מכון זולת פנה ליועמ"ש לממשלה וליועמ"ש הכנסת בדרישה שיורו להוציא את רפורמת הרגולציה מחוק ההסדרים.
מכון זולת מתנגד לרפורמה המוצעת לגופה, וגם לחקיקתה באמצעות מנגנון החקיקה המזורז והפגום של חוק ההסדרים, שכבר זכה לביקורת שופטי בג"ץ. חוק ההסדרים הוא מסלול עוקף כנסת לרפורמות מורכבות ושנויות במחלוקת, ופוגע באפשרות לקבל החלטות מושכלות ובאיזון הראוי בין הרשות המבצעת לרשות המחוקקת הנדרש בהליך חקיקה על פי עקרון הפרדת הרשויות שמהווה אבן יסוד במשטר דמוקרטי.
תחת מסך עשן של סיסמאות על יעילות כלכלית וחיסכון בעלויות, מוסתרת המהות המסוכנת של רפורמת הרגולציה המוצעת:. משמעותה שינוי שיטת המשטר בישראל לכיוון של משטר נשיאותי וסמכותני; עקיפה שלא כדין של הוראות חוק-יסוד: הממשלה; ריקון מתוכן של תפקידי השרים, הגורמים המקצועיים והמדענים במשרדים; החלפת גורמי המקצוע והמדענים במשרדים בגורמים פרטיים בעלי אינטרסים שיעצבו במקומם את הרגולציה והמדיניות במדינת ישראל; וכן קיים חשש ממשי לפגיעה בזכויות אדם (בזכויות לפרטיות, לקניין, לבריאות, לתעסוקה, לדיור, לחינוך ולשוויון) ולהחלשה נוספת של ההגנות עליהן.
היעילות כלכלית שמובטחת ברפורמת הרגולציה המוצעת, מוטלת בספק, ונראה שהמטרה להחליף רגולציה אחת ברגולציה אחרת תוך ריכוז כוח חסר תקדים בידי ראש הממשלה.
יעילות כלכלית אינה הערך הבלעדי שחשוב במדינה דמוקרטית. הנשיא (בדימוס) הש' אהרון ברק כבר קבע: "זכויות אדם עולות כסף. הבטחת שוויון עולה כסף. לרוב הדרישה לתשלום ה"מחיר" באה כלפי השלטון, אך מקום שזכויות האדם, כמו השוויון, חלות ביחסים בין פרטים, הם אלה שצריכים לשאת במחיר הנדרש. זהו מחיר שכדאי וצריך לשלמו כדי להבטיח את היותנו חברה שומרת זכויות אדם ומכבדת שוויון".
יש מקום לבחון שינויים ושיפורים ברגולציה הישראלית, אך אלה צריכים להיות מושכלים, ולא באמצעות שפיכת המים יחד עם התינוק או הכרזת מלחמה על גורמי המקצוע במשרדי הממשלה שצברו ניסיון רב שנים ודואגים לאינטרס הציבורי.
