EN

מצלמה על כל שוטר

לחשוף את אלימות המשטרה, להגן על זכויות המפגינים
שיתוף ב facebook
פייסבוק
שיתוף ב twitter
טוויטר
שיתוף ב whatsapp
ווטסאפ
שיתוף ב telegram
טלגרם

מצלמות גוף הן אמצעי אשר הוכח במקומות רבים בעולם כיעיל בהפחתת אלימות מצד כוחות שיטור. לצערנו, מזה שנים אנו עדים לתלונות קשות מצד מפגינות ומפגינים על אלימות משטרתית במהלך מחאות והפגנות, במיוחד בחברה הערבית, במגזר החרדי ובקרב יוצאי אתיופיה.

גם במחאה שמתרחשת בימים אלו מול מעון ראש הממשלה ניתן לראות מעצרים אגרסיביים, ואנו עדים גם לתלונות של מפגינים על מעצרי שווא, כמו גם על מאמצים של המשטרה לשחרר עצורים בתנאים מגבילים, שמתבטלים בהמשך על ידי בית המשפט.

כל אלה מחייבים אותנו להידרש לסוגיה של שימוש במצלמות גוף מצד שוטרים במטרה להפחית את החיכוך בין גורמי אכיפת החוק ובין אזרחים המבקשים לממש את זכותם הדמוקרטית.

בישראל, לא רק שאין מספיק מצלמות גוף לשוטרים, אלא גם שהנהלים לשימוש במצלמות הקיימות – נקבעו על ידי המשטרה בלבד, ולא באמצעות חקיקה ראשית או קביעת תקנות.

על כן, בנייר מדיניות זה אנו מציעים לקבוע בחקיקה ראשית אמת מידה כללית לשימוש גורף במצלמות מצד שוטרים בהפגנות, וזאת עקב החשש מאפקט מצנן על זכות חופש המחאה בשל שימוש באמצעים אגרסיביים מדי לפיזור ההפגנות. במסגרת יוזמת החקיקה ייקבעו חובת שימוש במצלמות גוף, אמצעים להנגשת המידע המצולם לציבור, והטלת אחריות על המשרד לביטחון פנים לגבש שורה של תקנות ספציפיות לשימוש במצלמות הגוף, שיובא לאישורה של ועדת הפנים והגנת הסביבה.

בנוסף, על מנת לייצר תמריץ לתיעוד נרחב על ידי מצלמות הגוף, נקבע כי במקרה של תלונות נגד שוטרים על התנהלותם בעת הפגנות – נטל הבאת הראייה יהיה על המשטרה.

 

 

לקריאת הנייר מצלמה על כל שוטר

לקריאת הצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה (חובת שימוש במצלמות גוף בעת הפגנה), התש"ף – 2020

 

צילום: נמרוד שטיבל

פרנסס

פרנסס רדאי

משמשת כפרופסור אמריטה בקתדרה לדיני עבודה ע"ש ליברמן, בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית ומשמשת כפרופסור מן המניין במסלול האקדמי המכללה למינהל, שם היא מכהנת גם כיושבת ראש תוכנית המוסמך וכנשיאה של כבוד במרכז קונקורד לחקר קליטת המשפט הבינלאומי בישראל. רדאי הייתה חברה בקבוצת עבודה של מועצת זכויות האדם של האו"ם לעניין הפליה נגד נשים. נוסף על כך, היא פעילת זכויות אדם בולטת ופמיניסטית.

ד"ר מהא כרכבי-סבאח

מרצה בכירה במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב. היא בעלת תואר שלישי בסוציולוגיה מאוניברסיטת תל-אביב (2015), פוסט-דוקטורט ב- Centre for Gender Studies, SOAS, University of London (2015-2016), פוסט-דוקטורט בחוג לסוציולוגיה באוניברסיטת תל-אביב (2016-2017), ופוסט-דוקטורט במכון המפרי לחקר חברתי, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב (2018-2020).
תחומי העניין של ד"ר מהא כרכבי-סבאח מתמקדים בקשר בין שינויים חברתיים, התנהגות משפחתית ואי-שוויון מגדרי בחברות הנמצאות בתהליכי שינוי ובאופן ספציפי בחברה הערבית פלסטינית בישראל. מחקריה מפנים את תשומת הלב לחקר חיי משפחה ותעסוקה, תוך הפעלה משולבת של "עדשה אתנית" ו"עדשה מגדרית" ושימת לב לנקודת המבט של נשים ערביות פלסטיניות, קבוצה המאופיינת בהצטלבויות בין מיקומי שוליים מרובים, שלאורך השנים נשארה סמויה מן העין המחקרית. מחקריה של ד"ר כרכבי-סבאח מפורסמים בכתבי-עת מקצועיים שפיטים ופרקים בספרים מדעיים הנחשבים כחלוצים בתחום של חקר משפחה, עבודה ושוויון מגדרי.

18076724_10154573442149677_1211984367607245921_o-1

רון קסלר

רון קסלר בעל ניסיון של למעלה משני עשורים בתחום הדיגיטל והתוכן והתמחה בקמפיינים פוליטיים וחברתיים רבים. בעברו ליווה את הפעילות הדיגיטלית של נבחרי ציבור בכירים, ועבד בארגוני המגזר השלישי. רון הוא אופטימי מיסודו, אדם שמאמין שאפשר לשנות את ישראל וגם להשתנות יחד איתה. מתגורר בתל אביב.