חיפוש
סגור את תיבת החיפוש
חיפוש
סגור את תיבת החיפוש
EN

החמאס ביצע פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות בעוטף עזה

פייסבוק
טוויטר
ווטסאפ
טלגרם

>> לקריאת המסמך המלא בגירסת הPDF

ב-7.10.23, בשמחת תורה, ארגון החמאס פתח במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה. כוחות החמאס פעלו על פי שיטות הטרור של דעאש. בין היתר, הם רצחו מטווח אפס עוברי אורח, טבחו בצעירים שבילו במסיבה ובמשפחות שלמות בקיבוצים וביישובים האחרים; שרפו למוות תושבים שהסתתרו בחדרי הממ”ד; עינו אנשים לפני שרצחו או חטפו אותם; חטפו המוני גברים, נשים, קשישים, ילדים ופעוטות ולאחר מכן פרסמו ברשתות החברתיות צילומים מחרידים של חלקם; ישנם גם נעדרים רבים שהחמאס טרם הודה שהם מוחזקים בידיו ולא פרסם מידע על גורלם.

במהלך מתקפת החמאס על יישובי עוטף עזה, אין זכות אדם שלא נשללה. להלן התייחסות לחלק מהפשעים החמורים שבוצעו על פי החוק הבין-לאומי לפי העדויות של הניצולים והדיווחים שפורסמו בתקשורת וברשתות החברתיות:

השמדת עם

  • ארגון החמאס הינו ארגון פונדמנטליסטי שכוונותיו הפומביות והברורות הן לבצע השמדת עם של היהודים בין הירדן לים התיכון, כפי שמשתקפות במסמכי היסוד שלו ובאינספור הצהרות של אנשי הדת ומפקדי הכוחות הצבאיים שלו.
  • הכוונה לביצוע השמדת עם ברורה משיטות הפעולה של החמאס במתקפתו הנוכחית: כוחותיו השתלטו על עשרות יישובים וניסו להשתלט ללא הצלחה על יישובים נוספים. לא הייתה כוונה “לשחרר” שטח מישראל ולתת לאזרחים ולאזרחיות להימלט, אלא בכל יישוב כוחות החמאס עברו מבית לבית ורצחו או ניסו לרצוח את כל יושביו. חלק מהבתים הוצתו כדי לגרום למסתתרים בחדרי הממ”ד להיחנק מהעשן שחדר לתוכם, ולחילופין לאלץ את הלכודים לצאת בלית ברירה מחדרי הממ”ד ואז להוציאם להורג ביריות. עוברי אורח, כגון נוסעים ברכבים או ספורטאים שהתאמנו באותה העת, נרצחו גם הם. לוחמי החמאס טבחו בצעירים שהשתתפו במסיבה ליד הקיבוץ רעים, רדפו ורצחו את מי שניסו להימלט מזירת הטבח וחיבלו ושרפו את רכביהם כדי להקשות על ההימלטות.
  • אלמלא מעשי גבורה של התושבים ואנשי כוחות הביטחון שהגיעו למקום, היו נטבחים כולם. אילו כוחות החמאס היו מצליחים להשתלט גם על הערים שדרות או אופקים (אשר בכל אחת מהן מתגוררים כ-35 אלף תושבים), גם שם היו נטבחים המונים.
  • מסמכים שנתפסו מכוחות החמאס ופורסמו בתקשורת, מאשרים שהתוכנית אכן הייתה לבצע רצח המונים.
  • פשע השמדת העם מוגדר בדין הבין-לאומי המינהגי, באמנה הבין-לאומית בדבר מניעתו וענישתו של הפשע השמדת עם (1951)ובאמנת רומא (1988). בין היתר, “השמדת עם” מוגדרת כהריגת אנשים הנמנים עם קבוצה לאומית, גזעית או דתית, וכן גרימת נזק חמור, בגוף או בנפש, לאנשים הנמנים עם הקבוצה, כאשר אלה נעשו בכוונה להשמיד באופן מלא או חלקי את אותה הקבוצה. בעוד שאמנות ג’נבה והפרוטוקולים הנלווים להן אינם מתייחסים במפורש ל”השמדת עם”, כן מופיעים בהם המעשים שנכללים בהגדרת פשע זה באמנות האחרות הנ”ל.

