בשנים האחרונות מובילה הממשלה ניסיון שיטתי לריכוז כוח פוליטי במוסדות האמונים על אכיפת החוק בישראל. במשטרה מדובר בתהליך מואץ של התערבות פוליטית גוברת בעבודת המשטרה, הפוגעת בעצמאותה המקצועית ומערערת את שלטון החוק. מגמה זו אינה תאורטית, והיא ניכרת במיוחד באופן שבו המשטרה פועלת כלפי מחאה אזרחית ובאופן שבו מופעל כוח כלפי מפגינים.
הצעת החוק להכפפת המחלקה לחקירת שוטרים לדרג הפוליטי היא השלב הבא במהלך זה. לאחר השתלטות על המשטרה מלמטה, מבקשת הממשלה להשלים את המהלך מלמעלה באמצעות ניתוק מח"ש מהפרקליטות והעברתה לשליטה פוליטית בפועל של שר המשפטים. כך נוצרת תנועת מלקחיים: מצד אחד משטרה הנתונה ללחץ פוליטי ישיר, ומצד שני פירוק מנגנוני הבקרה, העצמאות והפיקוח שאמורים לרסן את השימוש בכוח.
מח"ש, על אף חולשותיה ויד רכה מדי כלפי שוטרים, היא עדיין אחד הכלים האחרונים העומדים לרשות הציבור להגנה מפני שימוש לרעה בכוח משטרתי. במקום לתקן את כשליה, ההצעה מבקשת לרוקן אותה מתוכן: מינוי פוליטי של ראש המחלקה, שליטה תקציבית, וניתוק מהשדרה המקצועית של הפרקליטות. המשמעות ברורה – חקירת אלימות משטרתית תהפוך לחשופה לשיקולים פוליטיים של הממשלה עצמה.
ההשלכות על חופש המחאה חמורות ומיידיות. כאשר שוטרים יודעים שמנגנוני הפיקוח נחלשים ושהאכיפה כלפיהם נתונה לשליטה פוליטית, מוסרות בפועל המגבלות על השימוש בכוח. הפגיעה בעצורים ובמפגינים, והמסר הציבורי שמחאה עלולה להסתיים במעצר אלים ללא אחריות וללא דין וחשבון, מערערים את יסודות הדמוקרטיה ומאיימים באופן ישיר על הזכות למחות, על חופש הביטוי ועל אמון הציבור במדינה.
לקריאה נוספת:
>> ״26 תלונות בלבד על התנהגות שוטרים נבחנו במשטרה מאז המהפכה המשפטית – הרוב נסגרו״, ynet
>> ״הצעת החוק שתהפוך את מח"ש לכלי נשק בידי הממשלה״, עינת עובדיה, זמן ישראל
