חיפוש
סגור את תיבת החיפוש
חיפוש
סגור את תיבת החיפוש
EN

מעצרים מינהליים: נשק למשטר דיקטטורי נגד הציבור

פייסבוק
טוויטר
ווטסאפ
טלגרם

>> לקריאת נייר העמדה המלא

נייר עמדה זה הוא תגובה להצעת החוק הפרטית שצפויה להידון בוועדת השרים לחקיקה ב-2.7.23, אשר מציעה לתת לשר לביטחון לאומי את הסמכות להוציא צווי מעצר מינהלי בתוך שטחי מדינת ישראל, מטעמים עמומים של “ביטחון הציבור”, וכן להטיל הגבלות על חירויותיו של אדם, כגון על תנועה בתוך המדינה ויציאה ממנה, איסור שימוש באינטרנט, איסור עבודה או עיסוק במקום מסוים, חובת מגורים במקום מסוים ועוד. זאת לאחר שבתיקון 37 לפקודת המשטרה [נוסח חדש], תשל”א-1971, כבר עוגנה רשמית הפוליטיזציה של המשטרה באמצעות קביעת כפיפותה לשר לביטחון לאומי, וכן עוגנה סמכות השר להתוות מדיניות ולקבוע את מדיניות האכיפה והחקירות של המשטרה.

מכון זולת מתנגד באופן מוחלט למעצר מינהלי, של כל אדם באשר הוא. אף שהחוק הבין-לאומי מתיר מעצרים מניעתיים בנסיבות ביטחוניות חריגות, מעצרים אלה סותרים את הזכות הבסיסית של כל אדם להליך הוגן, וכן את הזכויות לכבוד, לחירות ולשוויון. כבר כיום מדינת ישראל עושה שימוש מסיבי בכלי של המעצר המינהלי כדי להחזיק במעצר המוני פלסטינים, גברים, נשים ואף ילדים, מבלי שמנוהל הליך משפטי נגדם, מבלי שמוצגות ראיות ברף הנדרש, ומבלי שניתנת להם ולבאי כוחם הזדמנות ממשית להתגונן ולהגיב לראיות.

ההצעה מתאימה למשטרים דיקטטוריים כגון בסין, רוסיה, וייטנאם, ונצואלה ובלארוס, העושים בכלים אלה שימוש לצרכי פנים. במדינות אלה נעשה שימוש תדיר במעצרים מניעתיים כדי להגביל את החירויות של פעילי זכויות האדם, פעילי האופוזיציה, מיעוטים ועיתונאים, מאחר שהם מבקרים את המשטרים ומערערים עליהם, וכדי להרתיע אחרים מלהצטרף לאופוזיציה. בישראל ההקשר הביטחוני וכן ההקשר הנוכחי שבו עולה ההצעה, של כישלון רשויות החוק בטיפול בפשיעה בחברה הערבית, ישמשו להצדקת ההפרה הגורפת של זכויות המיעוט הערבי בראש ובראשונה, בנוסף למיעוטים אחרים ולמפגינים נגד הממשלה.

דבר נשיאת מכון זולת לשוויון ולזכויות אדם, זהבה גלאון:

אין לי מילים לתאר את גודל הזוועה.

החמאס ביצע טבח בצעירים במסיבה, במשפחות בבתיהן, חטף נשים, קשישים וילדים. זה לא רק פשע מלחמה, של למעלה מ-1300 הרוגים, כ-200 חטופים ומעל ל-3000 פצועים, אלא התנהגות ברברית ולא אנושית שאין לה שום צידוק ולגיטימציה. אני יודעת שכל אחד ואחת מאיתנו מכיר מישהו שנהרג, נפצע או נחטף, או קשור בעקיפין לנפגעים דרך קרובי משפחה ומכרים. הלב נשבר.

בחשיכה האיומה שאופפת אותנו מתגלים סיפורי גבורה מתוך התופת של אזרחים ואנשי כוחות הביטחון, סולידריות של החברה הערבית והתייצבות מדהימה של אנשי המחאה והחברה האזרחית. עכשיו זה הזמן לתמוך האחד בשנייה.

האמירה של שר האוצר סמוטריץ’, שמציע להילחם בעזה כאילו אין שם חטופים, מקוממת כל-כך. הוא גילה יותר אמפתיה לפוגרומיסטים בחווארה, מאשר לילדים קטנים, קשישים, גברים, נשים – כל אלה הם כלום ושום דבר עבורו. סמוטריץ’ וחברי הממשלה חייבים לזכור, שגם במצב מלחמה צריך להימנע מפגיעה באוכלוסייה אזרחית לא מעורבת.

יום שני הקרוב, היום שבו ייפתח מושב החורף של הכנסת, יהיה גם יומה האחרון של נשיאת בית המשפט העליון, השופטת אסתר חיות, בתפקידה. מינוי המחליף שלה לא נראה באופק. ראש הממשלה, נתניהו, בזבז שנה שלמה על קידום מהפכה משטרית שנועדה להחליש את עצמאות מערכת המשפט ולחלץ אותו מהכלא, והתעלם באופן נפשע מכל אזהרות ראשי מערכת הביטחון בעבר ובהווה. בתום המלחמה, כשהביטחון יחזור לאזרחי ישראל, ממשלת החירום שהוקמה תצטרך להתפרק. מהכישלון הזה נתניהו וחברי ממשלתו לא יוכלו לברוח. מגיעה לנו ממשלה שמתייחסת ברצינות למדינה הזאת, לאזרחיה, כדי שתהיה לנו תקומה.

פרנסס

פרנסס רדאי

משמשת כפרופסור אמריטה בקתדרה לדיני עבודה ע”ש ליברמן, בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית ומשמשת כפרופסור מן המניין במסלול האקדמי המכללה למינהל, שם היא מכהנת גם כיושבת ראש תוכנית המוסמך וכנשיאה של כבוד במרכז קונקורד לחקר קליטת המשפט הבינלאומי בישראל. רדאי הייתה חברה בקבוצת עבודה של מועצת זכויות האדם של האו”ם לעניין הפליה נגד נשים. נוסף על כך, היא פעילת זכויות אדם בולטת ופמיניסטית.

ד”ר מהא כרכבי-סבאח

מרצה בכירה במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב. היא בעלת תואר שלישי בסוציולוגיה מאוניברסיטת תל-אביב (2015), פוסט-דוקטורט ב- Centre for Gender Studies, SOAS, University of London (2015-2016), פוסט-דוקטורט בחוג לסוציולוגיה באוניברסיטת תל-אביב (2016-2017), ופוסט-דוקטורט במכון המפרי לחקר חברתי, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב (2018-2020).
תחומי העניין של ד”ר מהא כרכבי-סבאח מתמקדים בקשר בין שינויים חברתיים, התנהגות משפחתית ואי-שוויון מגדרי בחברות הנמצאות בתהליכי שינוי ובאופן ספציפי בחברה הערבית פלסטינית בישראל. מחקריה מפנים את תשומת הלב לחקר חיי משפחה ותעסוקה, תוך הפעלה משולבת של “עדשה אתנית” ו”עדשה מגדרית” ושימת לב לנקודת המבט של נשים ערביות פלסטיניות, קבוצה המאופיינת בהצטלבויות בין מיקומי שוליים מרובים, שלאורך השנים נשארה סמויה מן העין המחקרית. מחקריה של ד”ר כרכבי-סבאח מפורסמים בכתבי-עת מקצועיים שפיטים ופרקים בספרים מדעיים הנחשבים כחלוצים בתחום של חקר משפחה, עבודה ושוויון מגדרי.

דילוג לתוכן