עינויים

  • על פי העדויות של הניצולים וכן מתיעוד מצולם מחריד שהחמאס פרסם ברשתות החברתיות, לוחמי החמאס התעללו באופן פיזי, נפשי ולעיתים גם מיני (כולל אונס), במי שתפסו במסיבה וביישובים עליהם השתלטו. גם פצועים וילדים עונו לפני שנחטפו או נרצחו.
  • החל משנת 1946, בה אימצה עצרת האו”ם את עקרונות חוקת הטריבונל הצבאי בנירנברג (IMT) והכרעותיו, רואה המשפט הבין-לאומי בעינויים פשע במישור הבין-לאומי, הן במסגרת קטגוריית פשעים נגד האנושות והן כפשע בפני עצמו.
  • בין היתר, האיסור על עינויים קבוע בסעיף 5 להכרזת האו”ם על זכויות אדם (1948), בהוראת סעיף 7 לאמנה הבין-לאומית בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות (1966) וכן באמנה הבין-לאומית נגד עינויים ונגד יחס ועונשים אכזריים, בלתי אנושיים או משפילים (1984). האיסור על עינויים גם מופיע באמנות ג’נבה ובפרוטוקולים הנלווים להן.

שלילת חירות והעלמה כפויה

  • במהלך המתקפה כוחות החמאס חטפו קשישים, גברים, נשים, אנשים עם מוגבלויות, ילדים ופעוטות. התמונות והסרטונים שכבר פורסמו ברשתות החברתיות ובתקשורת הבין-לאומית של אימהות חטופות, קשישים, נשים מדממות באזור המכנסיים ואישה עירומה שהוצגה לראווה ברחובות עזה – מזעזעים.
  • חמאס מסתיר את זהות רוב החטופים, מיקומם, מצבם הרפואי וגורלם. מספר הנעדרים במקומות הטבח גדול ממספר החטופים שחמאס כבר הודה בהחזקתם ופרסם צילומים שלהם. ייתכן שהדבר נובע מהרצון של החמאס לא לקחת אחריות על גורל חלק מהחטופים בשל חומרת הזוועות שנעשו בגופם. חמאס אף איים להוציא להורג חטופים.
  • בנסיבות אלה, החטופים והנעדרים מוגדרים כקורבנות של שלילת חירות והיעלמות כפויה, הנחשבים לפשע מלחמה ואף לפשעים נגד האנושות במשפט הבין-לאומי המינהגי. בין היתר, הפשע של היעלמות כפויה מוגדר באמנה הבין-לאומית להגנה מפני היעלמות כפויה (2006). בהצהרת האו”ם מיום 18.12.1992 (A/RES/47/133) ובאמנת רומא הנ”ל. האיסור על שלילת חירות מופיע גם באמנות ג’נבה ובפרוטוקולים הנלווים להן.
  • כאשר מדובר באנשים שנעלמו וגורלם אינו ידוע, מדובר בעבירה נמשכת, המתחילה בחטיפת האדם, ואינה מסתיימת עד אשר הגורם האחראי להעלמה משחרר אותו או חושף את גורלו.

על פי החוק הבין-לאומי על כל מדינה לפעול למניעת פשעים של השמדת עם, היעלמות כפויה ועינויים ולהעמיד לדין את מבצעיהם, וכך גם יש לנהוג בנוגע לארגון החמאס. מכון זולת קורא לשחרור מידי של כל החטופים, למיצוי הקהילה הבין-לאומית את הדין עם החמאס (החוק הבין-לאומי והאיסור על ביצוע הפשעים הנ”ל חל גם לגבי ארגונים מזויינים), וכן לנקיטת צעדים ממשיים על ידי מדינת ישראל והקהילה הבין-לאומית כדי למנוע מפשעים חמורים אלה לקרות שוב בעוטף עזה ובכל מקום אחר.

 

דבר נשיאת מכון זולת לשוויון ולזכויות אדם, זהבה גלאון:

אין לי מילים לתאר את גודל הזוועה.

