אורחות ואורחים נכבדים,
כבוד ראש הממשלה יאיר לפיד, שרים ושרות, חברי הכנסת
תודה רבה על ההגעה וההשתתפות בוועידת ישראל לדמוקרטיה. תסלחו לי על הבוטות, אבל על איזו דמוקרטיה אנחנו מדברים בדיוק?
כולנו מכירים את התפיסה של "דמוקרטיה, אבל": דמוקרטיה, בחירות, פרלמנט, בית משפט – אבל כמה קילומטרים מפה חיילים חודרים מעשה שגרה לבתים של פלסטינים נטולי זכויות, שלא זכאים להחליט על גורלם, שאינם שותפים בקבלת ההחלטות שחלות עליהם, שלבתים שלהם ניתן להכנס בשעת לילה בלי צו שופט, שהילדים שלהם נלקחים למעצר בהחלטה של מ"מ. יום-יום, לילה-לילה.
דמוקרטיה, אבל: נשים הן אזרחים סוג ב', לפחות ככה עשרות חברי כנסת ונבחרי ציבור רואים אותנו ורוצים להחזיר אותנו למעמד של "בשלושה דברים האשה נקנית״. בשתי מפלגות נשים בכלל לא יכולות להתמודד. ארגון ממומן מכספי אוליגרכים זרים מפעיל לחץ לא יאומן על שרים וחברי כנסת כדי למנוע מהממשלה לחתום על אמנת איסטנבול, אמנה שמטרתה למנוע אלימות נגד נשים, ורצח נשים. הם לא בעד אלימות, חלילה, הם פשוט לא נגד.
דמוקרטיה, אבל: זוג שרוצה להתחתן חייב להכפיף את עצמו לרבנות או למוסד דתי אחר, ואיננו יכול פשוט להירשם כזוג נשוי. המעמד האישי של כולנו נקבע על ידי גברים עם דעות אפלות. מדדים בינלאומיים קובעים שוב ושוב שחופש הדת בישראל שקול לזה שבסעודיה ובאיראן – אפס.
דמוקרטיה, אבל: בישראל יוצאים לבחירות. כן. היו לנו 5 כאלו בארבע השנים האחרונות.
דמוקרטיה, אבל: ואני יכולה להמשיך, אבל אין לי ספק שאתם יכולים להמשיך אותי ולחשוב על דוגמאות בעצמכם. לא באתי לכאן כדי להציג בפניכן את הקטלוג. באתי כדי להזהיר שבדמוקרטיה שלנו יש פגם מובנה, שקיים מיום יסוד המדינה, ושהוא מחייב תיקון דחוף.
ישראל נולדה כדמוקרטיה, אבל. אנחנו במכון זולת לשוויון וזכויות אדם, פרסמנו לאחרונה דו״ח מקיף ונוקב שכתב עו"ד איתי מק, "דמוקרטיה לכאורה: מצב המשטר בישראל." הדו״ח מגדיר בצורה מדויקת את המודל של ה״סו- קולד״ הדמוקרטיה הישראלית, ככזה שמעולם לא היה משטר דמוקרטי ליברלי, אלא משטר המכיל בתוכו מרכיבים סמכותניים לצד ליברליים.
הדוגמא המובהקת ביותר והנשכחת ביותר היא שהכנסת הראשונה כלל לא הייתה אמורה להיות כנסת: היא אמורה הייתה להיות אסיפה מכוננת, שתפקידה היה להציג חוקה לישראל. היה אפילו תאריך יעד: "לא יאוחר מה-1 באוקטובר 1948." אלא שלראש הממשלה הראשון של ישראל, דוד בן גוריון, היו תכניות אחרות. חוקה היתה כובלת את ידיו.
שנות שלטונו הארוכות של בן גוריון הכילו אלמנטים סמכותניים טהורים. הוא דיכא את שביתת הימאים על ידי גיוס מנהיגיהם למילואים. שב"כ עקב אחרי מנהיגי חירות ומפ"ם. וחשוב מכל – בין שנת 1948 ועד דצמבר 1966 הפעילה ישראל משטר צבאי על האוכלוסייה האזרחית הפלסטינית בישראל. למעשה, בכל שנותיה של ישראל יש רק שישה חודשים שבהן לא הפעילה משטר צבאי – בין דצמבר 66' ויוני 1967.
היו נקודות אור, כן. הן הגיעו בעיקר מבתי המשפט, שמדי פעם ריסנו את השלטון. כך, חופש העיסוק היה תלוי שנים רבות בפסיקת בג"צ. חופש העיתונות שלנו עדיין תלוי בשתי פסיקות של בג"צ. ממשלה אחרי ממשלה מסרבות להכיר בעקרון השוויון ולעגן אותו בחקיקת יסוד.
ממחלות ילדות קשה להתאושש, אבל זה קרה. המהפך ועליית הליכוד, יחד עם שורה של אירועים – מקריסת ברית המועצות ועד עלייתה של פקידות מקצועית ובלתי תלויה במפא"י – הובילה לכ-20 שנים של ליברליזציה, רובן בשנות ה80 וה90. המגמה הזאת נבלמה באחת עם עלייתו לשלטון של בנימין נתניהו, שהשתמש בתקדימים המושרשים של מפא"י ובן גוריון כדי לקדם מדיניות סמכותנית על טורבו, בה הוא ממשיך גם היום. נתניהו ושותפיו חותרים תחת המשטר הדמוקרטי בעקביות ומרוקנים אותו מתוכן: בימים האחרונים ראינו את תכניתו של סמוטריץ' להפיכת הכנסת לעיר מקלט לפושעים, בברכתו השקטה של נתניהו. נתניהו הביא לנו את בן גביר, שמתחזק בעקביות ושהגזענות שלו מתנרמלת והופכת לגיטימית. בשבועיים האחרונים היינו עדים לתקיפה של חיילים ופעילים שהם המשך ישיר למאות מקרי פשיעה לאומנית של טרוריסטים יהודים נגד פלסטינים, שקובעים עובדות בשטח ומעמיקים את הכיבוש. מסע תעמולה שקרי נגד ועדת הבחירות, מכשיר את הקרקע לטענות על זיופים מומצאים.
כדי להשתחרר ממורשת מפא"י, ישראל זקוקה לחוקה שהשוויון יהיה אבן היסוד שלה, אבל לא די בכך. בשבוע שעבר מכון זולת שיגר לכל ראשי המפלגות, שהצהירו שהן מחויבות להגנה על הערכים הליברליים, שורה של רפורמות והצעות חקיקה להצלת הדמוקרטיה. הצעות חוק לעיגון עקרון השוויון, למאבק בפייק ניוז, להגנה על זכות הביטוי והמחאה, לחזרה לממלכתיות, לחיזוק מנגנוני ההגנה על זכויות אדם, ולחיזוק העצמאות של החברה האזרחית. אני מנצלת את הבמה הזאת לקרוא לנבחרי הציבור – אמצו את הרפורמות שלנו, עצרו את המשך התחזקות המגמות הסמכותניות, שנתניהו ושותפיו עושים הכל כדי לחזק.
בלעדי עיגון ההגנות הללו, הדמוקרטיה הישראלית תתנוון וכל מה שישאר לנו הוא משטר נוסח אורבן – שלא במקרה נתמך על ידי הימין הישראלי. כל מה שיישאר הוא מסגרת ריקה של הליכה לבחירות, ריקה משום שהמשטר לא יאפשר בפועל את החלפתו.
צאו להצביע,
תודה לכם.
צפו בנאום של עינת עובדיה:
לקריאה נוספת:
>> דמוקרטיה לכאורה: מצב המשטר בישראל
