נייר עמדה זה מוגש לוועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת ביום 12 לפברואר 2023 ודנה בהצעה לקבוע איסור ביקורת שיפוטית על חוקי יסוד. עמדת מכון זולת היא כי התיקון המוצע עלול להביא לפירוק מוחלט של המסגרת החוקתית, הרעועה ממילא, במדינת ישראל. הוא יאפשר לממשלה, השולטת לחלוטין בכנסת, לחוקק חוקי יסוד פרסונליים ובניגוד עניינים, על פי צורכי השעה המשתנים. ההצעה תחסום כל אפשרות לביקורת שיפוטית על חוקי יסוד במישור הצורני, ולמעשה נועדה לבלום את ההתפתחות בפסיקת בג”ץ של דוקטרינת “השימוש לרעה בסמכות המכוננת”. על פי דוקטרינה זו נבחנת ההתאמה הצורנית של חוק היסוד לנורמה חוקתית מבחינת יציבותה, כלליותה והתאמתה למארג החוקתי הקיים.
כך למשל, אם הקואליציה תגלה שהיא יורדת בסקרים לקראת הבחירות, היא תוכל לחוקק תיקון שיאריך את כהונת הכנסת הנוכחית. הממשלה תוכל להאריך מראש לשנים ארוכות את כהונת ראש הממשלה הנוכחי (בנפרד מכהונת הכנסת). הקואליציה תוכל לחוקק תיקונים שיתירו לחברי הכנסת והממשלה הנוכחיים לקבל שכר או תרומות מגורמים פרטיים, ללא שום מגבלה. הקואליציה גם תוכל לחוקק תיקון שיגדיל את מספר החברים בכנסת לצורך הצבעה נקודתית שהתברר שאין לה רוב מובטח בה.
התיקון המוצע יאפשר לממשלה לחוקק חוקים שיפגעו, מבחינת תוכנם המהותי, באופן אנוש בעיקרון השוויון ובליבת הדמוקרטיה, ויכשירו שחיתות. הוא יקשה לבלום הצעות לחוקי יסוד שהן מסוכנות, מושחתות ולא דמוקרטיות כבר בשלב החקיקה.
מכון זולת ממליץ לחברי הכנסת המייצגים את הציבור הדמוקרטי:
- אף על פי שמדובר בהצעה העוסקת ישירות בסוגיית הביקורת השיפוטית על חוקי יסוד, כאשר העמדה המסורתית של הכנסת היא התנגדות לביקורת כזו, ההצעה בלתי נפרדת מהמהלך הכולל לביצוע מהפכה משטרית ולאפשר לממשלה שליטה מוחלטת ברשות המחוקקת והמבצעת.
- יש לסרב להתחיל בדיון בטרם תחשוף הממשלה את מלוא ״הפרקים” של חבילת תיקוני החקיקה שבכוונתה לקדם על בסיס ההסכמים הקואליציוניים. “שיטת הסלמי” נועדה לבלבל את חברי הכנסת והציבור לגבי המהלך הכולל שהממשלה מתכננת לביצוע מהפכה משטרית. יש לסרב לדון בכל הצעת תיקון חוק בנפרד, אלא יש להתייחס לתיקונים כמכלול ההופך את המשטר לסמכותני ומבטל לחלוטין את האיזונים והבלמים בין הרשויות.
- יש לסרב לחסימת הביקורת השיפוטית על חוקי יסוד הן מבחינה צורנית והן מבחינה תוכנית-מהותית, ולא להסתפק ב”פשרה” של הותרת ביקורת המצומצמת לאיתור פגם קיצוני בהליך החקיקה בלבד (למשל, אם חוק היסוד תוקן שלא על פי הוראת שריון). זאת מאחר שהממשלה השולטת באופן מוחלט בכנסת תוכל לחוקק חוקי יסוד באופן פרוצדורלי תקין לכאורה, אך אלה עדיין יפגעו, מבחינה צורנית או תוכנם המהותי, באופן אנוש בעיקרון השוויון ובליבת הדמוקרטיה.
