EN

פסטיבל סולידריות לקולנוע וזכויות אדם: דברי פתיחה וסיכום

פייסבוק
טוויטר
ווטסאפ
טלגרם

ב-9 לדצמבר, 2021, ערב יום זכויות האדם – נפתח בסינמטק תל אביב פסטיבל סולידריות לקולנוע וזכויות אדם, עם 80 סרטים מהארץ ומהעולם העוסקים בהיבטים שונים של זכויות האדם. מכון זולת מלווה את הפסטיבל זו הפעם השנייה, כולל הענקת פרס עם סיומו ליוצרים המצטיינים.

בערב הפתיחה, לפני הקרנת בכורה לסרט “לילה בחיפה” של עמוס גיתאי שהפסטיבל עמד במחווה לכבודו – נשאה דברים נשיאת זולת, זהבה גלאון:

“בנימין נתניהו, ראש האופוזיציה, קרא בעבר לחברי הליכוד ‘תהיו גברים, תתקפו את התקשורת’. אנחנו עוקבים כעת אחרי משפטו של נתניהו, שבו מדי יום נחשפות עדויות חדשות על האופן שבו ניסה נתניהו לחתור תחת העיתונות החופשית בישראל, ולהלך אימים על עיתונאים ועורכים. ובמקום שבו עיתונאים הם האויב, גם יוצרי הדוקו מסומנים. כל משלח יד שקשור בחופש הביטוי, בחשיפת האמת ובזכות הציבור לדעת – כולם מתמודדים עם אותו האיום.

עיתונאים מאוימים כעת בכל מקום, ומוצאים את עצמם חשופים להשפלה ולאלימות. רק השבוע ראינו כיצד המשטרה – שהשילה כל רסן – אזקה ועצרה את גידי וויץ, מחשובי העיתונאים החוקרים בישראל, כשניסה למחות על מעצר אלים של פלסטיני, ואחרי כך ניסתה להאשים אותו ב”הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו. עיתונאים הם קו ההגנה הראשון של הדמוקרטיה. הם אלה שמתארים את המציאות, שלשלטון – כל שלטון – איננה נוחה. הם אלה שחושפים את פשעי השלטון ואת שחיתותו. מנהיגים סמכותנים בכל רחבי העולם, מרוסיה עבור בטורקיה וברזיל עד, למרבה הזוועה, ישראל – מנסים לשבור את כוחה של העיתונות. הם עושים זאת כי היא מתווכת לציבור את המציאות שמעבר לפייק ניוז שהשלטון מנסה להפיץ בכל כוחו.

העיתונאים הם, כיום, הנביאים שלנו: הם מצביעים על העוול ועל הנהנים ממנו. במכון זולת לשוויון וזכויות אדם, שגאה להיות שותף בפסטיבל סולידריות, עבדנו על הצעת חוק שתפקידה להגן על עיתונאים ואני רוצה להודות לחבר הכנסת גלעד קריב על כך שהוא מקדם אותה. אנחנו דורשים תיקון לחוק העונשין שיגדיר עבירה של תקיפת עיתונאי בעת מילוי תפקידו ושעבירה זו תיחשב לעבירה בנסיבות מחמירות אם תתבצע על ידי שוטרים, או על רקע לאומני, מגדרי או פוליטי. חוקים כאלו קיימים בלא מעט מדינות, בעוד שבישראל חופש הביטוי תלוי רק בפסיקות בג”ץ, מאחר ואין לנו עדיין מגילת זכויות – אני מקווה לבשורות טובות יותר בפסטיבל הבא, אבל בינתיים זו המציאות”.

 

הפסטיבל הגיע לסיומו ב18.12, בארוע חלוקת פרסים לסרטים הזוכים. מנכ”לית זולת, עינת עובדיה, העניקה את הפרס לסרט הישראלי באורך מלא: “ביערות האלו”. במעמד חלוקת הפרס אמרה עובדיה: “”אנחנו בזולת רואים חשיבות גדולה בחיזוק עולם התרבות והיצירה. אנשי התרבות, היצירה, האמנות והעיתונות החופשית היו תחת מתקפה חסרת תקדים בשנים האחרונות, מתקפה של כוחות שמרניים, שמטרתם להשתיק ולצנזר כל מה שלא מוצא חן בעיניהם. מכון זולת כאן כדי לתת פייט לקולות המצנזרים והמשתיקים, והמשתקים ולחזק את חופש הביטוי והיצירה החופשית”.
(צילום זהבה גלאון: עופר עמרם)
פרנסס

פרנסס רדאי

משמשת כפרופסור אמריטה בקתדרה לדיני עבודה ע”ש ליברמן, בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית ומשמשת כפרופסור מן המניין במסלול האקדמי המכללה למינהל, שם היא מכהנת גם כיושבת ראש תוכנית המוסמך וכנשיאה של כבוד במרכז קונקורד לחקר קליטת המשפט הבינלאומי בישראל. רדאי הייתה חברה בקבוצת עבודה של מועצת זכויות האדם של האו”ם לעניין הפליה נגד נשים. נוסף על כך, היא פעילת זכויות אדם בולטת ופמיניסטית.

ד”ר מהא כרכבי-סבאח

מרצה בכירה במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב. היא בעלת תואר שלישי בסוציולוגיה מאוניברסיטת תל-אביב (2015), פוסט-דוקטורט ב- Centre for Gender Studies, SOAS, University of London (2015-2016), פוסט-דוקטורט בחוג לסוציולוגיה באוניברסיטת תל-אביב (2016-2017), ופוסט-דוקטורט במכון המפרי לחקר חברתי, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב (2018-2020).
תחומי העניין של ד”ר מהא כרכבי-סבאח מתמקדים בקשר בין שינויים חברתיים, התנהגות משפחתית ואי-שוויון מגדרי בחברות הנמצאות בתהליכי שינוי ובאופן ספציפי בחברה הערבית פלסטינית בישראל. מחקריה מפנים את תשומת הלב לחקר חיי משפחה ותעסוקה, תוך הפעלה משולבת של “עדשה אתנית” ו”עדשה מגדרית” ושימת לב לנקודת המבט של נשים ערביות פלסטיניות, קבוצה המאופיינת בהצטלבויות בין מיקומי שוליים מרובים, שלאורך השנים נשארה סמויה מן העין המחקרית. מחקריה של ד”ר כרכבי-סבאח מפורסמים בכתבי-עת מקצועיים שפיטים ופרקים בספרים מדעיים הנחשבים כחלוצים בתחום של חקר משפחה, עבודה ושוויון מגדרי.

דילוג לתוכן