חיפוש
סגור את תיבת החיפוש
חיפוש
סגור את תיבת החיפוש
EN

וובינר “מספין לעובדות” על תפקידה של התקשורת בתקופת בחירות, לזכר משה נגבי ז”ל

במלאת שלש שנים לפטירתו של העיתונאי, הפרופ' והפרשן המשפטי משה נגבי, מכון זולת ודמוקרטTV ציינו את התאריך בכנס לזכרו
פייסבוק
טוויטר
ווטסאפ
טלגרם

מציטוטי המשתתפים:

“אני חייבת להודות שאני עדיין מתקשה להתרגל לעולם שבו הקול של משה נגבי שהיה ביטוי כל כך צלול ובהיר של שלטון החוק ונורמות שלטוניות ותקשורת חופשית, הקול הזה איננו עוד” (זהבה גלאון, נשיאת מכון זולת מנחת האירוע)

“עבור אבא מקצוע העיתונות לא היה רק מקצוע הוא היה שליחות” (שמרי נגבי, בנו של משה נגבי ז”ל)

“קשה לדבר על משה בלשון עבר. בשנים שמשה שידר הוא הביא את קול המשפט לציבור כולו ועם מותו נדם הקול הברור, הצלול, על בסיס ידע רב, נושא דגל שלטון החוק ודבר המשפט” (עדנה ארבל, שופטת בית המשפט העליון ופרקליטת המדינה לשעבר)

צפו בארוע כולו:

“הרגשתי חובה להמשיך בדרכו של משה והמהדורה המעודכנת של הספר “חופש העיתונאי וחופש העיתונות” שומר על הגישה הערכית של משה, שחופש העיתונות חיוני לדמוקרטיה” (אבי וינברג, מזכ”ל מועצת העיתונות לשעבר)

“איך נתניהו שולט בתקשורת? יש כאן שני תהליכים שמתרחשים במקביל: מצד אחד נתניהו מחליש את כלי התקשורת בצורה שיטתית ומצד שני הוא זועק שהתקשורת רודפת אותו על רקע אידיאולוגי כי הוא איש ימין ושומר על ארץ ישראל” (יוסי לוי, מגיש כיכר סחריר בדמוקרטTV)

משה פעל בתקופות בהן התקשורת הייתה פשוטה יותר. היום כשיש  עיתונות ותקשורת מ”טעם” כמו “ישראל היום” שהוקם לשירותו של נתניהו, אחד האתגרים הוא לא רק להבדיל, אלא לייצר תקשורת שמסוגלת לעמוד על ערכים של אמת” (מרב מיכאלי, יושבת ראש מפלגת העבודה)

“אומץ לב אזרחי זו תכונה שונה מאומץ לב צבאי ואין קורלציה בין 2 התכונות. יש אנשים שהיו מוכנים למות באומץ בקרב אבל מתגלים כשפנים כשהיו צריכים לגלות אומץ לב אזרחי. משה ניחן באומץ לב אזרחי בכמויות גדולות” (פרופסור מרדכי קרמניצקי, עמית בכיר במכון הישראלי לדמוקרטיה)

“צריך לפזר את אחיזתם של קומץ אוליגרכים וטייקונים בעיתונות הקונסרבטיבית ובמונופולים הדיגיטליים. יש לקבל את העובדה שעיתונות ותחקירים הם מוצר ציבורי ולכן דרוש מימון ציבורי ולרסן את ההשפעה המזיקה של המונופולים הדיגיטליים על שוק המידע כי כבר קשה להבחין ביו אמת ושקר ובזה מעוניינים בעלי הכוח” (גיא רולניק, העורך והמייסד של דה-מרקר, חבר הסגל ומרצה לאסטרטגיה באוניב’ שיקגו. 

Screenshot 11-16-2021 23.45.07

דבר נשיאת מכון זולת לשוויון ולזכויות אדם, זהבה גלאון:

אין לי מילים לתאר את גודל הזוועה.

החמאס ביצע טבח בצעירים במסיבה, במשפחות בבתיהן, חטף נשים, קשישים וילדים. זה לא רק פשע מלחמה, של למעלה מ-1300 הרוגים, כ-200 חטופים ומעל ל-3000 פצועים, אלא התנהגות ברברית ולא אנושית שאין לה שום צידוק ולגיטימציה. אני יודעת שכל אחד ואחת מאיתנו מכיר מישהו שנהרג, נפצע או נחטף, או קשור בעקיפין לנפגעים דרך קרובי משפחה ומכרים. הלב נשבר.

