מכון זולת, התנועה לחופש המידע והוועד הציבורי נגד עינויים בישראל הגישו לבית המשפט המחוזי בירושלים עתירה מנהלית נגד משטרת ישראל והממונה על חוק חופש המידע במשטרה, בדרישה לחשוף את הנתונים, הנהלים וההנחיות הנוגעים לחיפושים שמבצעת המשטרה על מפגינות ומפגינים, ובפרט לחיפושים בעירום מלא או חלקי.
העתירה הוגשה לאחר שבקשת חופש מידע שביקשה לברר את היקף החיפושים שבוצעו מאז שנת 2020 ואת הכללים המסדירים אותם נענתה באופן חלקי בלבד. המשטרה סירבה למסור את הנתונים בטענה כי "אין דרך מחשובית" להפיקם, מבלי לפרט אילו פעולות נעשו לאיתור המידע ומבלי לבחון אפשרות למסור מידע חלקי. גם ביחס לנהלים ולהנחיות הפנתה המשטרה לאתר האינטרנט שלה, אף שבפועל לא פורסמו בו כלל המסמכים שהתבקשו.
ברקע לעתירה עומדים דיווחים רבים מהשנים האחרונות על מפגינים ומפגינות שנעצרו במהלך מחאות או לאחריהן ונדרשו לעבור חיפושים בעירום, לעיתים גם בחשד לעבירות קלות הקשורות לעצם ההפגנה. בעתירה נטען כי ריבוי המקרים מעורר חשש שאין מדובר בחריגות נקודתיות אלא בדפוס פעולה רחב, פוגעני ומשפיל, העלול לשמש להרתעת אזרחים מהשתתפות במחאה וליצור אפקט מצנן על חופש הביטוי וההפגנה.
בעתירה מודגש כי חיפוש בעירום הוא אחת מסמכויות האכיפה הפולשניות והפוגעניות ביותר הנתונות למשטרה, ופוגע באופן קשה בכבוד האדם, בפרטיות ובאוטונומיה על הגוף. כאשר סמכות כזו מופעלת כלפי מי שמממשים את זכותם להפגין נגד השלטון, חובת השקיפות והפיקוח על המשטרה מקבלת משנה חשיבות. ללא הנתונים והנהלים, הציבור אינו יכול לדעת באיזו תדירות נעשה שימוש באמצעי הקיצוני הזה, באילו נסיבות, והאם המשטרה פועלת בהתאם לדין ולהוראותיה שלה.
העותרות טוענות כי תשובת המשטרה אינה יכולה להסתכם בטענה טכנית שלפיה אין אפשרות ממוחשבת להפיק את המידע, בפרט כאשר פקודות המשטרה עצמן מטילות חובות תיעוד ביחס לביצוע חיפושים. לטענתן, היעדר תיעוד מסודר אינו יכול להפוך לכלי שמונע ביקורת ציבורית על הפעלת כוח שלטוני. הדברים מקבלים משנה חומרה נוכח החשש הגובר להתערבות פוליטית בעבודת המשטרה ולפגיעה בעצמאותה, ובמיוחד באופן שבו מופעלות סמכויות אכיפה כלפי מחאות נגד השלטון.
העותרות מבקשות מבית המשפט להורות למשטרה למסור ללא דיחוי את מלוא הנתונים והמסמכים שהתבקשו. לחלופין, הן מבקשות לחייב את המשטרה להגיש בתוך זמן קצר תשובה מלאה ומנומקת, הנתמכת בתצהיר של הגורמים המוסמכים, ולקיים דיון מהיר בעתירה. המטרה היא להבטיח שהשימוש בסמכויות החיפוש הקיצוניות של המשטרה יהיה נתון לשקיפות, לפיקוח ציבורי ולביקורת משפטית, ושחוק חופש המידע לא יהפוך לאות מתה דווקא במקום שבו נדרשת ביקורת על הפעלת כוח כלפי אזרחים.
התפתחויות בעתירה:
התפתחויות בעתירה:
לאחר הגשת העתירה ערכה המשטרה בדיקה נוספת של בקשת חופש המידע. בעוד שבמענה המקורי טענה כי אין דרך ממוחשבת להפיק את הנתונים המבוקשים, במענה מאוחר יותר שינתה את נימוק הסירוב וטענה כי הפקת מלוא הנתונים תחייב הקצאת משאבים בלתי סבירה. במסגרת הבדיקה הנוספת הפנתה המשטרה גם לחמישה נהלים ופקודות הנוגעים לסמכויות החיפוש, שלא נמסרו במענה המקורי.
בעקבות המענה הוגשה עתירה מתוקנת, בה נטען כי שינוי עילת הסירוב רק לאחר הגשת העתירה מחזק את הצורך בביקורת שיפוטית על התנהלות המשטרה, וכי לא די בטענה כללית בדבר היקף המשאבים הנדרש כדי לפטור את המשטרה ממסירת המידע. >> לקריאת העתירה המתוקנת.
ביום 26.10.26 הגישה המשטרה את כתב תשובתה לעתירה המתוקנת וביקשה לדחותה. המשטרה טענה כי במערכותיה אותרו 4,014 אירועים רלוונטיים מתקופת המחאות, וב-1,479 מהם מופיעה בדוחות הפעולה אינדיקציה למונח "חיפוש". לטענתה, כדי להפיק נתונים מלאים יש לעבור באופן פרטני על יותר מ-4,000 אירועים – עבודה שהוערכה על ידה באלפי שעות עבודה. אלא שכתב התשובה חשף גם כי הנהלים עצמם אינם בהכרח מעודכנים. המשטרה הודיעה כי שני נהלים מרכזיים, נוהל חיפוש בהסכמה ונוהל חיפוש בגוף החשוד, מצויים בהליך תיקוף הכולל שינויים. עוד התברר כי באחד הנהלים עדיין מופיעה הפניה לטופס 3147, אף שלדברי המשטרה הטופס כבר אינו נמצא בשימוש ולא ייכלל בנוסח המעודכן של הנוהל. >> לקריאת כתב התשובה של משטרת ישראל
ההתפתחויות ממחישות את חשיבות העתירה, שכן רק בעקבות ההליך ערכה המשטרה בדיקה נוספת, שינתה את הנימוק לסירוב למסור את הנתונים, איתרה נהלים נוספים ואף בחנה מחדש את עדכניותם.
ביום 1.11.26 התקיים דיון בעתירה בבית המשפט המחוזי בירושלים, במהלכה בית המשפט הקשה על המשטרה ושאל את השאלה המתבקשת: גם אם לא ניתן למסור את כל המידע, מדוע לא למסור לפחות חלק ממנו, לפי תקופה, מספר תיקים או נתונים שכבר ניתן לאתר? לשאלה זו למשטרה לא היו תשובות טובות. בסיום הדיון סוכם כי העותרות יעבירו למשטרה רשימה של מילות חיפוש וצירופים, שבאמצעותם ייבדק המאגר הממוחשב ויופקו נתונים כמותיים לפי תקופות. כמו כן, ייבחרו מספר חודשים שייפרסו על פני מספר שנים, וביחס אליהם תיערך בדיקה מעמיקה של הדוחות והתיקים עצמם על מנת לקבל תמונה מפורטת יותר על אופן השימוש בסמכות.
