חיפוש
Close this search box.
חיפוש
Close this search box.
EN

ניהול הליך הדחה פסול, מופרך ומיותר של ח”כ עופר כסיף

פייסבוק
טוויטר
ווטסאפ
טלגרם

>> לקריאת נייר העמדה המלא

מכון זולת העביר לוועדת הכנסת פניה דחופה לקראת הדיון שנערך בוועדה ב-29.1.24 בשאלת הדחת ח”כ עופר כסיף בעקבות חתימתו על עצומה פוליטית שנשלחה לבית הדין הבינלאומי בהאג (ICJ).

מכתבנו קרא לחברי הוועדה להחליט כבר בפתח הדיון שלא להציע להפסיק את כהונתו של ח”כ כסיף, וזאת בהיעדר תשתית עובדתית ומשפטית מינימלית העומדת בדרישות הפסיקה והוראת סעיף 42א(ג) לחוק-יסוד: הכנסת שנוסף בתיקון מס’ 44 (“חוק ההדחה”).

המכתב גם הזכיר לחברי הכנסת את אמות המידה שנקבעו בפסיקה לעניין הפעלת המנגנון להדחה, לפיהן סמכות ההדחה תופעל באופן דווקני, מצומצם ובמקרי קיצון חריגים שבחריגים, כשהדרישה היא שהראיות לביסוס המעשה או המעשים תהיינה “ברורות, חד-משמעיות ומשכנעות”.

לכן, השאלה היחידה שעומדת על הפרק אינה אם ההתבטאות הפוליטית של ח”כ כסיף מקוממת חברי כנסת אחרים ואת ציבור בוחריהם, אלא אם ההתבטאות מהווה תשתית עובדתית ומשפטית מספקת לצורך קידום הליך הדחה על פי אמות המידה שנקבעו בחוק ובפסיקה. בהעדר תשתית עובדתית ומשפטית מינימלית, הרי שעצם הדיון באפשרות ההדחה של ח”כ כסיף מהווה ניצול לרעה של סמכות הכנסת, שיש בה פגיעה חריפה בזכויות החוקתיות לבחור, להיבחר ולחופש הביטוי הפוליטי של נבחרי ציבור.

בנוסף, אף שגם במדינות מערביות אחרות בעולם (דוגמת ארה”ב, קנדה ובריטניה) קיימת סמכות להדחת חברי פרלמנט, הרי שבפועל זו מיושמת שם בעיקר במקרים פליליים או במקרים שעניינם טוהר המידות, ולא במקרים מובהקים של מימוש חופש הביטוי הפוליטי על ידי נבחר ציבור.

מדינת ישראל אינה רוצה להידמות לרוסיה של הנשיא פוטין, בה נשללת הזכות להיבחר ממי שמביעים התנגדות למלחמה באוקראינה ולסיפוח שטחיה. מפליא כיצד בעת שאזרחי ישראל מפונים, חטופים וסובלים מנזקי המלחמה, הכנסת מוצאת זמן לנהל דיון מופרך, פסול ומיותר, על אף שידוע מראש שאין אפילו סיכוי קלוש ביותר כי הדחתו של ח”כ כסיף תוכל לעמוד במבחן בג”ץ.

במקום זאת, אזרחי ואזרחיות ישראל מצפים שהכנסת וועדותיה השונות ידאגו לסייע לאזרחי המדינה בעת הזו – להקל את הבירוקרטיה של מנגנוני הפיצויים לכלל הניזוקים מהמלחמה; לדאוג לשיקום המפונים, החטופים ששוחררו והניצולים מהטבח; להבטיח את יציבות הכלכלה והחברות הממשלתיות; לדאוג להחזרת הביטחון האישי ולמאבק בארגוני הפשיעה; ובמיוחד למלא את חובותיהן לפקח על הממשלה – שלא תפקדה לפני אסון ה-7.10 וממשיכה לא לתפקד גם אחריו – הן במישור הביטחוני והמדיני והן במישור האזרחי.

 

דבר נשיאת מכון זולת לשוויון ולזכויות אדם, זהבה גלאון:

אין לי מילים לתאר את גודל הזוועה.

