>> לקריאת נייר העמדה בגירסת PDF
מכון זולת מציע לקדם מיידית חוק לביטוח סיעודי ממלכתי.
בימים אלה אנו עדים למשבר חמור בביטוח הסיעוד הקולקטיבי שנעשה באמצעות קופות החולים ומופעל באמצעות חברות הביטוח הפרטיות, אשר החליטו לצאת מתחום ביטוחי זה או לשנות באופן דרמטי את תנאי הזכאות בעת הפעלת אירוע ביטוחי. מאז שהתפתח נושא הטיפול בקהילה בשנות ה-80, חלק ניכר מהטיפול בזקנים סיעודיים עבר ממוסדות, המרחיקים את המטופל מביתו, משפחתו וקהילתו, חזרה אל הבית, תוך מתן סיוע להמשך חיים פעילים, כמידת האפשר.
עמדת מכון זולת היא שאין כל היגיון או הצדקה לכך שגופים למטרת מקסום רווחים יהיו אמונים על מתן מענה לטיפול נדרש. הגיעה העת לקדם פתרון מלא וממלכתי לטיפול הסיעודי ולהכניס אותו לסל השירותים. יש לחוקק חוק ביטוח סיעוד ממלכתי, להעלות את מס הבריאות ולאחד בין תקציבי משרד הבריאות והמוסד לביטוח לאומי, כך שניתן יהיה לקבל מימון ציבורי מלא גם לטיפול סיעודי בקהילה.
הוצאות הציבור הישראלי על ביטוחים סיעודיים גבוהה באופן משמעותי מהמקובל במדינות אירופה. המדינה מממנת, כאמור, באופן מלא את האשפוז הסיעודי בלבד, והמדיניות מסתמכת על כך שרוב הציבור מעוניין בטיפול בבית ועל כן ישלם מכספו.
הפתרון הנדרש הוא ביטוח סיעודי ממלכתי וביטול האבחנה המימונית בין אשפוז לטיפול בבית –הטיפול הסיעודי בישראל הוא דוגמא להתנערות המדינה מחובותיה כלפי האזרחים ובראש ובראשונה כלפי אזרחיה הזקנים. ישראל מגלגלת את רוב האחריות על הטיפול הסיעודי על הזקנים ועל בני משפחותיהם. הביטוח הקולקטיבי באמצעות קופות החולים נתן מענה חלקי, אשר כעת מתברר כי אף הוא אינו מחזיק לאורך זמן.
עמדת מכון זולת היא כי יש לקדם באופן מיידי חוק ביטוח סיעודי ממלכתי, לשלבו בחוק ביטוח בריאות ממלכתי ולהוציא מהמשוואה את חברות הביטוח הפרטיות. חוק כזה יבטיח כי כל תושב בישראל יזכה להזדקן בכבוד גם אם הוא נדרש לטיפול סיעודי, וכי יוכל לקבל טיפול כאמור בקהילה או במוסד, לפי בחירתו. במסגרת חוק זה יש לבחון גם את הסוגייה של אופן מתן הטיפול הסיעודי, ובכלל זה את מדיניות העסקת עובדות הסיעוד ושכרן. בנוסף יש לבחון את קידומם של פתרונות קהילתיים קולקטיביים, המאפשרים חיים בקהילה ולא רק בבית, כמקובל בעולם.
