חיפוש
Close this search box.
חיפוש
Close this search box.
EN

כנס זולת: חסמים מרכזיים בתעסוקת נשים ערביות בישראל

פייסבוק
טוויטר
ווטסאפ
טלגרם

כנס זולת, “חסמים מרכזיים בתעסוקת נשים ערביות” נערך ב-16 ליולי ב”בית הישג” בתל אביב. במרכז הכנס עמד דוח של מכון זולת שיצא במאי 2023, מאת עו”ד שירין בטשון, עם צוות היגוי שכלל את פרופ’ ניהאיה דאוד, וד”ר רג’דה אלנאבולסי. עו”ד בטשון הציגה את ממצאי הדוח בפני קהל המשתתפות והמשתתפים, ובפרט את מיפוי החסמים שבעטיים רק 40% מהנשים הערביות בישראל מועסקות.

“בחרנו את שני החסמים שיש עליהם תמימות דעים”, סיפרה עו”ד בטשון, “האחד הוא תחבורה ציבורית לקויה והשני הוא העדר מעונות יום לגילאים צעירים. מי שקורא את דוח בנק ישראל מ2008 רואה שמדברים שם על תעסוקת נשים ערביות ואומר שהבעיה היא תרבותית. אבל הבעיה האמיתית היא מחסור הזדמנויות. הטיעון התרבותי נוטרל כשהוכיחו ששיעור ההשתתפות של נשים ערביות בישראל בעולם התעסוקה קטן משיעור השתתפותן במדינות ערב. זה שימוש מניפולטיבי של המדינה להצדיק את התופעה”.

עו”ד בטשון הציגה, לצד ממצאי הדוח, גם את הצעות החוק של מכון זולת, המבקשות שמשרדי הממשלה ישקלו את נושא התחבורה הציבורית והמעונות לנשים ערביות בהחלטות שונות. האופן שבו הממשלה מתמודדת עם הנושא, תכניות חומש לצמצום פערים, אינה מספיקה: “יש תכניות שכולאות נשים ערביות במקצועות נשיים, ניקיון, מזכירות וטיפול וזה עדיין שומר אותן בשכר נמוך. גם נשים ערביות שמפתחות עסקים מהבית לא עוברות את הקצבאות מביטוח לאומי. הדוח אומר שתכניות החומש הן לא התשובה, המטרה היא השגת שוויון מהותי ואת זה צריך לעשות בחקיקה”
.
את הכנס פתחו חברות כנסת בעבר ובהווה.
.
נשיאת זולת, זהבה גלאון, ברכה את הנוכחות ואמרה: “שאלו אותי למה אנחנו מתעסקים בתעסוקת נשים ערביות בזמן מהפכה משטרית, אבל הכל קשור. החיים עצמם נמשכים. הממשלה הזו עושה מהפכה כדי להחליש את כוחו של בג”צ שהיה הסעד האחרון לזכויות נשים, אנחנו רואים שורה של מהלכים כמו היוזמה לבטל את קידום מעמד האישה, התנהלות הממשלה הזו ביחס לנשים ולחברה הערבית היא מזעזעת ונמשיך להאבק בה”.
.
ח”כ פנינה תמנו שטה, יו”ר הוועדה למעמד האישה בכנסת, סיפרה שהיא מכירה את הדוח שהוצג לה בוועדה ומתכוננת לייצר ועדת משנה לבדיקת נושא תעסוקת נשים. תמנו שטה: “30 אחוז ממבקשות הבטחת הכנסה אלה נשים ערביות וזה נתון שלא מצלצל למקבלי ההחלטות שגם המדינה תרוויח מצמצום הפערים”.
.
אחרונה המברכות הייתה ח”כ עאידה תומא סלימאן, שאמרה “המדינה צועקת שיש מחסור במורים, אבל יש 12,000 מורות ערביות עם תעודת הוראה ותואר ראשון שלא מוצאות עבודה במקצוע שלהן. אנחנו לא עצלניות, מובנה במדיניות של המדינה. החסמים הם במישור הלאומי”.
.
.
.

.
אחרי הצגת הדוח של עו”ד בטשון, המשפטנית הודא אבו עבייד, רכזת לובי בפורום לדו קיום בנגב, הציגה סקירה של חסמי התעסוקה בקרב נשים בדואיות:
.
“הפער העיקרי נובע מהשכלה. נשים בדואיות משכילות עובדות בשיעורים גדולים בהרבה מאשר לא משכילות. בישובים בדואים שאינם מוכרים ע”י המדינה, אין תיכונים. המשפחות לא תמיד מוכנות שהבנות יסעו, משרד החינוך מספק אוטובוסים לא בטיחותיים. אם סיימת כתה ט’ ואת רוצה לעלות לכתה י’ את צריכה לצאת בחמש וחצי בבוקר מהבית כדי להגיע לבית הספר בשעה שמונה. ממוצע שכר של נשים בדואיות בנגד הוא 4400 שקל. אם אמא רוצה לצאת לשוק התעסוקה ואין לה תחבורה ציבורית, היא צריכה מכונית, יש לזה עלויות, יש ילדים והיא צריכה לשים אותם במעון יום. בכל הישובים הבדואים יש רק 19 מעונות יום”.
.

.
את הכנס חתם פאנל מומחיות, בהנחיית העיתונאית חנין מג’אדלה, עורכת הארץ בערבית.
.

ד”ר רג’דה אלנאבולסי, מרצה וחוקרת במחלקה לעבודה סוציאלית, ממונה מוסדית על החברה הערבית-המרכז האקדמי רופין אמרה: “אי אפשר להתייחס לתעסוקת נשים בלי להתייחס לתהליכים ההיסטוריים של החברה כמיעוט לאומי יליד ומה קרה לנשים ערביות אחרי קום המדינה”.

ד״ר מהא כרכבי סבאח, מרצה בכירה במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה אוניברסיטת בן גוריון אמרה: “בישראל יש שתי כלכלות, כלכלה ערבית וכלכלה יהודית. מבנה ההזדמנויות נוצר מתהליכים ארוכי טווח, היסטורים ופוליטיים שיצרו שתי תשתיות כלכליות שונות לגמרי שלא יאפשרו את אותו מבנה הזדמנויות”.

פרופ’ עמליה סער, ראש החוג לאנתרופולוגיה באוניברסיטת חיפה, אמרה: “הימים המטלטלים שאנחנו עוברים, החברה היהודית, אנחנו נאבקים על הדמוקרטיה ויש במחנה הפרוגרסיבי על איזו דמוקרטיה אנחנו נאבקות. בסוף התהליך יש הרבה דיאלוגים משמעותיים מאוד והתעוררות והעלאת תודעה על החשיבות בבריתות בין יהודים וערבים. וזה כולל את ההבנה על העדרותן של נשים ערביות בכוח העבודה ושאנחנו זקוקים לזה לא רק מהסיבה הצינית של העלאת התל”ג אלא בגלל החשיבות המהותית של שיתוף פעולה וחברה בת קיימא”. 

.

לצפייה בכנס המלא:

קריאה נוספת:

>> הדוח המלא: “חסמים מרכזיים בתעסוקת נשים ערביות בישראל: תחבורה ציבורית ומעונות יום”

>> لقراءة الملخّص باللّغة العربية ، اضغط هنا | תקציר הדוח בשפה הערבית

>> הצגת הדוח בכנסת, בוועדה לקידום מעמד האישה ושוויון מגדרי בראשות ח”כ פנינה תמנו שטה

 

צילום סטילס: טל שחר. צילום וידאו: רענן כהן

דבר נשיאת מכון זולת לשוויון ולזכויות אדם, זהבה גלאון:

אין לי מילים לתאר את גודל הזוועה.

החמאס ביצע טבח בצעירים במסיבה, במשפחות בבתיהן, חטף נשים, קשישים וילדים. זה לא רק פשע מלחמה, של למעלה מ-1300 הרוגים, כ-200 חטופים ומעל ל-3000 פצועים, אלא התנהגות ברברית ולא אנושית שאין לה שום צידוק ולגיטימציה. אני יודעת שכל אחד ואחת מאיתנו מכיר מישהו שנהרג, נפצע או נחטף, או קשור בעקיפין לנפגעים דרך קרובי משפחה ומכרים. הלב נשבר.