החמאס ביצע טבח בצעירים במסיבה, במשפחות בבתיהן, חטף נשים, קשישים וילדים. זה לא רק פשע מלחמה, של למעלה מ-1300 הרוגים, כ-200 חטופים ומעל ל-3000 פצועים, אלא התנהגות ברברית ולא אנושית שאין לה שום צידוק ולגיטימציה. אני יודעת שכל אחד ואחת מאיתנו מכיר מישהו שנהרג, נפצע או נחטף, או קשור בעקיפין לנפגעים דרך קרובי משפחה ומכרים. הלב נשבר.

בחשיכה האיומה שאופפת אותנו מתגלים סיפורי גבורה מתוך התופת של אזרחים ואנשי כוחות הביטחון, סולידריות של החברה הערבית והתייצבות מדהימה של אנשי המחאה והחברה האזרחית. עכשיו זה הזמן לתמוך האחד בשנייה.

האמירה של שר האוצר סמוטריץ’, שמציע להילחם בעזה כאילו אין שם חטופים, מקוממת כל-כך. הוא גילה יותר אמפתיה לפוגרומיסטים בחווארה, מאשר לילדים קטנים, קשישים, גברים, נשים – כל אלה הם כלום ושום דבר עבורו. סמוטריץ’ וחברי הממשלה חייבים לזכור, שגם במצב מלחמה צריך להימנע מפגיעה באוכלוסייה אזרחית לא מעורבת.

יום שני הקרוב, היום שבו ייפתח מושב החורף של הכנסת, יהיה גם יומה האחרון של נשיאת בית המשפט העליון, השופטת אסתר חיות, בתפקידה. מינוי המחליף שלה לא נראה באופק. ראש הממשלה, נתניהו, בזבז שנה שלמה על קידום מהפכה משטרית שנועדה להחליש את עצמאות מערכת המשפט ולחלץ אותו מהכלא, והתעלם באופן נפשע מכל אזהרות ראשי מערכת הביטחון בעבר ובהווה. בתום המלחמה, כשהביטחון יחזור לאזרחי ישראל, ממשלת החירום שהוקמה תצטרך להתפרק. מהכישלון הזה נתניהו וחברי ממשלתו לא יוכלו לברוח. מגיעה לנו ממשלה שמתייחסת ברצינות למדינה הזאת, לאזרחיה, כדי שתהיה לנו תקומה.

פרנסס

פרנסס רדאי

משמשת כפרופסור אמריטה בקתדרה לדיני עבודה ע”ש ליברמן, בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית ומשמשת כפרופסור מן המניין במסלול האקדמי המכללה למינהל, שם היא מכהנת גם כיושבת ראש תוכנית המוסמך וכנשיאה של כבוד במרכז קונקורד לחקר קליטת המשפט הבינלאומי בישראל. רדאי הייתה חברה בקבוצת עבודה של מועצת זכויות האדם של האו”ם לעניין הפליה נגד נשים. נוסף על כך, היא פעילת זכויות אדם בולטת ופמיניסטית.

ד”ר מהא כרכבי-סבאח

מרצה בכירה במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב. היא בעלת תואר שלישי בסוציולוגיה מאוניברסיטת תל-אביב (2015), פוסט-דוקטורט ב- Centre for Gender Studies, SOAS, University of London (2015-2016), פוסט-דוקטורט בחוג לסוציולוגיה באוניברסיטת תל-אביב (2016-2017), ופוסט-דוקטורט במכון המפרי לחקר חברתי, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב (2018-2020).
תחומי העניין של ד”ר מהא כרכבי-סבאח מתמקדים בקשר בין שינויים חברתיים, התנהגות משפחתית ואי-שוויון מגדרי בחברות הנמצאות בתהליכי שינוי ובאופן ספציפי בחברה הערבית פלסטינית בישראל. מחקריה מפנים את תשומת הלב לחקר חיי משפחה ותעסוקה, תוך הפעלה משולבת של “עדשה אתנית” ו”עדשה מגדרית” ושימת לב לנקודת המבט של נשים ערביות פלסטיניות, קבוצה המאופיינת בהצטלבויות בין מיקומי שוליים מרובים, שלאורך השנים נשארה סמויה מן העין המחקרית. מחקריה של ד”ר כרכבי-סבאח מפורסמים בכתבי-עת מקצועיים שפיטים ופרקים בספרים מדעיים הנחשבים כחלוצים בתחום של חקר משפחה, עבודה ושוויון מגדרי.

דילוג לתוכן