חיפוש
סגור את תיבת החיפוש
חיפוש
סגור את תיבת החיפוש
EN

יום הזכרון 2024: ההסכם שהופר

פייסבוק
טוויטר
ווטסאפ
טלגרם

>> לכל האיגרות של נשיאת זולת, זהבה גלאון 

כל יום זיכרון ורשימת שמות המתים שלו. בכל שנה, הרשימה גדלה. השנה, במיוחד. עוד ועוד מתים. עוד ועוד אנשים צעירים, שיכלו להיות אבל עתה אינם. עוד ועוד יתומים, אלמנות, משפחות שנפער בהן בור. “חלליםאנחנו קוראים להם. איפה שפעם היה אדם ועתה ישנו אין

המונחחללי מערכות ישראלמטעה. הם נפלו במערכות ישראל, אבל אנחנו יודעים, יודעים היטב, שלא כולם נפלו על ביטחון ישראל, במלחמת איןברירה. אנחנו יודעים היטב כמה מהם נפלו על מזבח קונספציות, מבצעי ראווה, טעויות בשיקול הדעת. אנחנו יודעים היטב כמה רבים מהם היו צריכים עוד להיות בינינו כאן, חיים, והם אינם מכיוון שמפקדיהםבצבא ובממשלהלא הבינו את גודל הפיקדון שהפקדנו בידיהם, לא לקחו אותו ברצינות המתחייבת.

ישראלים שולחים את ילדיהם לסכן את חייהם עבור המדינה הזו בהנחה שחייהם לא יבוזבזו לריק. הם מניחים שבממשלה, בצבא, ביחידה, יבינו את גודל האחריות. זה ההסכם שמאפשר למדינה הזו להתקיים. הוא מובן מאליו, לא נאמר. בלעדיו, אין מדינה, אין חברה. יש רק פרטים

אבל אנחנו יודעים שההסכם הזה הופר ומופר עדיין. שבעה חודשים למלחמה איומה ומתמשכת, בלי יעדים, בלי תוכניות. ישראל שולחת את ילדיה להילחם, להיפצע ולמות, בלי שיש לה אפילו תוכנית ברורה מה לעשות בשטחים שאותם כבשה במחיר יקר כל כך. ממשלת ישראל הבטיחה שהלחימה הנצחית הזו תחזיר את החטופים. זה לא קרה. הממשלה הימרה בחיי החטופים וכשלה, ואיש שם לא חושב לקחת אחריות

ישראל הוקמה כמדינה של עם שלקח אחריות על גורלו, ועתה היא שבויה בידיו של מנהיג שאינו מסוגל לקחת אחריות על מה שיוצא לו מהפה. לכן, יום העצמאות השנה עצוב כל כך. כי אנחנו עדים בו להיפוך הנורא שקרה בשנים האחרונותמדינה שמשרתת מנהיג, במקום מנהיג שמשרת מדינה. איש לא מופתע שאחת ממדליקות המשואה השנה קראה לבנה על שם בנימין נתניהו, בדיוק כפי שאיש לא הופתע שהממשלה ניסתה לבטל את טקס פרסי ישראל כדי לא להעניק פרס לאיל וולדמן

אלו לא זוטות. מעולם לא היו. זו השתקפות עצובה של תפיסת העולם של כל אחד ואחת מחברי הממשלה הזו. זו תפיסת העולם שאפשרה את ה-7 באוקטובר ואפילו הטבח המחריד הזה לא גרם לאנשים האלה לנקיפות מצפון, לשינוי. זה יום עצמאות חלול, עצוב, וגם הבאים יהיו כךאם לא נתעשת, נרפה מהייאוש ונחזור להיאבק עבור המדינה הזו שוב

שלכן ושלכם,

זהבה גלאון

דבר נשיאת מכון זולת לשוויון ולזכויות אדם, זהבה גלאון:

אין לי מילים לתאר את גודל הזוועה.

החמאס ביצע טבח בצעירים במסיבה, במשפחות בבתיהן, חטף נשים, קשישים וילדים. זה לא רק פשע מלחמה, של למעלה מ-1300 הרוגים, כ-200 חטופים ומעל ל-3000 פצועים, אלא התנהגות ברברית ולא אנושית שאין לה שום צידוק ולגיטימציה. אני יודעת שכל אחד ואחת מאיתנו מכיר מישהו שנהרג, נפצע או נחטף, או קשור בעקיפין לנפגעים דרך קרובי משפחה ומכרים. הלב נשבר.