בחשיכה האיומה שאופפת אותנו מתגלים סיפורי גבורה מתוך התופת של אזרחים ואנשי כוחות הביטחון, סולידריות של החברה הערבית והתייצבות מדהימה של אנשי המחאה והחברה האזרחית. עכשיו זה הזמן לתמוך האחד בשנייה.

האמירה של שר האוצר סמוטריץ’, שמציע להילחם בעזה כאילו אין שם חטופים, מקוממת כל-כך. הוא גילה יותר אמפתיה לפוגרומיסטים בחווארה, מאשר לילדים קטנים, קשישים, גברים, נשים – כל אלה הם כלום ושום דבר עבורו. סמוטריץ’ וחברי הממשלה חייבים לזכור, שגם במצב מלחמה צריך להימנע מפגיעה באוכלוסייה אזרחית לא מעורבת.

יום שני הקרוב, היום שבו ייפתח מושב החורף של הכנסת, יהיה גם יומה האחרון של נשיאת בית המשפט העליון, השופטת אסתר חיות, בתפקידה. מינוי המחליף שלה לא נראה באופק. ראש הממשלה, נתניהו, בזבז שנה שלמה על קידום מהפכה משטרית שנועדה להחליש את עצמאות מערכת המשפט ולחלץ אותו מהכלא, והתעלם באופן נפשע מכל אזהרות ראשי מערכת הביטחון בעבר ובהווה. בתום המלחמה, כשהביטחון יחזור לאזרחי ישראל, ממשלת החירום שהוקמה תצטרך להתפרק. מהכישלון הזה נתניהו וחברי ממשלתו לא יוכלו לברוח. מגיעה לנו ממשלה שמתייחסת ברצינות למדינה הזאת, לאזרחיה, כדי שתהיה לנו תקומה.

פרנסס

פרנסס רדאי

משמשת כפרופסור אמריטה בקתדרה לדיני עבודה ע”ש ליברמן, בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית ומשמשת כפרופסור מן המניין במסלול האקדמי המכללה למינהל, שם היא מכהנת גם כיושבת ראש תוכנית המוסמך וכנשיאה של כבוד במרכז קונקורד לחקר קליטת המשפט הבינלאומי בישראל. רדאי הייתה חברה בקבוצת עבודה של מועצת זכויות האדם של האו”ם לעניין הפליה נגד נשים. נוסף על כך, היא פעילת זכויות אדם בולטת ופמיניסטית.

ד”ר מהא כרכבי-סבאח

מרצה בכירה במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב. היא בעלת תואר שלישי בסוציולוגיה מאוניברסיטת תל-אביב (2015), פוסט-דוקטורט ב- Centre for Gender Studies, SOAS, University of London (2015-2016), פוסט-דוקטורט בחוג לסוציולוגיה באוניברסיטת תל-אביב (2016-2017), ופוסט-דוקטורט במכון המפרי לחקר חברתי, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב (2018-2020).
תחומי העניין של ד”ר מהא כרכבי-סבאח מתמקדים בקשר בין שינויים חברתיים, התנהגות משפחתית ואי-שוויון מגדרי בחברות הנמצאות בתהליכי שינוי ובאופן ספציפי בחברה הערבית פלסטינית בישראל. מחקריה מפנים את תשומת הלב לחקר חיי משפחה ותעסוקה, תוך הפעלה משולבת של “עדשה אתנית” ו”עדשה מגדרית” ושימת לב לנקודת המבט של נשים ערביות פלסטיניות, קבוצה המאופיינת בהצטלבויות בין מיקומי שוליים מרובים, שלאורך השנים נשארה סמויה מן העין המחקרית. מחקריה של ד”ר כרכבי-סבאח מפורסמים בכתבי-עת מקצועיים שפיטים ופרקים בספרים מדעיים הנחשבים כחלוצים בתחום של חקר משפחה, עבודה ושוויון מגדרי.

דילוג לתוכן