EN

פגיעה בתאגיד השידור הציבורי: טענות שגויות ומוטיבציות מוטעות

פייסבוק
טוויטר
ווטסאפ
טלגרם

>> לקריאת נייר העמדה המלא

נייר עמדה זה נכתב על רקע התבטאויות שונות של שר התקשורת ד”ר שלמה קרעי בהקשר לסגירת תאגיד השידור הציבורי, ביניהן: “הציבור לא צריך לממן ערוץ מסוים”, “לא צריך להיות שידור ציבורי”, “שידור ציבורי זה דבר פסול”, ועל רקע תזכיר חוק התקשורת (שידורים] שפרסם משרד התקשורת ב-24.7.23 המציע לערוך שינויים מהותיים בשוק התקשורת בישראל ועוסק הן בגופי התקשורת המסחריים והן בגופי התקשורת הציבוריים.

בהתייחס לחמש טענות מרכזיות שעלו מהצעותיו של המשרד ושל השר בראשו, מראה המסמך כי הן עומדות בסתירה לידע מחקרי-אמפירי על מקומו של השידור הציבורי בשוק התקשורת בכלל, ועל תפקוד השידור הציבורי בישראל בפרט.

טענה שגויה 1: סגירת התאגיד תייצר תחרות מסחרית בשוק התקשורת ותביא איתה מגוון וריבוי קולות

מחקרים מראים כי צמצום המימון והחופש של כלי תקשורת ציבוריים משמעו פגיעה בפלורליזם בשוק הדעות הנשמעות בחברה. בניגוד לשידור הציבורי, כלי תקשורת מסחריים מחוייבים לתעדף את האינטרסים הכלכליים של הבעלים והמפרסמים. בהתאם לכך, בשידור הציבורי קיים תוכן מגוון יותר, מאוזן יותר ושערורייתי פחות המצייד את ציבור צופיו במידע מהימן יותר.

טענה שגויה 2: בתאגיד השידור הישראלי אין ייצוג של קולות מגוונים ולכן יש להקים ועדה שתגדיר ותפקח על המגוון בתוכן ובעובדים

מגוון (diversity) בתכנים ובכוח העבודה הוא אחד מערכי הליבה של השידור הציבורי בכלל (כפי שמגדיר ארגון השידור האירופי ה-EBU) ושל השידור הציבורי הישראלי בפרט. ערך זה הוגדר בחוק רשות השידור המקורי במפורש כערך לו מחויב השידור הציבורי, ומקודם הלכה למעשה בחוק השידור הציבורי החדש, הן בייצוג והן בהעסקה. האפשרות להציג על המסכים, להעסיק ולשרת אנשים ונשים מקבוצות שונות, ובמקביל ליצור תוכן שמיועד לקבוצות מגוונות בציבור עבור צופים שהמפרסמים בערוצים המסחריים לא חפצים ביקרם, היא אחת המטרות והחוזקות של השידור הציבורי בישראל.

טענה שגויה 3: יש צורך בהגברת רגולציה (ופוליטיזציה) של השידור הציבורי

שר התקשורת קורא להקמת ועדה שתגדיר קריטריונים למיון עובדים וסינון תכנים בתאגיד השידור, שלטענתו לא מוסדר בצורה מספקת. ועדה כזו היא בבחינת מתן יד חופשית לפוליטיקאים למנות את מקורביהם ועושי דברם.

טענה שגויה 4: חלוקה מחודשת של אפיקי השידור הקיימים בישראל תיטיב עם שוק התקשורת

כחלק מתוכניתו מלאת הסתירות של משרד התקשורת, הכריז השר קרעי על פתיחת תדרי שידור הרדיו הארצי לתחרות עבור תחנות מסחריות-פרטיות נוספות. הפקעת תדרים זו משמעה סגירה של תחנות המשדרות בתדרים ארציים במסגרת השידור הציבורי. בהתבטאויות אחרות בנושא זה שר התקשורת טען, ללא ביסוס או הסבר נרחב, כי ניתן להפחית את כמות התדרים המשויכים לתחנת שידור ארצית ובכך לפתוח תחנות נוספות מבלי לפגוע בקיימות. המסרים הסותרים הממשיכים לצאת ממשרד התקשורת בנושא זה משאירים הן את הדיון הטכני והן את הדיון התוכני מעורפל ולא ברור.

טענה שגויה 5: יש לצמצם ולהצמיד את מקורותיו התקציביים של השידור הציבורי להחלטות תקצוב הממשלה

דברי הפתיחה לחוק תאגיד השידור הציבורי מדגישים כי אופן המימון של שידורי התאגיד הוא תנאי הכרחי לעצמאותו, וכן שעצמאות זו חיונית למילוי שליחותו הציבורית בשימור הדמוקרטיה. צעדיו המוצעים של השר קרעי עומדים באופן ישיר נגד הצורך המהותי לשמר את מקורותיו התקציביים הבלתי תלויים של השידור הציבורי בישראל, ולהפריד ביתר שאת בין תקציב המדינה, מימון תאגיד השידור וקביעת תכניו דרך ועדות תקציביות.

 

פרנסס

פרנסס רדאי

משמשת כפרופסור אמריטה בקתדרה לדיני עבודה ע”ש ליברמן, בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית ומשמשת כפרופסור מן המניין במסלול האקדמי המכללה למינהל, שם היא מכהנת גם כיושבת ראש תוכנית המוסמך וכנשיאה של כבוד במרכז קונקורד לחקר קליטת המשפט הבינלאומי בישראל. רדאי הייתה חברה בקבוצת עבודה של מועצת זכויות האדם של האו”ם לעניין הפליה נגד נשים. נוסף על כך, היא פעילת זכויות אדם בולטת ופמיניסטית.

ד”ר מהא כרכבי-סבאח

מרצה בכירה במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב. היא בעלת תואר שלישי בסוציולוגיה מאוניברסיטת תל-אביב (2015), פוסט-דוקטורט ב- Centre for Gender Studies, SOAS, University of London (2015-2016), פוסט-דוקטורט בחוג לסוציולוגיה באוניברסיטת תל-אביב (2016-2017), ופוסט-דוקטורט במכון המפרי לחקר חברתי, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב (2018-2020).
תחומי העניין של ד”ר מהא כרכבי-סבאח מתמקדים בקשר בין שינויים חברתיים, התנהגות משפחתית ואי-שוויון מגדרי בחברות הנמצאות בתהליכי שינוי ובאופן ספציפי בחברה הערבית פלסטינית בישראל. מחקריה מפנים את תשומת הלב לחקר חיי משפחה ותעסוקה, תוך הפעלה משולבת של “עדשה אתנית” ו”עדשה מגדרית” ושימת לב לנקודת המבט של נשים ערביות פלסטיניות, קבוצה המאופיינת בהצטלבויות בין מיקומי שוליים מרובים, שלאורך השנים נשארה סמויה מן העין המחקרית. מחקריה של ד”ר כרכבי-סבאח מפורסמים בכתבי-עת מקצועיים שפיטים ופרקים בספרים מדעיים הנחשבים כחלוצים בתחום של חקר משפחה, עבודה ושוויון מגדרי.

דילוג לתוכן