חיפוש
סגור את תיבת החיפוש
חיפוש
סגור את תיבת החיפוש
EN

כיתות הכוננות הן סכנה לדמוקרטיה ואינן תחליף לאחריות המדינה לביטחון

פייסבוק
טוויטר
ווטסאפ
טלגרם

> לקריאת נייר העמדה המלא

>> עדכון 20.12.23: פניה דחופה בנושא כיתות הכוננות למפכ”ל המשטרה, יועמ״ש המשרד לביטחון לאומי והיועמ”שית לממשלה 

מתקפת הטרור הרצחנית שפתח החמאס נגד ישראל ב-7.10.23 כוונה בראש ובראשונה נגד אזרחים, פגעה באופן נפשע בביטחונם של תושבי עוטף עזה וסדקה באופן קשה ביותר את תחושת המוגנות של האזרחים והתושבים בישראל. מאז תחילת המלחמה פונו כל היישובים בסמוך לגבול הלבנון עקב מתקפות וניסיונות חדירה בלתי פוסקים של ארגוני הטרור מהקרקע ומהאוויר.

לנוכח חומרת האסון יש תחושה עמוקה של חוסר ביטחון ובהתאם גם רצון גובר של אזרחים ותושבים להתחמש בעצמם ולהתארגן בכיתות כוננות מקומיות. אין ספק שהקמתן של כיתות כוננות חיונית במיוחד כאשר מדובר ביישובים מבודדים או מאוימים (למשל בעוטף עזה ובגבול עם לבנון), שאין בהם אפשרות למתן מענה ראשוני מהיר על ידי המשטרה וכוחות ביטחון אחרים.

בנייר עמדה זה, שהוגש לוועדה לבטחון לאומי, מפורטים הסיכונים שעלולים להיות להקמה ולחימוש המסיביים של כיתות הכוננות:

  • ההקמה והחימוש המסיביים והמהירים של כיתות כוננות אינם מלווים בתקצוב ובמחויבות ממשלתית לכשירותם המקצועית והמשך ציודם לטווח הקצר והארוך. הדבר עלול להפוך את כיתות הכוננות ל”קליפות חלולות”, ללא יכולת ממשית להתמודד עם המשימות הנדרשות מהן.
  • לנוכח ההקמה של 511 כיתות כוננות תוך שלושה שבועות, לא ברור על פי אילו קריטריונים נבחנה כשירותם של המתנדבים והאם בכלל נעשה הליך מנהלי תקין לאישור ההקמה של כל אחת מהן. 
  • כיתות הכוננות אינן יכולות להחליף כוחות ביטחון קבועים ומיומנים ועלולות ליצור אשליה של ביטחון. 
  • ההקמה הסיטונאית של כיתות הכוננות נעשית בעת שקיים במשטרה מחסור חמור בכוח אדם, בציוד ובמודיעין, ולאחר שממשלת נתניהו דרדרה את תפקוד המשטרה והעמיקה את הפוליטיזציה שלה. 
  • ההקמה והחימוש של כיתות הכוננות נעשים במקום לחזק את המתנדבים במשמר האזרחי. 
  • החימוש המסיבי של אזרחים ברובי סער עלול להוביל לפגיעה בחפים מפשע ולו בשגגה. 
  • קיים חשש לשימוש חלק מכיתות הכוננות בשיטות האכיפה הבלתי חוקיות והגזעניות של המתנחלים בשטחים הכבושים.
  • חשש מזליגה של רובי הסער לארגוני הפשע ומהגדלת מקרי האלימות במשפחה.

     

עוד בנושא:

הצעת מכון זולת להתקנת תקנות המשטרה (כיתות כוננות), התשפ”ד-2023
>> מנכ”לית זולת על הסכנות הטמונות בחלוקת הנשק המופקרת של בן גביר

>> ח”כ נאור שירי (יש עתיד) בשאילתא ישירה לשר לביטחון לאומי
>> N12: “מכון זולת טוען כי הנוהל החדש של כיתות הכוננות מהווה סכנת חיים לציבור ולחברי כיתת הכוננות עצמם”

תמכו בנו:

דבר נשיאת מכון זולת לשוויון ולזכויות אדם, זהבה גלאון:

אין לי מילים לתאר את גודל הזוועה.

