חיפוש
Close this search box.
חיפוש
Close this search box.
EN

חסמים מרכזיים בתעסוקת נשים ערביות בישראל: תחבורה ציבורית ומעונות יום

פייסבוק
טוויטר
ווטסאפ
טלגרם

>> לקריאת הדוח המלא

>> لقراءة الملخّص باللّغة العربية ، اضغط هنا | לקריאת תקציר בשפה הערבית

דוח זה סוקר את החסמים העומדים בפני נשים ערביות המונעים את כניסתן והשתלבותן בשוק התעסוקה בישראל. הדוח מתמקד בשני חסמים מרכזיים, אשר יש תמימות דעים בספרות האקדמית והמקצועית לגבי השפעתם על שיעור השתתפותן של נשים ערביות בשוק התעסוקה: היעדר תחבורה ציבורית נאותה והיעדר מסגרות לילדים מתחת לגיל 3 (מעונות יום).

בעשור הראשון של שנות האלפיים ומאז תחילתו של השיח הציבורי על אודות העלאת אחוז התעסוקה של נשים ערביות בישראל והשפעתו על המשק הישראלי, נתקבלו החלטות ממשלה שונות (לרבות במסגרת תוכניות חומש) שקבעו יעדים להעלאת אחוזי התעסוקה בקרב נשים ערביות לצד תוכניות לעידוד תעסוקה. שלוש החלטות ממשלה עיקריות נתקבלו בתקופה זו: החלטת ממשלה מספר 1994 שהציבה יעדי תעסוקה לשנת 2020 בשיעור של 40%; החלטת ממשלה מספר 198 שהציבה יעדי תעסוקה לשנת 2030 בשיעור של 53%; והחלטת הממשלה 550 אשר הציבה יעד תעסוקה לנשים ערביות בגילאי העבודה העיקריים בשיעור של 46.3% לשנת 2026.

מהותן של החלטות ממשלה אלה היא צמצום פערים (כלשונן) והן קובעות רף מחויבות נמוך של צמצום פערים, ולא השגת שוויון מהותי בין האזרחים הערבים והיהודים במדינה. כך למשל, היעדים להעלאת אחוז התעסוקה של נשים ערביות שאמורים להיות מושגים עד שנת 2030 מגיעים עד ל-53% בעוד שיעור התעסוקה של הנשים היהודיות עומד כבר היום על 83%. מצב דברים זה מראה שגם אם יושגו היעדים שהציבה הממשלה, מגמת חוסר השוויון בין שתי הקבוצות תמשיך להתקיים ונשים ערביות עדיין יהיו בתחתית סולם ההשתתפות בשוק העבודה בישראל.

תוכניות החומש, טובות ככל שיהיו, מהוות הסדר חריג לתיקון עיוות מסוים ולסגירת פערים. עם זאת, אין בהן כדי להבטיח מימוש שוויוני של זכויות האזרחים הערבים במדינת ישראל בכל הנוגע להקצאה של משאבים ושירותים בסיסיים. כפי שמוסבר בדוח, פעמים רבות אין מימוש מלא להקצאות התקציבים שקובעות תוכניות אלה ובמקרה הטוב המימוש הוא חלקי בלבד.

במציאות שבה יישובי האוכלוסייה הערבית מאופיינים בפערי תשתיות בהיקף של מיליארדי שקלים, לא מספיקה הקצאה של תקציבים בתוכניות חומש התלויות ברצונן הטוב של ממשלות המונעות משיקולים פוליטיים, אלא דרושה מחויבות המעוגנת בחוק לפעול לקידום שוויון פורמלי ומהותי הן בהפעלת מדיניות שוויונית והן בהקצאה שוויונית של משאבים. אין בכך כדי להבטיח יישום שוויוני של המדיניות, אך זהו צעד ראשוני והכרחי כדי לעקוב אחר יישום החלטות כאמור.

כדי לשפר את אופן המימוש של זכויות האזרחיות והאזרחים הערבים במדינה, מכון זולת מציע בדוח זה הצעות לתיקוני חוק ותקנות אשר יבססו חובה לשקול שיקולים הנוגעים לשוויון ולקידום השוויון בעת קבלת החלטות לאישור, הקמה, תקצוב וסבסוד של מעונות יום ותשתיות תחבורה. הצעות אלה עשויות לשפר את יכולת המעקב והפיקוח של החברה האזרחית והרשויות השונות (במיוחד הרשות המחוקקת והרשות השופטת) על מימוש השוויון וצמצום או התרחבות הפערים.

