EN

מצלמה על כל שוטר: לחשוף את אלימות המשטרה, להגן על זכויות המפגינים

פייסבוק
טוויטר
ווטסאפ
טלגרם

>> לקריאת נייר המדיניות המלא

>> לקריאת הצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה (חובת שימוש במצלמות גוף בעת הפגנה)

מצלמות גוף הן אמצעי אשר הוכח במקומות רבים בעולם כיעיל בהפחתת אלימות מצד כוחות שיטור. לצערנו, מזה שנים אנו עדים לתלונות קשות מצד מפגינות ומפגינים על אלימות משטרתית במהלך מחאות והפגנות, במיוחד בחברה הערבית, במגזר החרדי ובקרב יוצאי אתיופיה.

גם במחאה שמתרחשת בימים אלו מול מעון ראש הממשלה ניתן לראות מעצרים אגרסיביים, ואנו עדים גם לתלונות של מפגינים על מעצרי שווא, כמו גם על מאמצים של המשטרה לשחרר עצורים בתנאים מגבילים, שמתבטלים בהמשך על ידי בית המשפט.

כל אלה מחייבים אותנו להידרש לסוגיה של שימוש במצלמות גוף מצד שוטרים במטרה להפחית את החיכוך בין גורמי אכיפת החוק ובין אזרחים המבקשים לממש את זכותם הדמוקרטית.

בישראל, לא רק שאין מספיק מצלמות גוף לשוטרים, אלא גם שהנהלים לשימוש במצלמות הקיימות – נקבעו על ידי המשטרה בלבד, ולא באמצעות חקיקה ראשית או קביעת תקנות.

על כן, בנייר מדיניות זה אנו מציעים לקבוע בחקיקה ראשית אמת מידה כללית לשימוש גורף במצלמות מצד שוטרים בהפגנות, וזאת עקב החשש מאפקט מצנן על זכות חופש המחאה בשל שימוש באמצעים אגרסיביים מדי לפיזור ההפגנות. במסגרת יוזמת החקיקה ייקבעו חובת שימוש במצלמות גוף, אמצעים להנגשת המידע המצולם לציבור, והטלת אחריות על המשרד לביטחון פנים לגבש שורה של תקנות ספציפיות לשימוש במצלמות הגוף, שיובא לאישורה של ועדת הפנים והגנת הסביבה.

בנוסף, על מנת לייצר תמריץ לתיעוד נרחב על ידי מצלמות הגוף, נקבע כי במקרה של תלונות נגד שוטרים על התנהלותם בעת הפגנות – נטל הבאת הראייה יהיה על המשטרה.

מאמרים שפורסמו על נייר המדיניות:

>> 10.8.2021 – “המשטרה שבורה, המצלמות יתחילו את התיקון” מאת רומן ברונפמן, הארץ
>> 3.9.2020  – “למה לדעתכם לשוטרים בבלפור אין מצלמות?” מאת מנכ”לית זולת עינת עובדיה, ynet

ניירות עמדה, חוות דעת ומכתבים על נייר המדיניות:

>> 7.1.2022 – נייר עמדה לוועדת השרים לחקיקה 

 

 

 

דבר נשיאת מכון זולת לשוויון ולזכויות אדם, זהבה גלאון:

אין לי מילים לתאר את גודל הזוועה.

החמאס ביצע טבח בצעירים במסיבה, במשפחות בבתיהן, חטף נשים, קשישים וילדים. זה לא רק פשע מלחמה, של למעלה מ-1300 הרוגים, כ-200 חטופים ומעל ל-3000 פצועים, אלא התנהגות ברברית ולא אנושית שאין לה שום צידוק ולגיטימציה. אני יודעת שכל אחד ואחת מאיתנו מכיר מישהו שנהרג, נפצע או נחטף, או קשור בעקיפין לנפגעים דרך קרובי משפחה ומכרים. הלב נשבר.

בחשיכה האיומה שאופפת אותנו מתגלים סיפורי גבורה מתוך התופת של אזרחים ואנשי כוחות הביטחון, סולידריות של החברה הערבית והתייצבות מדהימה של אנשי המחאה והחברה האזרחית. עכשיו זה הזמן לתמוך האחד בשנייה.

האמירה של שר האוצר סמוטריץ’, שמציע להילחם בעזה כאילו אין שם חטופים, מקוממת כל-כך. הוא גילה יותר אמפתיה לפוגרומיסטים בחווארה, מאשר לילדים קטנים, קשישים, גברים, נשים – כל אלה הם כלום ושום דבר עבורו. סמוטריץ’ וחברי הממשלה חייבים לזכור, שגם במצב מלחמה צריך להימנע מפגיעה באוכלוסייה אזרחית לא מעורבת.

יום שני הקרוב, היום שבו ייפתח מושב החורף של הכנסת, יהיה גם יומה האחרון של נשיאת בית המשפט העליון, השופטת אסתר חיות, בתפקידה. מינוי המחליף שלה לא נראה באופק. ראש הממשלה, נתניהו, בזבז שנה שלמה על קידום מהפכה משטרית שנועדה להחליש את עצמאות מערכת המשפט ולחלץ אותו מהכלא, והתעלם באופן נפשע מכל אזהרות ראשי מערכת הביטחון בעבר ובהווה. בתום המלחמה, כשהביטחון יחזור לאזרחי ישראל, ממשלת החירום שהוקמה תצטרך להתפרק. מהכישלון הזה נתניהו וחברי ממשלתו לא יוכלו לברוח. מגיעה לנו ממשלה שמתייחסת ברצינות למדינה הזאת, לאזרחיה, כדי שתהיה לנו תקומה.

פרנסס

פרנסס רדאי

משמשת כפרופסור אמריטה בקתדרה לדיני עבודה ע”ש ליברמן, בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית ומשמשת כפרופסור מן המניין במסלול האקדמי המכללה למינהל, שם היא מכהנת גם כיושבת ראש תוכנית המוסמך וכנשיאה של כבוד במרכז קונקורד לחקר קליטת המשפט הבינלאומי בישראל. רדאי הייתה חברה בקבוצת עבודה של מועצת זכויות האדם של האו”ם לעניין הפליה נגד נשים. נוסף על כך, היא פעילת זכויות אדם בולטת ופמיניסטית.

ד”ר מהא כרכבי-סבאח

מרצה בכירה במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב. היא בעלת תואר שלישי בסוציולוגיה מאוניברסיטת תל-אביב (2015), פוסט-דוקטורט ב- Centre for Gender Studies, SOAS, University of London (2015-2016), פוסט-דוקטורט בחוג לסוציולוגיה באוניברסיטת תל-אביב (2016-2017), ופוסט-דוקטורט במכון המפרי לחקר חברתי, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב (2018-2020).
תחומי העניין של ד”ר מהא כרכבי-סבאח מתמקדים בקשר בין שינויים חברתיים, התנהגות משפחתית ואי-שוויון מגדרי בחברות הנמצאות בתהליכי שינוי ובאופן ספציפי בחברה הערבית פלסטינית בישראל. מחקריה מפנים את תשומת הלב לחקר חיי משפחה ותעסוקה, תוך הפעלה משולבת של “עדשה אתנית” ו”עדשה מגדרית” ושימת לב לנקודת המבט של נשים ערביות פלסטיניות, קבוצה המאופיינת בהצטלבויות בין מיקומי שוליים מרובים, שלאורך השנים נשארה סמויה מן העין המחקרית. מחקריה של ד”ר כרכבי-סבאח מפורסמים בכתבי-עת מקצועיים שפיטים ופרקים בספרים מדעיים הנחשבים כחלוצים בתחום של חקר משפחה, עבודה ושוויון מגדרי.

דילוג לתוכן