מאז הקמת הממשלה ה-37 נהנה ערוץ 14 משורה מצטברת של הקלות חקיקתיות, רגולטוריות וכלכליות: הארכת פטורים זמניים, הפחתת דמי רישיון ועלויות הפצה, הקלות במגבלות בעלות ובחובות תוכן, אכיפה מתונה של הפרות, גידול בפרסום הממשלתי וגישה מועדפת לבכירי הממשלה. מרבית הצעדים לא נוסחו כהטבות ייעודיות לערוץ 14, אלא כהסדרים כלליים החלים לכאורה גם על גופים אחרים. אולם בחינת התוצאה המצטברת שלהם מלמדת כי הערוץ היה שוב ושוב הנהנה המרכזי, או אחד הנהנים המרכזיים, וכי נוצרה לטובתו אסימטריה רגולטורית וכלכלית משמעותית.
המסמך ממפה כיצד הטבות זמניות שנועדו במקור לסייע ל״ערוץ זעיר״ בתקופת הסתגלות הוארכו שוב ושוב, בעוד עלויות שהיו אמורות לחול על הערוץ הועברו בחלקן לציבור. במסגרת ההסדרים הנוגעים לעידן פלוס נהנה ערוץ 14 מהפחתה משמעותית בעלויות ההפצה, ובתקופות מסוימות אף מהפצה ללא תשלום, לצד אפשרות לגבות תמורה מפלטפורמות שביחס אליהן מתחריו חויבו למסור את שידוריהם ללא תמורה. חוק השידורים של שר התקשורת קרעי מבקש לעגן חלק ניכר מן ההקלות במבנה החדש של שוק השידורים, בין היתר באמצעות העלאת רף ההכנסות להגדרת ״ערוץ זעיר״ מ־80 מיליון שקל לשני מיליארד שקל וצמצום מגבלות בעלות וחובות רגולטוריות על כלל הערוצים המסחריים.
לחקיקה מצטרפת גם התנהלות מוסדית שמחזקת את הערוץ. המסמך מצביע על דפוס של אי־אכיפה מצד הרשות השנייה, לרבות לאחר פקיעת הקלות זמניות ובתקופה שבה טרם הוכרעה זכאותו של ערוץ 14 להמשיך ליהנות ממעמד של ״ערוץ זעיר״. במקביל חל זינוק בהיקף הפרסום הממשלתי שנרכש בערוץ, וראש הממשלה העניק לו לאורך השנים ראיונות רבים בעודו נמנע כמעט לחלוטין מראיונות לערוצי החדשות המרכזיים האחרים. לכך מצטרפים נוכחות תכופה של שרים וחברי קואליציה והקדשת זמן ומשאבים של הכנסת לדיונים שעסקו במישרין בענייניו של הערוץ.
התמונה המצטברת חורגת משאלת ההטבה הכלכלית לערוץ מסוים. כאשר המדינה משנה את כללי המשחק, מקצה משאבים ציבוריים ומפעילה את מוסדותיה באופן שמחזק שוב ושוב כלי תקשורת המזוהה עם השלטון, בעוד מתחריו נותרים כפופים לחובות כבדות יותר, נפגעים השוויון בשוק התקשורת ועצמאותה של העיתונות. תקשורת חופשית ופלורליסטית היא תנאי לפיקוח ציבורי אפקטיבי על השלטון; טשטוש הגבול בין תמיכה שלטונית לבין תחרות תקשורתית חופשית משפיע בסופו של דבר על התנאים שבהם הציבור מקבל מידע, מגבש עמדה ומפקח על נבחריו.
