נייר עמדה זה הוגש לקראת דיון חירום שהתקיים ביום 10 בדצמבר 2025 בוועדה לקידום מעמד האישה, אשר עסק בהשלכות החקיקה המתקדמת להרחבת סמכויות בתי הדין הדתיים. מיד לאחר הקמת הממשלה הונחו שתי הצעות חוק, שאוחדו בהמשך להצעה אחת, המבקשת להעניק לבתי הדין הדתיים סמכות לדון בהליכי בוררות בתחומים אזרחיים, ובהם דיני ממונות, חוזים, תאגידים ויחסי עבודה. ההצעה עברה בקריאה ראשונה בנובמבר 2025 והיא מצויה כעת בדיון בוועדת חוק, חוקה ומשפט.
חקיקה זו ממססת את ההבחנה המרכזית בין הדין האזרחי לבין הדין הדתי, ובפועל יוצרת מערכת משפט נוספת שאינה אחידה ואינה שוויונית, הפועלת בחסות המדינה ובמימונה. הרחבת הסמכויות טומנת בחובה השלכות עמוקות על זכויות נשים בישראל. בתי הדין הדתיים, ובראשם בתי הדין הרבניים, פועלים על בסיס דין שאינו שוויוני מעצם מהותו ובתוך מבנה מוסדי המדיר נשים מתפקידים שיפוטיים; בבתי הדין הרבניים אין דיינות כלל, ובבתי הדין השרעיים מונתה קאדית אחת בלבד מאז קום המדינה. העברת סמכויות נוספות לערכאות אלה מעמיקה אפליה מגדרית קיימת ומקבעת אותה במוקדי קבלת החלטות.
גם הדרישה להסכמה אינה מעניקה הגנה אמיתית לנשים, מאחר שהסכמה זו עלולה להיות תוצאה של לחץ חברתי, משפחתי או תעסוקתי ולא של בחירה חופשית. מאפייניה של הבוררות, ובהם העדר שקיפות, העדר פרסום החלטות, והעדר אפשרות ערעור, יוצרים סביבה משפטית שבה נשים חשופות יותר לפגיעה בזכויותיהן ולוויתורים משמעותיים בתחומים כמו רכוש, מזונות, תנאי עבודה וזכויות בסיסיות נוספות. העברת עומס נוסף לבתי הדין הרבניים תכביד אף יותר על מערכת שכבר פועלת תחת עומס כבד, והדבר ישפיע על כל אדם בישראל הפונה להתגרש, ובמיוחד על נשים עגונות או מסורבות גט.
בסיכומו של דבר, מדובר במהלך המעמיק מגמה מתמשכת של העברת כוח מן המערכת האזרחית, המבוססת על עקרונות של שוויון, שקיפות ופיקוח, אל מערכת דתית הפועלת על פי דין שאינו שוויוני ומדיר נשים.
