נייר עמדה זה הוא תגובה להצעת החוק הפרטית שצפויה להידון בוועדת השרים לחקיקה ב-2.7.23, אשר מציעה לתת לשר לביטחון לאומי את הסמכות להוציא צווי מעצר מינהלי בתוך שטחי מדינת ישראל, מטעמים עמומים של “ביטחון הציבור”, וכן להטיל הגבלות על חירויותיו של אדם, כגון על תנועה בתוך המדינה ויציאה ממנה, איסור שימוש באינטרנט, איסור עבודה או עיסוק במקום מסוים, חובת מגורים במקום מסוים ועוד. זאת לאחר שבתיקון 37 לפקודת המשטרה [נוסח חדש], תשל”א-1971, כבר עוגנה רשמית הפוליטיזציה של המשטרה באמצעות קביעת כפיפותה לשר לביטחון לאומי, וכן עוגנה סמכות השר להתוות מדיניות ולקבוע את מדיניות האכיפה והחקירות של המשטרה.
מכון זולת מתנגד באופן מוחלט למעצר מינהלי, של כל אדם באשר הוא. אף שהחוק הבין-לאומי מתיר מעצרים מניעתיים בנסיבות ביטחוניות חריגות, מעצרים אלה סותרים את הזכות הבסיסית של כל אדם להליך הוגן, וכן את הזכויות לכבוד, לחירות ולשוויון. כבר כיום מדינת ישראל עושה שימוש מסיבי בכלי של המעצר המינהלי כדי להחזיק במעצר המוני פלסטינים, גברים, נשים ואף ילדים, מבלי שמנוהל הליך משפטי נגדם, מבלי שמוצגות ראיות ברף הנדרש, ומבלי שניתנת להם ולבאי כוחם הזדמנות ממשית להתגונן ולהגיב לראיות.
ההצעה מתאימה למשטרים דיקטטוריים כגון בסין, רוסיה, וייטנאם, ונצואלה ובלארוס, העושים בכלים אלה שימוש לצרכי פנים. במדינות אלה נעשה שימוש תדיר במעצרים מניעתיים כדי להגביל את החירויות של פעילי זכויות האדם, פעילי האופוזיציה, מיעוטים ועיתונאים, מאחר שהם מבקרים את המשטרים ומערערים עליהם, וכדי להרתיע אחרים מלהצטרף לאופוזיציה. בישראל ההקשר הביטחוני וכן ההקשר הנוכחי שבו עולה ההצעה, של כישלון רשויות החוק בטיפול בפשיעה בחברה הערבית, ישמשו להצדקת ההפרה הגורפת של זכויות המיעוט הערבי בראש ובראשונה, בנוסף למיעוטים אחרים ולמפגינים נגד הממשלה.
