מאמר מאת נשיאת זולת זולת, זהבה גלאון. פורסם לראשונה בעיתון “הארץ”, 12.10.23:
“יש לנו עם של אריות”, אמר ראש הממשלה לשעבר, נפתלי בנט, בריאיון ביום ראשון מבית החולים סורוקה. הוא סיפר על אנשים כמו רועי לוי ואופיר ליבשטיין, שנפלו בלחימה, ועל התורים של מאות ישראלים שמבקשים לתרום דם. שמעתי את הנאום הזה והתרגשתי. אין מילים לתאר את גודל הזוועה של טבח בצעירים במסיבה, טבח משפחות בבתיהן וחטיפת נשים, קשישים וילדים. אלה לא רק פשעי מלחמה חמורים, זאת התנהגות ברברית ולא אנושית, שאין לה שום צידוק. אך הדבר היחיד שיכולתי לחשוב עליו הוא ביטוי בריטי ממלחמת העולם הראשונה: “צבא של אריות שמונהג בידי חמורים”.
האזרחים היו צריכים להפוך לאריות, כי כאשר הם נזקקו לעזרה, גילו שאין להם שום גב מהמדינה. כלום. בשבת בצהריים קראו לאנשים להתייצב בתחנות הרכבת והאוטובוסים למילואים, אבל אף אחד לא טרח להסיע אותם. אזרחים הסיעו מילואימניקים לדרום במכוניותיהם הפרטיות, מסכנים את חייהם. אזרחים תורמים עכשיו אוכל, תחבושות היגייניות ואפילו אפודים קרמיים, כי איכשהו אפילו את זה אין. סליחה, כל אחת ואחד מאיתנו כבר תרם: תקציב הביטחון היה 110.2 מיליארד שקל ב–2022, והוא צפוי היה לגדול ל–125.1 מיליארד ב–2024. מה קניתם בכסף הזה, מילקי?
תיאוריית הקונספירציה שביביסטים מפיצים עכשיו גורסת שאין שום סיכוי שחמאס יכול היה לפרוץ את הגדר ללא “עזרה מבפנים”. הקונספירציה הזו התפשטה כל כך מהר בערוצים הביביסטיים, שקשה להאמין שהיא לא נמסרה להם מראשו המצחין של הדג, ישירות מלמעלה. זאת בעוד אזרחי ישראל בשדרות, באופקים ובקיבוצים יושבים בממ”דים, בלי מים וחשמל, מתחננים באינטרנט לעזרה שלא מגיעה.
מה שראינו השבוע היה צבא שבמשך שעות לא מסוגל להסיע את לוחמיו כמה עשרות קילומטרים כדי להציל אזרחים נצורים. ראינו צבא שיש לו ערוצי טיקטוק ומרכזי הסברה, אבל אין לו ציוד בסיסי למילואימניקים שהתייצבו. צבא שיודע לרדוף אחרי ילדים בחברון ולהרוס צריפים בבקעה, אבל לא מסוגל לנהל ימ”ח, לשנע כוחות, להקים חמ”ל נעדרים בזמן. פייסבוק וטוויטר מלאים בתמונות של אנשים צעירים, מחייכים, שאיש לא שמע מהם ימים, ואף גורם רשמי לא דיבר עם ההורים שלהם. להשתגע.
פוליטיקאים מדברים איתנו על לכבוש את עזה, ובא לבכות מרוב תסכול. איזה צבא יכבוש את עזה? על מה אתם מדברים? אפס בוחן מציאות. בואו נתחיל מצבא שכובש בחזרה את שדרות, ונמשיך משם. אחרים מציעים לכתוש. שר האוצר בצלאל סמוטריץ’ מציע להילחם בעזה כאילו אין שם חטופים. ילדים קטנים, קשישים, גברים, נשים — כל אלה הם כלום ושום דבר בעבורו. היתה לו יותר אמפתיה לפוגרומיסטים בחווארה. אלה אנשים ש”אפשר וצריך לאהוב”, ו”במקביל להציב להם גבולות”.
הרגע הנורא הזה מחייב מבט מפוכח במציאות. האכילו אותנו במספיק אשליות וקשקושים עד כה, והמחיר פשוט בלתי נסבל. נכון לשעת כתיבת שורות אלו, לפחות 1300 ישראלים נהרגו, ועד פרסום המאמר המספרים ימשיכו לטפס. במלחמת יום כיפור כולה נהרגו 2,689 ישראלים, והיא נמשכה 19 ימים. עזה היא לא מצרים. היא לא אימפריה אזורית. והיא הנחילה לנו את התבוסה המשפילה ביותר בהיסטוריה שלנו. מוחמד דף הראה יותר יכולת ארגון ותושייה מצבא שמתוקצב במיליארדים ומראש ממשלה שמשווק את עצמו כאחד מ–18 האנשים החכמים בעולם. זאת האמת. אסור לברוח ממנה.
פרופ’ ישראל וייסמל־מנור כתב ב–X (טוויטר) ביום שני, שמאז שבת פונו לבית החולים יותר מ–600 פצועים. לא ראש הממשלה, לא שר הביטחון, לא השר לביטחון פנים ואפילו לא שר הבריאות. בעבר הם היו קופצים על ההזדמנות להצטלם. חבורת פחדנים”. זה אפילו לא מחדל. האנשים האלה לא הגיעו כי הם מפחדים מתמונות גרועות, מסרטונים שיזיקו להם. הם מנהלים עכשיו את הקריירה הפוליטית שלהם, לא את המדינה. זה מה שהם עשו תמיד וזה מה שהם ימשיכו לעשות.
גדעון אוקו ריאיין השבוע את חבר הכנסת צביקה פוגל מ”עוצמה יהודית”. “אבל כל מה שתיארת עכשיו קורה במשמרת שלך”, הוא אמר לו. פוגל, בתגובה: “אז זה קרה במשמרת שלי, או־קיי, מה את רוצה שאני אעשה, שאני אתאבד?” ובכן, אני לא מצפה מפוגל להתאבד. אבל שימו לב ל”אז זה קרה במשמרת שלי, או־קיי”. כן, טעות, טועים, טעינו, סליחה באמת. האנשים האלה לא איתנו. הם לא מבינים ולא יבינו ואין מה לצפות מהם ליותר מזה. הם חשבו שאפשר לנהל מדינה בהודעות לתקשורת וסרטונים בטיקטוק. הם סיממו את עצמם ואותנו בדיבורים על עוצמה וכוח, בזמן שמערכת אחר מערכת נמתחה עד הקצה.
ביום שני הבא נפתח מושב החורף של הכנסת. זה גם היום שבו נשיאת בית המשפט העליון, השופטת אסתר חיות, מסיימת את תפקידה. המטורפים מהממשלה ביזבזו שנה שלמה בהפיכה המשטרית הכושלת שלהם במטרה להחליש את עצמאות מערכת המשפט.
.
הצילום מתוך “הארץ”, קרדיט: אייל טואג
.
לקריאת המאמר ב”הארץ”, לחצו כאן
