>> لقراءة الملخّص باللّغة العربية ، اضغط هنا | לקריאת תקציר בשפה הערבית
דוח זה סוקר את החסמים העומדים בפני נשים ערביות המונעים את כניסתן והשתלבותן בשוק התעסוקה בישראל. הדוח מתמקד בשני חסמים מרכזיים, אשר יש תמימות דעים בספרות האקדמית והמקצועית לגבי השפעתם על שיעור השתתפותן של נשים ערביות בשוק התעסוקה: היעדר תחבורה ציבורית נאותה והיעדר מסגרות לילדים מתחת לגיל 3 (מעונות יום).
בעשור הראשון של שנות האלפיים ומאז תחילתו של השיח הציבורי על אודות העלאת אחוז התעסוקה של נשים ערביות בישראל והשפעתו על המשק הישראלי, נתקבלו החלטות ממשלה שונות (לרבות במסגרת תוכניות חומש) שקבעו יעדים להעלאת אחוזי התעסוקה בקרב נשים ערביות לצד תוכניות לעידוד תעסוקה. שלוש החלטות ממשלה עיקריות נתקבלו בתקופה זו: החלטת ממשלה מספר 1994 שהציבה יעדי תעסוקה לשנת 2020 בשיעור של 40%; החלטת ממשלה מספר 198 שהציבה יעדי תעסוקה לשנת 2030 בשיעור של 53%; והחלטת הממשלה 550 אשר הציבה יעד תעסוקה לנשים ערביות בגילאי העבודה העיקריים בשיעור של 46.3% לשנת 2026.
מהותן של החלטות ממשלה אלה היא צמצום פערים (כלשונן) והן קובעות רף מחויבות נמוך של צמצום פערים, ולא השגת שוויון מהותי בין האזרחים הערבים והיהודים במדינה. כך למשל, היעדים להעלאת אחוז התעסוקה של נשים ערביות שאמורים להיות מושגים עד שנת 2030 מגיעים עד ל-53% בעוד שיעור התעסוקה של הנשים היהודיות עומד כבר היום על 83%. מצב דברים זה מראה שגם אם יושגו היעדים שהציבה הממשלה, מגמת חוסר השוויון בין שתי הקבוצות תמשיך להתקיים ונשים ערביות עדיין יהיו בתחתית סולם ההשתתפות בשוק העבודה בישראל.
תוכניות החומש, טובות ככל שיהיו, מהוות הסדר חריג לתיקון עיוות מסוים ולסגירת פערים. עם זאת, אין בהן כדי להבטיח מימוש שוויוני של זכויות האזרחים הערבים במדינת ישראל בכל הנוגע להקצאה של משאבים ושירותים בסיסיים. כפי שמוסבר בדוח, פעמים רבות אין מימוש מלא להקצאות התקציבים שקובעות תוכניות אלה ובמקרה הטוב המימוש הוא חלקי בלבד.
במציאות שבה יישובי האוכלוסייה הערבית מאופיינים בפערי תשתיות בהיקף של מיליארדי שקלים, לא מספיקה הקצאה של תקציבים בתוכניות חומש התלויות ברצונן הטוב של ממשלות המונעות משיקולים פוליטיים, אלא דרושה מחויבות המעוגנת בחוק לפעול לקידום שוויון פורמלי ומהותי הן בהפעלת מדיניות שוויונית והן בהקצאה שוויונית של משאבים. אין בכך כדי להבטיח יישום שוויוני של המדיניות, אך זהו צעד ראשוני והכרחי כדי לעקוב אחר יישום החלטות כאמור.
כדי לשפר את אופן המימוש של זכויות האזרחיות והאזרחים הערבים במדינה, מכון זולת מציע בדוח זה הצעות לתיקוני חוק ותקנות אשר יבססו חובה לשקול שיקולים הנוגעים לשוויון ולקידום השוויון בעת קבלת החלטות לאישור, הקמה, תקצוב וסבסוד של מעונות יום ותשתיות תחבורה. הצעות אלה עשויות לשפר את יכולת המעקב והפיקוח של החברה האזרחית והרשויות השונות (במיוחד הרשות המחוקקת והרשות השופטת) על מימוש השוויון וצמצום או התרחבות הפערים.
לקריאה נוספת:
