חיפוש
Close this search box.
חיפוש
Close this search box.
EN

דיון בוועדה לבטחון לאומי: התנגדות להגבלת תנועה שרירותית של עצורים

פייסבוק
טוויטר
ווטסאפ
טלגרם

ב17 ליולי 2023 נערך בוועדת הכנסת לבטחון לאומי, דיון שעסק בהצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (תיקון – החמרת תנאי שחרור בערובה), התשפ”ג–2023, המבקשת להחמיר משמעותית את תנאי השחרור בערובה אותם רשאי קצין משטרה ממונה להטיל על עצורים. על פי התיקון המוצע, קצין משטרה ממונה יוכל לאסור כניסה לאזור גיאוגרפי מסוים למשך 90 ימים (במקום 15 הימים המותרים כיום); להורות על מניעת מפגש למשך 90 יום (פי שלוש מהמותר כיום); להורות על חובת שהייה במקום מסוים למשך 30 ימים (במקום 15 הימים המותרים כיום); ולהורות על מעצר בית למשך 15 ימים (לעומת חמשת הימים המותרים כיום).

בדיון השתתפה מנכ”לית זולת, עינת עובדיה, והציגה את עמדת מכון זולת ו“הוועד הציבורי נגד עינויים”.

עינת עובדיה אמרה:

“אופי החוק הזה מזכיר את אופי המעצר המנהלי, זה מין מסלול עוקף שאין לו ביקורת שיפוטית. בעיננו מדובר בתקופה לא סבירה של הרחקה, פגיעה בחופש התנועה וזכויות נוספות בלי הבאה בפני שופט, במקרים שאינם פשיעה חמורה. גם במקרים של פשיעה חמורה יש צורך לקחת בחשבון גורמים ו90 יום זה מכפיל את הסמכות לקצין בכיר או זוטר לקבל על עצמו אחריות למנוע תנועה מאזרח שלא מובא בפני שופט.

אני מבינה את ההגיון מאחורי הסעיף הזה בפשעים חמורים, אבל אני רוצה להתייחס לעבירות הקטנות. אנחנו רואים אותן מדי שבוע במעצר של מפגינים. יש לנו חשש שהסעיף הזה עלול לייצר מצב של פגיעה חמורה בחופש הביטוי והמחאה כיוון שקציני משטרה בכירים וזוטרים יוכלו לעשות בו שימוש על מנת לעצור מפגין מלהגיע למקום גאוגרפי פיזית. לא אומרים לו לא להפגין אבל לא להגיע למקום כלשהוא 90 יום. צריך לעשות הבחנה ברורה מהן עבירות חמורות. האם זה יכול למנוע הגעה של גבר שכבר הרא סימני אלימות כלפי בת זוג ועלול לפגוע בה? צריך הגדרה ברורה כדי שהפגיעה תהיה כמה שפחות חמורה במקרים של עבירות קטנות”.

 

>> נייר העמדה המלא: “החמרת תנאי שחרור ממעצר: פגיעה בחופש המחאה”

 

.

דבר נשיאת מכון זולת לשוויון ולזכויות אדם, זהבה גלאון:

אין לי מילים לתאר את גודל הזוועה.

החמאס ביצע טבח בצעירים במסיבה, במשפחות בבתיהן, חטף נשים, קשישים וילדים. זה לא רק פשע מלחמה, של למעלה מ-1300 הרוגים, כ-200 חטופים ומעל ל-3000 פצועים, אלא התנהגות ברברית ולא אנושית שאין לה שום צידוק ולגיטימציה. אני יודעת שכל אחד ואחת מאיתנו מכיר מישהו שנהרג, נפצע או נחטף, או קשור בעקיפין לנפגעים דרך קרובי משפחה ומכרים. הלב נשבר.

בחשיכה האיומה שאופפת אותנו מתגלים סיפורי גבורה מתוך התופת של אזרחים ואנשי כוחות הביטחון, סולידריות של החברה הערבית והתייצבות מדהימה של אנשי המחאה והחברה האזרחית. עכשיו זה הזמן לתמוך האחד בשנייה.

האמירה של שר האוצר סמוטריץ’, שמציע להילחם בעזה כאילו אין שם חטופים, מקוממת כל-כך. הוא גילה יותר אמפתיה לפוגרומיסטים בחווארה, מאשר לילדים קטנים, קשישים, גברים, נשים – כל אלה הם כלום ושום דבר עבורו. סמוטריץ’ וחברי הממשלה חייבים לזכור, שגם במצב מלחמה צריך להימנע מפגיעה באוכלוסייה אזרחית לא מעורבת.

יום שני הקרוב, היום שבו ייפתח מושב החורף של הכנסת, יהיה גם יומה האחרון של נשיאת בית המשפט העליון, השופטת אסתר חיות, בתפקידה. מינוי המחליף שלה לא נראה באופק. ראש הממשלה, נתניהו, בזבז שנה שלמה על קידום מהפכה משטרית שנועדה להחליש את עצמאות מערכת המשפט ולחלץ אותו מהכלא, והתעלם באופן נפשע מכל אזהרות ראשי מערכת הביטחון בעבר ובהווה. בתום המלחמה, כשהביטחון יחזור לאזרחי ישראל, ממשלת החירום שהוקמה תצטרך להתפרק. מהכישלון הזה נתניהו וחברי ממשלתו לא יוכלו לברוח. מגיעה לנו ממשלה שמתייחסת ברצינות למדינה הזאת, לאזרחיה, כדי שתהיה לנו תקומה.

פרנסס

פרנסס רדאי

משמשת כפרופסור אמריטה בקתדרה לדיני עבודה ע”ש ליברמן, בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית ומשמשת כפרופסור מן המניין במסלול האקדמי המכללה למינהל, שם היא מכהנת גם כיושבת ראש תוכנית המוסמך וכנשיאה של כבוד במרכז קונקורד לחקר קליטת המשפט הבינלאומי בישראל. רדאי הייתה חברה בקבוצת עבודה של מועצת זכויות האדם של האו”ם לעניין הפליה נגד נשים. נוסף על כך, היא פעילת זכויות אדם בולטת ופמיניסטית.

ד”ר מהא כרכבי-סבאח

מרצה בכירה במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב. היא בעלת תואר שלישי בסוציולוגיה מאוניברסיטת תל-אביב (2015), פוסט-דוקטורט ב- Centre for Gender Studies, SOAS, University of London (2015-2016), פוסט-דוקטורט בחוג לסוציולוגיה באוניברסיטת תל-אביב (2016-2017), ופוסט-דוקטורט במכון המפרי לחקר חברתי, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב (2018-2020).
תחומי העניין של ד”ר מהא כרכבי-סבאח מתמקדים בקשר בין שינויים חברתיים, התנהגות משפחתית ואי-שוויון מגדרי בחברות הנמצאות בתהליכי שינוי ובאופן ספציפי בחברה הערבית פלסטינית בישראל. מחקריה מפנים את תשומת הלב לחקר חיי משפחה ותעסוקה, תוך הפעלה משולבת של “עדשה אתנית” ו”עדשה מגדרית” ושימת לב לנקודת המבט של נשים ערביות פלסטיניות, קבוצה המאופיינת בהצטלבויות בין מיקומי שוליים מרובים, שלאורך השנים נשארה סמויה מן העין המחקרית. מחקריה של ד”ר כרכבי-סבאח מפורסמים בכתבי-עת מקצועיים שפיטים ופרקים בספרים מדעיים הנחשבים כחלוצים בתחום של חקר משפחה, עבודה ושוויון מגדרי.

דילוג לתוכן