נייר עמדה זה מוגש לקראת הדיון בממשלה בנוגע להצטרפותה של מדינת ישראל לאמנת איסטנבול. מכון זולת מבקש במסמך זה לתמוך בהצטרפותה של ישראל לאמנה ולהביע הסתייגות עמוקה מהטיעונים שהועלו במכתבה של שרת הפנים שפורסם בתקשורת נגד ההצטרפות לאמנת איסטנבול, ולמנות את הנימוקים להסתייגויות אלו.
המלחמה בתופעת האלימות נגד נשים היא צו השעה. מנתונים שפורסמו לאחרונה עולה כי בין השנים 2020-2016 נרצחו בישראל 122 נשים, 40 אחוז מהן בידי בן זוג או בן זוג לשעבר; בשנת 2020 נפתחו במשטרת ישראל 20,326 תיקי חקירה בגין אלימות בין בני זוג, כאשר ב-87 אחוז מהתיקים הנפגעת היתה אישה; רק אחד מחמישה גברים שנגדם נפתח תיק במשטרה קיבל טיפול במרכז ייעודי וכ-60 אחוז מהגברים שנזקקו לטיפול לא קיבלו מענה. ההקשר הנכון לקריאת נתונים אלו הוא הקשר ההדוק שבין אלימות מינית ואלימות במשפחה לבין היעדר שוויון בין גברים ונשים – בגישה למשאבים במרחב הציבורי, בשוק העבודה ובבית. נכון להיום, מדינת ישראל אינה מצליחה לקדם מדיניות אחודה לצמצום האלימות המגדרית, ואינה מצליחה לתאם בין כלל הגורמים הנדרשים לשם קידום מדיניות שכזו. אמנת איסטנבול מציעה מסגרת, כלים ובסיס להשוואה לצורך קידום מדיניות, יישומה וניטורה באופן אפקטיבי.
להלן נבקש להציע טיעוני-נגד לטיעוניה של השרה שקד כפי שהובאו במכתבה, ולהראות כי החששות שהועלו בו אינם רק בלתי מבוססים מבחינה משפטית, אלא מבטאים עמדות בלתי ראויות, שמקומן לא יכירנו בעיצוב מדיניותה ארוכת הטווח של ישראל בנוגע למלחמה בתופעות האלימות נגד נשים.
>> לאתר הרשמי של אמנת איסטנבול
מאמרים שפורסמו על נייר העמדה:
>> 16.5.2022 – “איילת שקד, את מוזמנת לחזור למטבח” – נשיאת זולת זהבה גלאון, הארץ
מכתבים נוספים:
>> 24.11.2022 – מכתב לראשי מפלגות האופוזיציה לכבוד יום המאבק הבינלאומי באלימות נגד נשים
>> 8.9.2022 – מכתב לראש הממשלה יאיר לפיד: תמיכה בחתימה של מדינת ישראל על אמנת איסטנבול
>> 24.5.2022 – מכתב לשר המשפטים גדעון סער: תמיכה בחתימה של מדינת ישראל על אמנת איסטנבול
