מציטוטי המשתתפים:
“אני חייבת להודות שאני עדיין מתקשה להתרגל לעולם שבו הקול של משה נגבי שהיה ביטוי כל כך צלול ובהיר של שלטון החוק ונורמות שלטוניות ותקשורת חופשית, הקול הזה איננו עוד” (זהבה גלאון, נשיאת מכון זולת מנחת האירוע)
“עבור אבא מקצוע העיתונות לא היה רק מקצוע הוא היה שליחות” (שמרי נגבי, בנו של משה נגבי ז”ל)
“קשה לדבר על משה בלשון עבר. בשנים שמשה שידר הוא הביא את קול המשפט לציבור כולו ועם מותו נדם הקול הברור, הצלול, על בסיס ידע רב, נושא דגל שלטון החוק ודבר המשפט” (עדנה ארבל, שופטת בית המשפט העליון ופרקליטת המדינה לשעבר)
צפו בארוע כולו:
“הרגשתי חובה להמשיך בדרכו של משה והמהדורה המעודכנת של הספר “חופש העיתונאי וחופש העיתונות” שומר על הגישה הערכית של משה, שחופש העיתונות חיוני לדמוקרטיה” (אבי וינברג, מזכ”ל מועצת העיתונות לשעבר)
“איך נתניהו שולט בתקשורת? יש כאן שני תהליכים שמתרחשים במקביל: מצד אחד נתניהו מחליש את כלי התקשורת בצורה שיטתית ומצד שני הוא זועק שהתקשורת רודפת אותו על רקע אידיאולוגי כי הוא איש ימין ושומר על ארץ ישראל” (יוסי לוי, מגיש כיכר סחריר בדמוקרטTV)
משה פעל בתקופות בהן התקשורת הייתה פשוטה יותר. היום כשיש עיתונות ותקשורת מ”טעם” כמו “ישראל היום” שהוקם לשירותו של נתניהו, אחד האתגרים הוא לא רק להבדיל, אלא לייצר תקשורת שמסוגלת לעמוד על ערכים של אמת” (מרב מיכאלי, יושבת ראש מפלגת העבודה)
“אומץ לב אזרחי זו תכונה שונה מאומץ לב צבאי ואין קורלציה בין 2 התכונות. יש אנשים שהיו מוכנים למות באומץ בקרב אבל מתגלים כשפנים כשהיו צריכים לגלות אומץ לב אזרחי. משה ניחן באומץ לב אזרחי בכמויות גדולות” (פרופסור מרדכי קרמניצקי, עמית בכיר במכון הישראלי לדמוקרטיה)
“צריך לפזר את אחיזתם של קומץ אוליגרכים וטייקונים בעיתונות הקונסרבטיבית ובמונופולים הדיגיטליים. יש לקבל את העובדה שעיתונות ותחקירים הם מוצר ציבורי ולכן דרוש מימון ציבורי ולרסן את ההשפעה המזיקה של המונופולים הדיגיטליים על שוק המידע כי כבר קשה להבחין ביו אמת ושקר ובזה מעוניינים בעלי הכוח” (גיא רולניק, העורך והמייסד של דה-מרקר, חבר הסגל ומרצה לאסטרטגיה באוניב’ שיקגו.