בחשיכה האיומה שאופפת אותנו מתגלים סיפורי גבורה מתוך התופת של אזרחים ואנשי כוחות הביטחון, סולידריות של החברה הערבית והתייצבות מדהימה של אנשי המחאה והחברה האזרחית. עכשיו זה הזמן לתמוך האחד בשנייה.

האמירה של שר האוצר סמוטריץ’, שמציע להילחם בעזה כאילו אין שם חטופים, מקוממת כל-כך. הוא גילה יותר אמפתיה לפוגרומיסטים בחווארה, מאשר לילדים קטנים, קשישים, גברים, נשים – כל אלה הם כלום ושום דבר עבורו. סמוטריץ’ וחברי הממשלה חייבים לזכור, שגם במצב מלחמה צריך להימנע מפגיעה באוכלוסייה אזרחית לא מעורבת.

יום שני הקרוב, היום שבו ייפתח מושב החורף של הכנסת, יהיה גם יומה האחרון של נשיאת בית המשפט העליון, השופטת אסתר חיות, בתפקידה. מינוי המחליף שלה לא נראה באופק. ראש הממשלה, נתניהו, בזבז שנה שלמה על קידום מהפכה משטרית שנועדה להחליש את עצמאות מערכת המשפט ולחלץ אותו מהכלא, והתעלם באופן נפשע מכל אזהרות ראשי מערכת הביטחון בעבר ובהווה. בתום המלחמה, כשהביטחון יחזור לאזרחי ישראל, ממשלת החירום שהוקמה תצטרך להתפרק. מהכישלון הזה נתניהו וחברי ממשלתו לא יוכלו לברוח. מגיעה לנו ממשלה שמתייחסת ברצינות למדינה הזאת, לאזרחיה, כדי שתהיה לנו תקומה.

פרנסס

פרנסס רדאי

משמשת כפרופסור אמריטה בקתדרה לדיני עבודה ע”ש ליברמן, בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית ומשמשת כפרופסור מן המניין במסלול האקדמי המכללה למינהל, שם היא מכהנת גם כיושבת ראש תוכנית המוסמך וכנשיאה של כבוד במרכז קונקורד לחקר קליטת המשפט הבינלאומי בישראל. רדאי הייתה חברה בקבוצת עבודה של מועצת זכויות האדם של האו”ם לעניין הפליה נגד נשים. נוסף על כך, היא פעילת זכויות אדם בולטת ופמיניסטית.

ד"ר מהא כרכבי-סבאח
ד”ר מהא כרכבי-סבאח

מרצה בכירה במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב. היא בעלת תואר שלישי בסוציולוגיה מאוניברסיטת תל-אביב (2015), פוסט-דוקטורט ב- Centre for Gender Studies, SOAS, University of London (2015-2016), פוסט-דוקטורט בחוג לסוציולוגיה באוניברסיטת תל-אביב (2016-2017), ופוסט-דוקטורט במכון המפרי לחקר חברתי, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב (2018-2020).
תחומי העניין של ד”ר מהא כרכבי-סבאח מתמקדים בקשר בין שינויים חברתיים, התנהגות משפחתית ואי-שוויון מגדרי בחברות הנמצאות בתהליכי שינוי ובאופן ספציפי בחברה הערבית פלסטינית בישראל. מחקריה מפנים את תשומת הלב לחקר חיי משפחה ותעסוקה, תוך הפעלה משולבת של “עדשה אתנית” ו”עדשה מגדרית” ושימת לב לנקודת המבט של נשים ערביות פלסטיניות, קבוצה המאופיינת בהצטלבויות בין מיקומי שוליים מרובים, שלאורך השנים נשארה סמויה מן העין המחקרית. מחקריה של ד”ר כרכבי-סבאח מפורסמים בכתבי-עת מקצועיים שפיטים ופרקים בספרים מדעיים הנחשבים כחלוצים בתחום של חקר משפחה, עבודה ושוויון מגדרי.

דילוג לתוכן