עתירה מנהלית: חשיפת נתוני החיפושים בעירום שביצעה המשטרה במפגינים

פייסבוק
טוויטר
ווטסאפ
טלגרם

>> לקריאת העתירה

מכון זולת, התנועה לחופש המידע והוועד הציבורי נגד עינויים בישראל הגישו לבית המשפט המחוזי בירושלים עתירה מנהלית נגד משטרת ישראל והממונה על חוק חופש המידע במשטרה, בדרישה לחשוף את הנתונים, הנהלים וההנחיות הנוגעים לחיפושים שמבצעת המשטרה על מפגינות ומפגינים, ובפרט לחיפושים בעירום מלא או חלקי.

העתירה הוגשה לאחר שבקשת חופש מידע שביקשה לברר את היקף החיפושים שבוצעו מאז שנת 2020 ואת הכללים המסדירים אותם נענתה באופן חלקי בלבד. המשטרה סירבה למסור את הנתונים בטענה כי "אין דרך מחשובית" להפיקם, מבלי לפרט אילו פעולות נעשו לאיתור המידע ומבלי לבחון אפשרות למסור מידע חלקי. גם ביחס לנהלים ולהנחיות הפנתה המשטרה לאתר האינטרנט שלה, אף שבפועל לא פורסמו בו כלל המסמכים שהתבקשו.

ברקע לעתירה עומדים דיווחים רבים מהשנים האחרונות על מפגינים ומפגינות שנעצרו במהלך מחאות או לאחריהן ונדרשו לעבור חיפושים בעירום, לעיתים גם בחשד לעבירות קלות הקשורות לעצם ההפגנה. בעתירה נטען כי ריבוי המקרים מעורר חשש שאין מדובר בחריגות נקודתיות אלא בדפוס פעולה רחב, פוגעני ומשפיל, העלול לשמש להרתעת אזרחים מהשתתפות במחאה וליצור אפקט מצנן על חופש הביטוי וההפגנה.

בעתירה מודגש כי חיפוש בעירום הוא אחת מסמכויות האכיפה הפולשניות והפוגעניות ביותר הנתונות למשטרה, ופוגע באופן קשה בכבוד האדם, בפרטיות ובאוטונומיה על הגוף. כאשר סמכות כזו מופעלת כלפי מי שמממשים את זכותם להפגין נגד השלטון, חובת השקיפות והפיקוח על המשטרה מקבלת משנה חשיבות. ללא הנתונים והנהלים, הציבור אינו יכול לדעת באיזו תדירות נעשה שימוש באמצעי הקיצוני הזה, באילו נסיבות, והאם המשטרה פועלת בהתאם לדין ולהוראותיה שלה.

העותרות טוענות כי תשובת המשטרה אינה יכולה להסתכם בטענה טכנית שלפיה אין אפשרות ממוחשבת להפיק את המידע, בפרט כאשר פקודות המשטרה עצמן מטילות חובות תיעוד ביחס לביצוע חיפושים. לטענתן, היעדר תיעוד מסודר אינו יכול להפוך לכלי שמונע ביקורת ציבורית על הפעלת כוח שלטוני. הדברים מקבלים משנה חומרה נוכח החשש הגובר להתערבות פוליטית בעבודת המשטרה ולפגיעה בעצמאותה, ובמיוחד באופן שבו מופעלות סמכויות אכיפה כלפי מחאות נגד השלטון.

העותרות מבקשות מבית המשפט להורות למשטרה למסור ללא דיחוי את מלוא הנתונים והמסמכים שהתבקשו. לחלופין, הן מבקשות לחייב את המשטרה להגיש בתוך זמן קצר תשובה מלאה ומנומקת, הנתמכת בתצהיר של הגורמים המוסמכים, ולקיים דיון מהיר בעתירה. המטרה היא להבטיח שהשימוש בסמכויות החיפוש הקיצוניות של המשטרה יהיה נתון לשקיפות, לפיקוח ציבורי ולביקורת משפטית, ושחוק חופש המידע לא יהפוך לאות מתה דווקא במקום שבו נדרשת ביקורת על הפעלת כוח כלפי אזרחים.

התפתחויות בעתירה:

> בית המשפט הורה למשטרה להגיב לעתירה עד תחילת חודש ספטמבר.

 

דבר נשיאת מכון זולת לשוויון ולזכויות אדם, זהבה גלאון:

אין לי מילים לתאר את גודל הזוועה.