בחשיכה האיומה שאופפת אותנו מתגלים סיפורי גבורה מתוך התופת של אזרחים ואנשי כוחות הביטחון, סולידריות של החברה הערבית והתייצבות מדהימה של אנשי המחאה והחברה האזרחית. עכשיו זה הזמן לתמוך האחד בשנייה.

האמירה של שר האוצר סמוטריץ’, שמציע להילחם בעזה כאילו אין שם חטופים, מקוממת כל-כך. הוא גילה יותר אמפתיה לפוגרומיסטים בחווארה, מאשר לילדים קטנים, קשישים, גברים, נשים – כל אלה הם כלום ושום דבר עבורו. סמוטריץ’ וחברי הממשלה חייבים לזכור, שגם במצב מלחמה צריך להימנע מפגיעה באוכלוסייה אזרחית לא מעורבת.

יום שני הקרוב, היום שבו ייפתח מושב החורף של הכנסת, יהיה גם יומה האחרון של נשיאת בית המשפט העליון, השופטת אסתר חיות, בתפקידה. מינוי המחליף שלה לא נראה באופק. ראש הממשלה, נתניהו, בזבז שנה שלמה על קידום מהפכה משטרית שנועדה להחליש את עצמאות מערכת המשפט ולחלץ אותו מהכלא, והתעלם באופן נפשע מכל אזהרות ראשי מערכת הביטחון בעבר ובהווה. בתום המלחמה, כשהביטחון יחזור לאזרחי ישראל, ממשלת החירום שהוקמה תצטרך להתפרק. מהכישלון הזה נתניהו וחברי ממשלתו לא יוכלו לברוח. מגיעה לנו ממשלה שמתייחסת ברצינות למדינה הזאת, לאזרחיה, כדי שתהיה לנו תקומה.

פרנסס

פרנסס רדאי

משמשת כפרופסור אמריטה בקתדרה לדיני עבודה ע”ש ליברמן, בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית ומשמשת כפרופסור מן המניין במסלול האקדמי המכללה למינהל, שם היא מכהנת גם כיושבת ראש תוכנית המוסמך וכנשיאה של כבוד במרכז קונקורד לחקר קליטת המשפט הבינלאומי בישראל. רדאי הייתה חברה בקבוצת עבודה של מועצת זכויות האדם של האו”ם לעניין הפליה נגד נשים. נוסף על כך, היא פעילת זכויות אדם בולטת ופמיניסטית.

ד"ר מהא כרכבי-סבאח
ד”ר מהא כרכבי-סבאח

מרצה בכירה במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב. היא בעלת תואר שלישי בסוציולוגיה מאוניברסיטת תל-אביב (2015), פוסט-דוקטורט ב- Centre for Gender Studies, SOAS, University of London (2015-2016), פוסט-דוקטורט בחוג לסוציולוגיה באוניברסיטת תל-אביב (2016-2017), ופוסט-דוקטורט במכון המפרי לחקר חברתי, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב (2018-2020).
תחומי העניין של ד”ר מהא כרכבי-סבאח מתמקדים בקשר בין שינויים חברתיים, התנהגות משפחתית ואי-שוויון מגדרי בחברות הנמצאות בתהליכי שינוי ובאופן ספציפי בחברה הערבית פלסטינית בישראל. מחקריה מפנים את תשומת הלב לחקר חיי משפחה ותעסוקה, תוך הפעלה משולבת של “עדשה אתנית” ו”עדשה מגדרית” ושימת לב לנקודת המבט של נשים ערביות פלסטיניות, קבוצה המאופיינת בהצטלבויות בין מיקומי שוליים מרובים, שלאורך השנים נשארה סמויה מן העין המחקרית. מחקריה של ד”ר כרכבי-סבאח מפורסמים בכתבי-עת מקצועיים שפיטים ופרקים בספרים מדעיים הנחשבים כחלוצים בתחום של חקר משפחה, עבודה ושוויון מגדרי.

דילוג לתוכן