ב-10.11.2025 עברו בכנסת בקריאה ראשונה שתי הצעות חוק תחת הכותרת ״הצעת חוק עונש מוות למחבלים״, הקובעות חובה להטיל עונש מוות בעבירה של רצח שנעשה מתוך מניע גזעני – אך ורק כאשר הקורבן יהודי. בכך יוצרות ההצעות היררכיה בעבירת הרצח וקובעות שחיי יהודים שווים יותר.
עונש מוות אינו מוסרי מעצם הגדרתו: בביצוע הוצאה להורג קובעת המדינה כי ישנם אנשים שאינם ראויים לחיות, אך הזכות לחיים היא נחלתם של כל בני האדם. הריגה מכוונת של אדם, גם של מי שפגע בזולתו באופן החמור ביותר וגם אם היא מבוצעת בסופו של הליך משפטי – היא ביטוי חריף לזלזול בערך החיים ובכבוד האדם.
במשפט הבינלאומי אמנם לא קיים איסור מוחלט על עונש מוות, אך ההגבלות על הטלתו והפרשנות להוראותיו הופכות את האפשרות להטילו לנדירה עד בלתי קיימת. גם המגמה העולמית היא של ביטול עונש המוות, וכיום כשלושה רבעים ממדינות העולם לא משתמשות בו. כמעט כל המשטרים במדינות שבהן הוא עדיין קיים אינם מגדירים עצמם כדמוקרטיים.
לא רק שהצעות החוק מבקשות לקבוע עונש מוות חובה, אלא שהן גוזרות אותו על הנאשם לא בשל אחריותו למעשה, אלא בשל הזהות הלאומית שלו ושל הקורבן. בחינה היסטורית של החקיקה הנוגעת לעונש מוות ברחבי העולם מעלה כי הטמעת קטגוריות של לאום ושל גזע בחקיקה הפלילית נדירה ביותר – והדוגמה המובהקת, הכמעט ייחודית, לחקיקה כזו היא גרמניה הנאצית; דוגמה אחרת היא חוקי העבדות שחלו בדרום ארצות הברית במאות ה־18 וה־19.
הצעות החוק, אם יעברו, יהפכו פעולה בלתי מוסרית לחוק מחייב. עונש המוות יהפוך לפעולה שגרתית. תובעים ידרשו את הטלתו בבית המשפט, שופטים יחויבו להורות על הריגה של בני אדם, ומקצוע חדש יוולד בישראל: מוציא להורג.
עמדת מכון זולת היא שאלה הן הצעות חוק גזעניות מהחמורות שהונחו על שולחן הכנסת, ויש לדחותן על הסף ולגנות את עצם הדיון בהן.
לקריאה נוספת:
