אשר שידוריהם עלולים שלא לעלות בקנה אחד עם קו ההסברה בישראל. כדוגמא ראשונה לכך, ניתן היה לראות בשימוש שנעשה באותן סמכויות כלפי סוכנות העיתונות AP.

בנוסף לכך, הצעת החוק בפרטית להפיכת הוראת השעה להוראת קבע מוסיפה לחוק סמכות גורפת במיוחד לשר התקשורת, להורות לגופי הממשלה “שהנושא בתחום אחריותם” לעצור את שידוריו של ה”ערוץ”. אין חולק כי מדובר בניסוח רחב וכללי במיוחד, שאין לו מגבלה או מעצור. מהוראה כללית זו עולה כי הצעת החוק מבקשת להעניק סמכויות רחבות במיוחד לשר להורות לגורמים ממשלתיים, כדוגמת חסימה של תכנים ספציפיים ברשתות חברתיות כגון Youtube או Facebook או אתרים דומים, שניתן לקלוט בהן את שידורי ה”ערוץ”. הטלת מגבלות מסוג זה על רשת האינטרנט ורשתות חברתיות מהווה פרקטיקה מקובלת רק בדיקטטורות ומשטרים טוטליטריים ברחבי העולם.

עסקינן בדברי חקיקה קיצוניים שאישרה הממשלה בעת מצב החירום המלחמתי, המקנים לדרג הפוליטי סמכות למנוע מגופי שידור זרים את האפשרות לפעול בישראל, למנוע מהציבור בישראל לצרוך את המידע בו הם מעוניינים, ולמנוע מהציבור מלקבל מידע מגוון, גם כזה שלא עולה בקנה אחד עם הנרטיב של ממשלת ישראל, או שלא משודר בערוצי התקשורת בישראל. מדובר בהסדרים בעלי פגיעה ממשית בחופש הביטוי, בחופש העיתונות ובתקשורת חופשית ובזכות למידע מגוון ובלתי תלוי.

לא ניתן להתעלם מהעובדה שתזכיר החוק והצעת החוק הפרטית באותו נושא הם חלק ממגוון הצעות חוק קיצוניות שהממשלה מקדמת בימים אלו, לרוב בכסות של “צרכים ביטחוניים”, שהצטברותן משקפת ניסיון השתלטות של הממשלה על התקשורת החופשית בישראל. בכך ממשיכה הממשלה בניסיונותיה לבצע מהפכה משטרית בישראל גם באמצעות שליטה בתקשורת, תוך הרס הרשות הרביעית שהיא נשמת אפו של משטר דמוקרטי.