החמאס ביצע טבח בצעירים במסיבה, במשפחות בבתיהן, חטף נשים, קשישים וילדים. זה לא רק פשע מלחמה, של למעלה מ-1300 הרוגים, כ-200 חטופים ומעל ל-3000 פצועים, אלא התנהגות ברברית ולא אנושית שאין לה שום צידוק ולגיטימציה. אני יודעת שכל אחד ואחת מאיתנו מכיר מישהו שנהרג, נפצע או נחטף, או קשור בעקיפין לנפגעים דרך קרובי משפחה ומכרים. הלב נשבר.

בחשיכה האיומה שאופפת אותנו מתגלים סיפורי גבורה מתוך התופת של אזרחים ואנשי כוחות הביטחון, סולידריות של החברה הערבית והתייצבות מדהימה של אנשי המחאה והחברה האזרחית. עכשיו זה הזמן לתמוך האחד בשנייה.

האמירה של שר האוצר סמוטריץ’, שמציע להילחם בעזה כאילו אין שם חטופים, מקוממת כל-כך. הוא גילה יותר אמפתיה לפוגרומיסטים בחווארה, מאשר לילדים קטנים, קשישים, גברים, נשים – כל אלה הם כלום ושום דבר עבורו. סמוטריץ’ וחברי הממשלה חייבים לזכור, שגם במצב מלחמה צריך להימנע מפגיעה באוכלוסייה אזרחית לא מעורבת.

יום שני הקרוב, היום שבו ייפתח מושב החורף של הכנסת, יהיה גם יומה האחרון של נשיאת בית המשפט העליון, השופטת אסתר חיות, בתפקידה. מינוי המחליף שלה לא נראה באופק. ראש הממשלה, נתניהו, בזבז שנה שלמה על קידום מהפכה משטרית שנועדה להחליש את עצמאות מערכת המשפט ולחלץ אותו מהכלא, והתעלם באופן נפשע מכל אזהרות ראשי מערכת הביטחון בעבר ובהווה. בתום המלחמה, כשהביטחון יחזור לאזרחי ישראל, ממשלת החירום שהוקמה תצטרך להתפרק. מהכישלון הזה נתניהו וחברי ממשלתו לא יוכלו לברוח. מגיעה לנו ממשלה שמתייחסת ברצינות למדינה הזאת, לאזרחיה, כדי שתהיה לנו תקומה.

פרנסס

פרנסס רדאי

משמשת כפרופסור אמריטה בקתדרה לדיני עבודה ע”ש ליברמן, בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית ומשמשת כפרופסור מן המניין במסלול האקדמי המכללה למינהל, שם היא מכהנת גם כיושבת ראש תוכנית המוסמך וכנשיאה של כבוד במרכז קונקורד לחקר קליטת המשפט הבינלאומי בישראל. רדאי הייתה חברה בקבוצת עבודה של מועצת זכויות האדם של האו”ם לעניין הפליה נגד נשים. נוסף על כך, היא פעילת זכויות אדם בולטת ופמיניסטית.

ד"ר מהא כרכבי-סבאח
ד”ר מהא כרכבי-סבאח

מרצה בכירה במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב. היא בעלת תואר שלישי בסוציולוגיה מאוניברסיטת תל-אביב (2015), פוסט-דוקטורט ב- Centre for Gender Studies, SOAS, University of London (2015-2016), פוסט-דוקטורט בחוג לסוציולוגיה באוניברסיטת תל-אביב (2016-2017), ופוסט-דוקטורט במכון המפרי לחקר חברתי, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב (2018-2020).
תחומי העניין של ד”ר מהא כרכבי-סבאח מתמקדים בקשר בין שינויים חברתיים, התנהגות משפחתית ואי-שוויון מגדרי בחברות הנמצאות בתהליכי שינוי ובאופן ספציפי בחברה הערבית פלסטינית בישראל. מחקריה מפנים את תשומת הלב לחקר חיי משפחה ותעסוקה, תוך הפעלה משולבת של “עדשה אתנית” ו”עדשה מגדרית” ושימת לב לנקודת המבט של נשים ערביות פלסטיניות, קבוצה המאופיינת בהצטלבויות בין מיקומי שוליים מרובים, שלאורך השנים נשארה סמויה מן העין המחקרית. מחקריה של ד”ר כרכבי-סבאח מפורסמים בכתבי-עת מקצועיים שפיטים ופרקים בספרים מדעיים הנחשבים כחלוצים בתחום של חקר משפחה, עבודה ושוויון מגדרי.

דילוג לתוכן