חיפוש
סגור את תיבת החיפוש
חיפוש
סגור את תיבת החיפוש
EN

משטרת בן גביר מנצלת את העיוותים בחוק כדי לדכא את המחאה

פייסבוק
טוויטר
ווטסאפ
טלגרם

>> לקריאת נייר העמדה המלא

נייר עמדה זה עוסק באמצעים שבהם משתמשת משטרת ישראל לצורך דיכוי הפגנות נגד הממשלה, בתקופה שמאז מתקפת הטרור של חמאס בשבעה באוקטובר ופרוץ המלחמה, ובהמלצות שנועדו לחזק את ההגנות על חופש המחאה.

מאז הקמת המדינה, כללה החקיקה הישראלית הגבלות משמעותיות על חופש המחאה בדמות הוראות חוק דרקוניות מתקופת המנדט ולצידן הגנות רעועות ביותר על הזכות להפגין. דוח מקיף של מכון זולת (בשיתוף הוועד נגד עינויים ומכון עקבות), שכתיבתו הסתיימה זמן קצר לפני פרוץ המלחמה, סקר את החקיקה הרלבנטית למימוש הזכות להפגין בישראל ומצא כי מדובר במערכת טלאים של חקיקה מיושנת שמותירה סמכויות רבות מדי לדיכוי הפגנות בידי המשטרה ורשויות אכיפת החוק.

על פי הערכות, בשנת 2024 צפויה להתקיים בישראל מחאה ציבורית נרחבת של מגוון קבוצות, בסוגיות הנוגעות בין היתר לשחרור החטופים; להקדמת הבחירות; להקמת ועדת חקירה ממלכתית והאחריות למחדל של אסון השבעה באוקטובר; לאופן ניהול המלחמה; לחוסר הביטחון הלאומי והאישי בחלקים נרחבים במדינה; למחיר הכלכלי שנגבה מהמשפחות המפונות ומשפחות הלוחמים ועוד.

בהינתן הבסיס הרעוע של החקיקה להגנה על חופש המחאה והעובדה שסמכויות רבות נתונות בידי המשטרה שכפופה כיום לשר לביטחון לאומי בן גביר, שאינו עושה כל מאמץ להסתיר את הנחיותיו למשטרה להגביל הפגנות שאינן נושאות חן בעיני הממשלה, בניגוד לחוק ולעמדת היועצת המשפטית לממשלה, יש צורך במענה נחרץ שיבטיח שזכותו של הציבור לממש את חופש המחאה תישמר.

לפיכך, מכון זולת דורש מן היועצת המשפטית לממשלה ומפרקליט המדינה לקיים פיקוח הדוק ושוטף על התנהלות המשטרה והשר לביטחון לאומי בכל הנוגע למימוש זכות ההפגנה, גם מבלי שהוגשה עתירה בעניין לבג”ץ. ככל שעולה החשד להתערבות פוליטית ולמתן הנחיות בנושא הגבלת הפגנות, עליהם למלא את תפקידם הציבורי הקריטי להגנה על חירויות היסוד של אזרחי המדינה. בנוסף יש צורך לבחון מקרוב את התנהלות המשטרה בשטח על מנת לוודא שהיא אינה עושה שימוש כראות עיניה באותה חקיקה מיושנת ודרקונית הסותרת את הפסיקה הישראלית שניתנה לאורך השנים במטרה להגן על חופש ההפגנה.

בנוסף על אלה, מכון זולת ממליץ להזדרז ולתקן את החולשות של המסגרת החקיקתית הקיימת ולשפר את ההגנות על חופש המחאה כפי שהוצע בדוח הנ”ל. בראש ובראשונה יש צורך לעגן במפורש בחקיקת יסוד את זכות המחאה בישראל ובנוסף יש לבטל הגבלות דרקוניות ואנכרוניסטיות על חופש המחאה שאין להן מקום במערכת החוקים של מדינה דמוקרטית.

דבר נשיאת מכון זולת לשוויון ולזכויות אדם, זהבה גלאון:

אין לי מילים לתאר את גודל הזוועה.