החמאס ביצע טבח בצעירים במסיבה, במשפחות בבתיהן, חטף נשים, קשישים וילדים. זה לא רק פשע מלחמה, של למעלה מ-1300 הרוגים, כ-200 חטופים ומעל ל-3000 פצועים, אלא התנהגות ברברית ולא אנושית שאין לה שום צידוק ולגיטימציה. אני יודעת שכל אחד ואחת מאיתנו מכיר מישהו שנהרג, נפצע או נחטף, או קשור בעקיפין לנפגעים דרך קרובי משפחה ומכרים. הלב נשבר.

בחשיכה האיומה שאופפת אותנו מתגלים סיפורי גבורה מתוך התופת של אזרחים ואנשי כוחות הביטחון, סולידריות של החברה הערבית והתייצבות מדהימה של אנשי המחאה והחברה האזרחית. עכשיו זה הזמן לתמוך האחד בשנייה.

האמירה של שר האוצר סמוטריץ’, שמציע להילחם בעזה כאילו אין שם חטופים, מקוממת כל-כך. הוא גילה יותר אמפתיה לפוגרומיסטים בחווארה, מאשר לילדים קטנים, קשישים, גברים, נשים – כל אלה הם כלום ושום דבר עבורו. סמוטריץ’ וחברי הממשלה חייבים לזכור, שגם במצב מלחמה צריך להימנע מפגיעה באוכלוסייה אזרחית לא מעורבת.

יום שני הקרוב, היום שבו ייפתח מושב החורף של הכנסת, יהיה גם יומה האחרון של נשיאת בית המשפט העליון, השופטת אסתר חיות, בתפקידה. מינוי המחליף שלה לא נראה באופק. ראש הממשלה, נתניהו, בזבז שנה שלמה על קידום מהפכה משטרית שנועדה להחליש את עצמאות מערכת המשפט ולחלץ אותו מהכלא, והתעלם באופן נפשע מכל אזהרות ראשי מערכת הביטחון בעבר ובהווה. בתום המלחמה, כשהביטחון יחזור לאזרחי ישראל, ממשלת החירום שהוקמה תצטרך להתפרק. מהכישלון הזה נתניהו וחברי ממשלתו לא יוכלו לברוח. מגיעה לנו ממשלה שמתייחסת ברצינות למדינה הזאת, לאזרחיה, כדי שתהיה לנו תקומה.

פרנסס

פרנסס רדאי

משמשת כפרופסור אמריטה בקתדרה לדיני עבודה ע”ש ליברמן, בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית ומשמשת כפרופסור מן המניין במסלול האקדמי המכללה למינהל, שם היא מכהנת גם כיושבת ראש תוכנית המוסמך וכנשיאה של כבוד במרכז קונקורד לחקר קליטת המשפט הבינלאומי בישראל. רדאי הייתה חברה בקבוצת עבודה של מועצת זכויות האדם של האו”ם לעניין הפליה נגד נשים. נוסף על כך, היא פעילת זכויות אדם בולטת ופמיניסטית.

ד"ר מהא כרכבי-סבאח
ד”ר מהא כרכבי-סבאח

מרצה בכירה במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב. היא בעלת תואר שלישי בסוציולוגיה מאוניברסיטת תל-אביב (2015), פוסט-דוקטורט ב- Centre for Gender Studies, SOAS, University of London (2015-2016), פוסט-דוקטורט בחוג לסוציולוגיה באוניברסיטת תל-אביב (2016-2017), ופוסט-דוקטורט במכון המפרי לחקר חברתי, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב (2018-2020).
תחומי העניין של ד”ר מהא כרכבי-סבאח מתמקדים בקשר בין שינויים חברתיים, התנהגות משפחתית ואי-שוויון מגדרי בחברות הנמצאות בתהליכי שינוי ובאופן ספציפי בחברה הערבית פלסטינית בישראל. מחקריה מפנים את תשומת הלב לחקר חיי משפחה ותעסוקה, תוך הפעלה משולבת של “עדשה אתנית” ו”עדשה מגדרית” ושימת לב לנקודת המבט של נשים ערביות פלסטיניות, קבוצה המאופיינת בהצטלבויות בין מיקומי שוליים מרובים, שלאורך השנים נשארה סמויה מן העין המחקרית. מחקריה של ד”ר כרכבי-סבאח מפורסמים בכתבי-עת מקצועיים שפיטים ופרקים בספרים מדעיים הנחשבים כחלוצים בתחום של חקר משפחה, עבודה ושוויון מגדרי.

דילוג לתוכן