נייר עמדה זה הוגש לוועדת “חוקה חוק ומשפט” של הכנסת בעת הדיונים על ההצעות להחלשת מערכת המשפט. מוצגות בו השפעותיה האפשריות של הרפורמה, ככל שהיא נוגעת לכוחם של יועצים משפטיים ושל בג”ץ ככלי המאזן את החלטות הממשלה ולאופן שבו הפגיעה באיזון זה מסכנת את בריאות הציבור.
בנייר מפורטות הנקודות הבאות:
1. בג”ץ הוא הגוף המרכזי המאפשר לנפגעים מהחלטות שלטוניות להביע את עמדתם
להחלטות שלטוניות השפעה משמעותית על בריאות הציבור, גם כשההחלטות לא רפואיות – החל ממדיניות מיסוי דרך תכנון עירוני ועוד. לכן, ביטול הביקורת השיפוטית על החלטות שלטוניות משמעו הסרת ההגנה על בריאות הציבור. ניסיון העבר מראה כי הביקורת של בג”ץ הובילה לא פעם לחשיבה מחדש ולעריכת התאמות במדיניות שהגנו על זכויות הפרט, למשל בהקשר של המגבלות שהוטלו על הציבור במטרה למנוע את התפשטות מגפת הקורונה.
2. סמכות בג”ץ לבחון את המדיניות השלטונית מבססת את האמון בה
גם במקרים שבהם נדחות עתירות המוגשות לבג”ץ מטעם הנפגעים מהחלטות שלטוניות, אישור מצד בג”ץ למדיניות השלטונית מבסס את האמון במדיניות זו.
3. החלשת שומרי סף המגינים על בריאות הציבור
ברפורמה המוצעת צוינו בשלבים שונים רכיבים נוספים, כמו החלשת הייעוץ המשפטי העצמאי, הוספת פסקת התגברות ושינוי באופן מינוי השופטים, היכולים אף הם להשפיע על האיזונים והבלמים הנדרשים לצורך הגנה על בריאות הציבור.
4. סולידריות חברתית: מרכיב חיוני ליישום מדיניות בריאות הציבור
התמודדות עם משברים בתחום הבריאות מחייבת כאמור פעולה קולקטיבית. מגפת הקורונה המחישה לכולנו כי הנכונות לבידוד, לעטיית מסכה, לחיסון – כדי שלא להדביק אחרים – מבוססת על סולידריות, כלומר, על תחושת שייכות והזדהות, המובילה לנכונות לפעול למען הטוב המשותף. המחלוקת הציבורית העמוקה באשר לרפורמה המוצעת במערכת המשפט בישראל, הנוגעת בין היתר לסמכות בג”ץ לבקר החלטות שלטוניות, פוגעת בלכידות החברתית ומכאן קצרה הדרך לפגיעה בסולידריות. שחיקת הסולידריות תכשיל התמודדות עם משברים בריאותיים שעוד נכונו לנו.
הנחת היסוד, אשר לפיה “בריאות” במובן הרחב כוללת הגנה על זכויות הפרט והקהילה, לצד ההבנה כי לשם יישום מדיניות בתחום בריאות הציבור נדרש אמון הציבור, מובילות למסקנה כי חשוב לשמור על האיזונים והבלמים, לרבות סמכותו של בג”ץ לבחון ולבקר את ההחלטות השלטוניות. לנוכח חשיבותם של בלמים לאיזון הרשות המחוקקת ושל אמון הציבור כולו בהחלטות המדינה לשם התמודדות עם משברים בתחום הבריאות, יש להימנע משינויים במערכת המשפט ככלל ובסמכות בג”ץ בפרט, שאינם זוכים להסכמה ציבורית רחבה.