לקריאה נוספת:

>> עו”ד שירין בטשון בוועדה לקידום מעמד האישה בכנסת: “בעיית השורש בתעסוקת נשים ערביות היא בחסמים מבניים ופוליטים, ובעיקר תחבורה ציבורית והעדר מסגרות לילדים”

>> כנס זולת: חסמים בתעסוקת נשים ערביות 

דבר נשיאת מכון זולת לשוויון ולזכויות אדם, זהבה גלאון:

אין לי מילים לתאר את גודל הזוועה.

החמאס ביצע טבח בצעירים במסיבה, במשפחות בבתיהן, חטף נשים, קשישים וילדים. זה לא רק פשע מלחמה, של למעלה מ-1300 הרוגים, כ-200 חטופים ומעל ל-3000 פצועים, אלא התנהגות ברברית ולא אנושית שאין לה שום צידוק ולגיטימציה. אני יודעת שכל אחד ואחת מאיתנו מכיר מישהו שנהרג, נפצע או נחטף, או קשור בעקיפין לנפגעים דרך קרובי משפחה ומכרים. הלב נשבר.

בחשיכה האיומה שאופפת אותנו מתגלים סיפורי גבורה מתוך התופת של אזרחים ואנשי כוחות הביטחון, סולידריות של החברה הערבית והתייצבות מדהימה של אנשי המחאה והחברה האזרחית. עכשיו זה הזמן לתמוך האחד בשנייה.

האמירה של שר האוצר סמוטריץ’, שמציע להילחם בעזה כאילו אין שם חטופים, מקוממת כל-כך. הוא גילה יותר אמפתיה לפוגרומיסטים בחווארה, מאשר לילדים קטנים, קשישים, גברים, נשים – כל אלה הם כלום ושום דבר עבורו. סמוטריץ’ וחברי הממשלה חייבים לזכור, שגם במצב מלחמה צריך להימנע מפגיעה באוכלוסייה אזרחית לא מעורבת.

יום שני הקרוב, היום שבו ייפתח מושב החורף של הכנסת, יהיה גם יומה האחרון של נשיאת בית המשפט העליון, השופטת אסתר חיות, בתפקידה. מינוי המחליף שלה לא נראה באופק. ראש הממשלה, נתניהו, בזבז שנה שלמה על קידום מהפכה משטרית שנועדה להחליש את עצמאות מערכת המשפט ולחלץ אותו מהכלא, והתעלם באופן נפשע מכל אזהרות ראשי מערכת הביטחון בעבר ובהווה. בתום המלחמה, כשהביטחון יחזור לאזרחי ישראל, ממשלת החירום שהוקמה תצטרך להתפרק. מהכישלון הזה נתניהו וחברי ממשלתו לא יוכלו לברוח. מגיעה לנו ממשלה שמתייחסת ברצינות למדינה הזאת, לאזרחיה, כדי שתהיה לנו תקומה.

פרנסס

פרנסס רדאי

משמשת כפרופסור אמריטה בקתדרה לדיני עבודה ע”ש ליברמן, בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית ומשמשת כפרופסור מן המניין במסלול האקדמי המכללה למינהל, שם היא מכהנת גם כיושבת ראש תוכנית המוסמך וכנשיאה של כבוד במרכז קונקורד לחקר קליטת המשפט הבינלאומי בישראל. רדאי הייתה חברה בקבוצת עבודה של מועצת זכויות האדם של האו”ם לעניין הפליה נגד נשים. נוסף על כך, היא פעילת זכויות אדם בולטת ופמיניסטית.

ד”ר מהא כרכבי-סבאח

מרצה בכירה במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב. היא בעלת תואר שלישי בסוציולוגיה מאוניברסיטת תל-אביב (2015), פוסט-דוקטורט ב- Centre for Gender Studies, SOAS, University of London (2015-2016), פוסט-דוקטורט בחוג לסוציולוגיה באוניברסיטת תל-אביב (2016-2017), ופוסט-דוקטורט במכון המפרי לחקר חברתי, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב (2018-2020).
תחומי העניין של ד”ר מהא כרכבי-סבאח מתמקדים בקשר בין שינויים חברתיים, התנהגות משפחתית ואי-שוויון מגדרי בחברות הנמצאות בתהליכי שינוי ובאופן ספציפי בחברה הערבית פלסטינית בישראל. מחקריה מפנים את תשומת הלב לחקר חיי משפחה ותעסוקה, תוך הפעלה משולבת של “עדשה אתנית” ו”עדשה מגדרית” ושימת לב לנקודת המבט של נשים ערביות פלסטיניות, קבוצה המאופיינת בהצטלבויות בין מיקומי שוליים מרובים, שלאורך השנים נשארה סמויה מן העין המחקרית. מחקריה של ד”ר כרכבי-סבאח מפורסמים בכתבי-עת מקצועיים שפיטים ופרקים בספרים מדעיים הנחשבים כחלוצים בתחום של חקר משפחה, עבודה ושוויון מגדרי.

דילוג לתוכן