החמאס ביצע טבח בצעירים במסיבה, במשפחות בבתיהן, חטף נשים, קשישים וילדים. זה לא רק פשע מלחמה, של למעלה מ-1300 הרוגים, כ-200 חטופים ומעל ל-3000 פצועים, אלא התנהגות ברברית ולא אנושית שאין לה שום צידוק ולגיטימציה. אני יודעת שכל אחד ואחת מאיתנו מכיר מישהו שנהרג, נפצע או נחטף, או קשור בעקיפין לנפגעים דרך קרובי משפחה ומכרים. הלב נשבר.

בחשיכה האיומה שאופפת אותנו מתגלים סיפורי גבורה מתוך התופת של אזרחים ואנשי כוחות הביטחון, סולידריות של החברה הערבית והתייצבות מדהימה של אנשי המחאה והחברה האזרחית. עכשיו זה הזמן לתמוך האחד בשנייה.

האמירה של שר האוצר סמוטריץ’, שמציע להילחם בעזה כאילו אין שם חטופים, מקוממת כל-כך. הוא גילה יותר אמפתיה לפוגרומיסטים בחווארה, מאשר לילדים קטנים, קשישים, גברים, נשים – כל אלה הם כלום ושום דבר עבורו. סמוטריץ’ וחברי הממשלה חייבים לזכור, שגם במצב מלחמה צריך להימנע מפגיעה באוכלוסייה אזרחית לא מעורבת.

יום שני הקרוב, היום שבו ייפתח מושב החורף של הכנסת, יהיה גם יומה האחרון של נשיאת בית המשפט העליון, השופטת אסתר חיות, בתפקידה. מינוי המחליף שלה לא נראה באופק. ראש הממשלה, נתניהו, בזבז שנה שלמה על קידום מהפכה משטרית שנועדה להחליש את עצמאות מערכת המשפט ולחלץ אותו מהכלא, והתעלם באופן נפשע מכל אזהרות ראשי מערכת הביטחון בעבר ובהווה. בתום המלחמה, כשהביטחון יחזור לאזרחי ישראל, ממשלת החירום שהוקמה תצטרך להתפרק. מהכישלון הזה נתניהו וחברי ממשלתו לא יוכלו לברוח. מגיעה לנו ממשלה שמתייחסת ברצינות למדינה הזאת, לאזרחיה, כדי שתהיה לנו תקומה.

פרנסס

פרנסס רדאי

משמשת כפרופסור אמריטה בקתדרה לדיני עבודה ע”ש ליברמן, בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית ומשמשת כפרופסור מן המניין במסלול האקדמי המכללה למינהל, שם היא מכהנת גם כיושבת ראש תוכנית המוסמך וכנשיאה של כבוד במרכז קונקורד לחקר קליטת המשפט הבינלאומי בישראל. רדאי הייתה חברה בקבוצת עבודה של מועצת זכויות האדם של האו”ם לעניין הפליה נגד נשים. נוסף על כך, היא פעילת זכויות אדם בולטת ופמיניסטית.

ד”ר מהא כרכבי-סבאח

מרצה בכירה במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב. היא בעלת תואר שלישי בסוציולוגיה מאוניברסיטת תל-אביב (2015), פוסט-דוקטורט ב- Centre for Gender Studies, SOAS, University of London (2015-2016), פוסט-דוקטורט בחוג לסוציולוגיה באוניברסיטת תל-אביב (2016-2017), ופוסט-דוקטורט במכון המפרי לחקר חברתי, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב (2018-2020).
תחומי העניין של ד”ר מהא כרכבי-סבאח מתמקדים בקשר בין שינויים חברתיים, התנהגות משפחתית ואי-שוויון מגדרי בחברות הנמצאות בתהליכי שינוי ובאופן ספציפי בחברה הערבית פלסטינית בישראל. מחקריה מפנים את תשומת הלב לחקר חיי משפחה ותעסוקה, תוך הפעלה משולבת של “עדשה אתנית” ו”עדשה מגדרית” ושימת לב לנקודת המבט של נשים ערביות פלסטיניות, קבוצה המאופיינת בהצטלבויות בין מיקומי שוליים מרובים, שלאורך השנים נשארה סמויה מן העין המחקרית. מחקריה של ד”ר כרכבי-סבאח מפורסמים בכתבי-עת מקצועיים שפיטים ופרקים בספרים מדעיים הנחשבים כחלוצים בתחום של חקר משפחה, עבודה ושוויון מגדרי.

דילוג לתוכן