החמאס ביצע טבח בצעירים במסיבה, במשפחות בבתיהן, חטף נשים, קשישים וילדים. זה לא רק פשע מלחמה, של למעלה מ-1300 הרוגים, כ-200 חטופים ומעל ל-3000 פצועים, אלא התנהגות ברברית ולא אנושית שאין לה שום צידוק ולגיטימציה. אני יודעת שכל אחד ואחת מאיתנו מכיר מישהו שנהרג, נפצע או נחטף, או קשור בעקיפין לנפגעים דרך קרובי משפחה ומכרים. הלב נשבר.

בחשיכה האיומה שאופפת אותנו מתגלים סיפורי גבורה מתוך התופת של אזרחים ואנשי כוחות הביטחון, סולידריות של החברה הערבית והתייצבות מדהימה של אנשי המחאה והחברה האזרחית. עכשיו זה הזמן לתמוך האחד בשנייה.

האמירה של שר האוצר סמוטריץ', שמציע להילחם בעזה כאילו אין שם חטופים, מקוממת כל-כך. הוא גילה יותר אמפתיה לפוגרומיסטים בחווארה, מאשר לילדים קטנים, קשישים, גברים, נשים – כל אלה הם כלום ושום דבר עבורו. סמוטריץ' וחברי הממשלה חייבים לזכור, שגם במצב מלחמה צריך להימנע מפגיעה באוכלוסייה אזרחית לא מעורבת.

יום שני הקרוב, היום שבו ייפתח מושב החורף של הכנסת, יהיה גם יומה האחרון של נשיאת בית המשפט העליון, השופטת אסתר חיות, בתפקידה. מינוי המחליף שלה לא נראה באופק. ראש הממשלה, נתניהו, בזבז שנה שלמה על קידום מהפכה משטרית שנועדה להחליש את עצמאות מערכת המשפט ולחלץ אותו מהכלא, והתעלם באופן נפשע מכל אזהרות ראשי מערכת הביטחון בעבר ובהווה. בתום המלחמה, כשהביטחון יחזור לאזרחי ישראל, ממשלת החירום שהוקמה תצטרך להתפרק. מהכישלון הזה נתניהו וחברי ממשלתו לא יוכלו לברוח. מגיעה לנו ממשלה שמתייחסת ברצינות למדינה הזאת, לאזרחיה, כדי שתהיה לנו תקומה.

פרנסס

פרנסס רדאי

משמשת כפרופסור אמריטה בקתדרה לדיני עבודה ע"ש ליברמן, בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית ומשמשת כפרופסור מן המניין במסלול האקדמי המכללה למינהל, שם היא מכהנת גם כיושבת ראש תוכנית המוסמך וכנשיאה של כבוד במרכז קונקורד לחקר קליטת המשפט הבינלאומי בישראל. רדאי הייתה חברה בקבוצת עבודה של מועצת זכויות האדם של האו"ם לעניין הפליה נגד נשים. נוסף על כך, היא פעילת זכויות אדם בולטת ופמיניסטית.

ד"ר מהא כרכבי-סבאח
ד"ר מהא כרכבי-סבאח

מרצה בכירה במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב. היא בעלת תואר שלישי בסוציולוגיה מאוניברסיטת תל-אביב (2015), פוסט-דוקטורט ב- Centre for Gender Studies, SOAS, University of London (2015-2016), פוסט-דוקטורט בחוג לסוציולוגיה באוניברסיטת תל-אביב (2016-2017), ופוסט-דוקטורט במכון המפרי לחקר חברתי, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב (2018-2020).
תחומי העניין של ד"ר מהא כרכבי-סבאח מתמקדים בקשר בין שינויים חברתיים, התנהגות משפחתית ואי-שוויון מגדרי בחברות הנמצאות בתהליכי שינוי ובאופן ספציפי בחברה הערבית פלסטינית בישראל. מחקריה מפנים את תשומת הלב לחקר חיי משפחה ותעסוקה, תוך הפעלה משולבת של "עדשה אתנית" ו"עדשה מגדרית" ושימת לב לנקודת המבט של נשים ערביות פלסטיניות, קבוצה המאופיינת בהצטלבויות בין מיקומי שוליים מרובים, שלאורך השנים נשארה סמויה מן העין המחקרית. מחקריה של ד"ר כרכבי-סבאח מפורסמים בכתבי-עת מקצועיים שפיטים ופרקים בספרים מדעיים הנחשבים כחלוצים בתחום של חקר משפחה, עבודה ושוויון מגדרי.

דילוג לתוכן