דו"ח זה מציע לראשונה בחינה של מציאות החיים של תושבות ירושלים אשר חיות בעיר שסופחה על ידי ישראל בשנת 1967, ונמצאת מאז תחת שליטתה – מפרספקטיבה מגדרית ומפריזמה של זכויות אדם, וזוהי ייחודיותו.
הוא נוצר מתוך הכרה בצורך המיידי להגן על נשים ולדאוג למימוש זכויותיהן, מבלי שהעניין יהיה תלוי כולו בסיום הכיבוש והשליטה הישראלית, אך גם מבלי לנרמל או להכשיר אותם.
בשבועות האחרונים ירושלים בוערת. בין ההחלטה לחסום את רחבת שער שכם בתקופת הרמדאן ולהגביל את כניסת המתפללים המוסלמים לעיר, לבין ההגברה הניכרת בהפעלת הנוכחות והכוח של כוחות הביטחון הישראלים בשכונות הפלסטיניות בעיר – ירושלים הפכה לשדה קרב של ממש.
הראשונות להיפגע באזורי סכסוך, ובוודאי בתקופות של הסלמה – הן נשים. זוהי אחת מהתובנות המרכזיות שהביאו מלכתחילה להתקבלות החלטה 1325 במועצת הביטחון של האו"ם, והיא הנחתה אותנו לכל אורך כתיבת דו"ח זה. כעת, לאור ההתפתחויות האחרונות והשתוללות הלהבות בעיר, היא מנחה אותנו ביתר שאת.
התוכניות המדיניות שהוצגו לאורך השנים לא לקחו בחשבון היבטים מגדריים ופוזיציות נשיות, ובלטו בהיעדר נציגות נשית. באופן דומה, רובן המוחלט גם התמקדו בהיבטים הביטחוניים והדתיים, ובתוך כך הזניחו את העיסוק בזכויות אדם. דו"ח זה לא נועד להציע פתרון מדיני כולל, כי אם לעסוק הן בפגיעה בזכות לשוויון לאומי והן בפגיעה בזכות לשוויון מגדרי, במתח ביניהן, ובאופן בו הן תלויות זו בזו.
הפרספקטיבה המגדרית באה לידי ביטוי בראש ובראשונה בעיסוק ממוקד בנשים ירושלמיות, בחוויות החיים שלהן ובנושאים שמעסיקים אותן. בנוסף, היא ניכרת גם במתודולוגיה המחקרית של ראיונות עומק, שאתגרה את האופן הפרדיגמטי הפטריארכלי שבו נהוג להביט בירושלים, וגם נתנה מקום לדיאלוג, למגוון ולהתמקדות במציאות היומיומית.
העיסוק בזכויות אדם מקבל ביטוי מרכזי במיפוי הזכויות המופרות, שהתאפשר הודות לחוויות והפרספקטיבות השונות שעלו מתוך הראיונות, וכן באיתגור של תפיסת הביטחון המיליטריסטית והפטריארכלית השולטת בשיח העוסק בירושלים, ובהצגת תפיסות ביטחון אלטרנטיביות שיענו על הצרכים השונים של נשים שונות בעיר.
להשקפתנו, התבוננות בפרספקטיבה מגדרית על מציאות החיים בעיר מסופחת שמהווה סוגיית ליבה בסכסוך הישראלי-פלסטיני – היא הדרך הטובה ביותר לציין לא רק 54 שנות כיבוש אלא גם עשרים שנה להחלטה 1325, באופן שגם בוחן אותה ואת היישום המקומי שלה בראייה ביקורתית, אך גם מממש אותה ומביא אותה לידי ביטוי.
אנו סבורות שכל פתרון עתידי כולל יצריך התייחסות כזו לכל מרכיביה של החלטה 1325, ובדומה לגורמים שונים הפועלים לקידום השוויון והצדק בעיר – אנו מאמינות שפתרון כזה יצטרך להכיר בזיקתם של שני העמים לירושלים, בשאיפות הלאומיות של שניהם ובזכויות שלהם.
