פרק ב' להצעת חוק התקשורת (שידורים), התשפ"ו-2025 עוסק בהקמת רשות ומועצת תקשורת חדשות. לגישת מכון זולת, ההסדרים בהצעת החוק יעניקו השפעה לגורמים הקשורים לדרג הממשלתי, באופן שיפגע בעצמאות גופי התקשורת הללו.
על פי דברי ההסבר של הצעת החוק, הרשות החדשה נועדה להיות "בלתי תלויה" ובעלת "יכולות מקצועיות". אולם לא רק שהיא אינה מנתקת גורמים בעלי זיקה לדרג הממשלתי מהרשות, אלא להיפך. הצעת החוק מעניקה לגורמים פוליטיים השפעה ממשית הן על בחירת חברי המועצה והן על פעילותה של המועצה, שהיא בעלת סמכויות נרחבות ומהותיות בתחום אסדרת השידורים בישראל – ובראש ובראשונה סמכויות רחבות לביטול רישום של ספקי תוכן, וסמכויות להטלת עיצומים כספיים בשיעור משמעותי.
בין היתר, חברי ועדת האיתור שיבחרו את חברי מועצת הרשות יהיו ברובם נציגים של הדרג הממשלתי. יתרה מכך, מנכ״ל משרד התקשורת – המכהן כידוע במשרת אמון מטעם שר התקשורת – יהיה יו״ר ועדת האיתור, והוא זה בעל הסמכות להצגת המועמדים לחברי מועצה. בסופו של דבר, לפחות חמישה מתוך שבעת חברי המועצה נבחרים או ממונים תוך מעורבות מהותית של הדרג הממשלתי: ועדת האיתור ממנה את ארבעת נציגי הציבור במועצה, ומלבדם היא כוללת עובד של משרד התקשורת, עובד רשות האסדרה ועובד רשות התחרות.
לשם השוואה, במודל שנקבע בחוק התאגיד כל חברי מועצת התאגיד נבחרים על ידי ועדת איתור עצמאית ובלתי תלויה. שר התקשורת ממנה שופט בדימוס שיכהן כיו"ר ועדת האיתור, ובכך מסתכם תפקידו של השר. יו"ר ועדת האיתור הוא שממנה את שני החברים הנוספים של הוועדה, ולאחר בחירתם ועדת האיתור מקבלת החלטות עצמאיות לעניין בחירת כל חברי המועצה.
המסקנה המתבקשת היא כי הצעת החוק אינה מבקשת להקים רשות עצמאית, אלא רשות המאפשרת השפעה פוליטית. לגישת מכון זולת, אין ליישם את המודל בהצעת החוק, ויש להחליפו במודל המאפשר עצמאות ואי תלות של הרשות המפקחת, כפי שנעשה בחוק התאגיד.
